הגענו לסוף 2017 ונראה כי בסופו של דבר, משא ומתן Brexit מתקדמים במהירות וכי אנחנו קרובים מאוד להסכם. עם זאת, הפרטים של הליך זה יכול לשנות את כל המאזן המקרו-כלכלי היבשתית יש השפעה זעזועים על מאות חברות אירופיות קטנות וקטנות עדיין לא ידוע.
כמו כל המגזרים, הביטחון מושפע גם מהגירושים הקרובים, וזאת לא רק משום שחברות נשק בריטיות, כמו BAE Systems, הן בין הגדולות והיעילות ביותר בעולם, אלא גם משום שבריטניה תמיד תרמה תרומה יסודית שיתוף פעולה בין-לאומי אירופי בנושא ההגנה.
עכשיו, כי האיחוד עם שיתוף פעולה קבוע הנוכחי מובנה (PESCO), שהתחיל בחסות הנציג העליון Federica Mogherini, נערכת להתחיל ליברליזציה חלקית של ענף הנשק1 בריטניה הגדולה, שהייתה אחת ממקדמי הליברליזציה הזאת, מוציאה מן הכלל את השוק האירופי, אחד מהבולטים בעולם.
ההשלכות של Brexit במגזר הביטחון יהיה כנראה מוחשי מן 2020. למעשה, במסגרת הפיננסית הרב-שנתית הבאה של האיחוד האירופי (שתכסה כרגיל שבע שנים, מה- 2020-2026), ברור כי כספים רבים יוקצו להרמוניזציה של מבני פיקוד, אמצעי לחימה ומחקר ביטחוני, גולת הכותרת של עבודה שכבר החלה כבר כמה שנים, וכיום זיהתה את המגזרים האלה כחוד החנית של תהליך האינטגרציה האירופית. במסגרת כזו, כפי שהיא מוגדרת, שבה המדינות מעבירות יותר ויותר משאבים לרמה לאומית, יש לשאול את עצמנו מה הן נקודות החוזק והבלתי ידועים שברקסיט מביא כנדוניה.
רוב העלויות של הגירושים בין האי ליבשת ישקול על התקציב הבא של ה- EDA, סוכנות ההגנה האירופית. אם סוכנות זו היא אכן כלי הרכב שבאמצעותו יזרמו המשאבים הצפויים בתכנית האירופית הרב שנתית הבאה, אז ברור כי החברות הבריטיות לא יוכלו ליהנות ממנה. בפועל זה יוצר בעיות לא רק. קחו מקרה שמדאיג אותנו מקרוב, את Matra BAE Dynamics Alenia, קונסורציום טילים אירופי שנערך ב 25% על ידי Alenia Marconi (כיום לאונרדו) אבל שבו נתח הרוב הוא של BAE Systems2. אם היו קרנות אירופיות למחקר טילים, היפותזה שהיא משהו סוטה, הם היו מעדיפים חברות שמספקות פעילויות ביבשת בהשוואה לאחרות. זה יעשה את עצם קיומו של הקונסורציום, שהיה עד כה מנהיג בתחום, של שירות מפוקפק, אלא אם כן יימצא איזשהו תיאום בין יוזמות ה- EDA ובריטניה. קשורה קשר הדוק לבעיה של קרנות אירופיות היא של עבודה וניידות ההשקעה. למעשה במקרה של קשה גם אם היו תוכניות שיתוף פעולה דו-צדדיות בין המדינות, יש להעריך את הנוחות של פרויקטים משותפים, בהתחשב בעלויות העברת סחורות, אנשים והון, על כל יוזמה הקשורה למעורבותה של לונדון. גם כאן ניתן לתת דוגמה מוחשית, זו של אוסקר, הארגון המשותף לשיתוף פעולה בתחום החימוש. ארגון זה ברמה השנייה נולד בשנים 90 כדי לסלול את הדרך לשיתוף פעולה של החימוש האירופי. הוא פעיל מ 2001 וכולל את מדינות מערב אירופה (איטליה, צרפת, בריטניה, גרמניה, בלגיה וספרד). שלא כמו ה- EDA, מבנה זה אינו קשור לאיחוד האירופי, אלא מבוסס על הסכם רב-צדדי בין המדינות המייסדות, המחויבות לתמיכה בפרויקטים משותפים. OCCAR פיתחה ומפתחת פרויקטים חשובים, למשל ארבעת מנועי איירבוס A400M צבאית (תמונה להלן). מבנה זה יכול אפוא להיות אחד מצירי הקשר העיקריים בין בריטניה הגדולה למדינות אירופה המעוניינות לשתף פעולה עימה מעבר לקרנות אירופיות, תוך המשך מסורת של יחסים דו-צדדיים או רב-צדדיים והשקעות המאפיינים את ההיסטוריה האירופית. זה יכול להיות תרחיש אפשרי אלמלא הסעיפים Brexit עצמם. למעשה, כל פרויקט, אפילו צבאי, המערב את בריטניה כשותף, חייב לקחת בחשבון את האפשרות שכל עלויות ההעברה והניהול יוכפלו תוך שנתיים, אם יימצאו הסכמים ספציפיים.
אי-ודאויות אלה קשורות בבירור לסעיפי ההסכם הסופית בין לונדון לבריסל, שעדיין לא ידועה, אך סביר להניח שהיא מוכיחה כי היא הרסנית במיוחד עבור המגזר הבריטוני בשלוש סיבות. הראשון הוא העלות הברורה שכבר הוזכר כי יכול להוביל אחד קשה עבור חברות אירופיות המעוניינות להשקיע בבריטניה ולהיפך. השנייה היא הסכנה של בריטניה כי השפע האירופי הזה לשיתוף פעולה בתחום הביטחון מתורגם מעל לכל, כפי שהוא מבין, לתחום המחקר והפיתוח. למעשה, אפילו יותר מאשר בהפקה, הבעיה של בריטניה כיום היא להיות מחוץ לשותפיה הקונטיננטלים ההיסטוריים, ולכן עליה להתפטר לתפקיד כפוף, כנספח לתוכניות מחקר ופיתוח אמריקאיות. הבעיה השלישית בלונדון קשורה במקום זאת לעליה הבלתי נמנעת בעלויות הביטחון שברקסיט בהחלט תכלול, גם אם היא צריכה להיות רך. הקנצלר הקודם של לוח השחמט, ג'ורג 'אוסבורן, תומך לְהִשָׁאֵר הוא דמיין קיצוצים בהגנה של כמיליארד דולר במקרה של המדינה לעזוב את האיחוד האירופי. עלויות אלה כנראה לא לקחו בחשבון גם את היחלשות של הפאונד בחודשים האחרונים, או את האפשרות כי לונדון התבקש לשלם מחיר משמעותי (יותר מ 50 מיליארד נראה) כמו פיצוי לאיחוד. העמדה האנגלית, אם כן, מורכבת אף יותר מכפי שציינתי, והדבר מוביל אותנו לחשוב שהביטחון, כמו שאר הסעיפים בתקציב הבריטי, יעבור בשנים הקרובות הצטמצמות חזקה, כגון הטלת ספק ביכולת ההשלכה החיצונית של המדינה בעתיד הקרוב, למרות שהתוכניות הלאומיות היו בבירור אחרות (כל הסיפור של השניים הוא ממחיש) המלכה אליזבת, לאלה שעקבו אחריו).
האפשרות הממשית ביותר להחלשות בריטית, שבסופו של דבר תביא להתנתקות מבצעית, היא גם זו שצריכה להדאיג את השותפים הקונטיננטלים. למעשה, כידוע, בריטניה היא אחת ממדינות אירופה המעטות, יחד עם צרפת ואיטליה, עם מסורת של פריסת משלחות בחו"ל. הברית הפרנקו-בריטית ההיסטורית ושיתוף הפעולה, שהעידו לבסוף על הסכמי 2010 Lancaster House, מבוססים דווקא על הסינרגיות התפעוליות האפשריות בתרחישי משבר. שתי המדינות ב- 20103 הם למעשה הסכימו על כמה נהלים ויוזמות לפריסה מהירה בחו"ל. ההסכמים סיפקו הן יצירתה של א כוח משלחת משותף משולב, המבוססת בעיקר על תרומתם של מחלקות מיוחדות בהתאמה, הן של אחד כוח השביתה הימית אשר ראה במרכז יכולת הפעולה ההדדית של שלושת נושאות המטוסים של שני העמים. למרות אריכות החיים של שיתוף הפעולה הצבאי בין לונדון לפריס, קשה עדיין לדמיין כיצד בריטניה הגדולה הנאבקת בבעיות אלה יכולה להיחשב מהימנה אפילו מנקודת המבט התפעולית הפשוטה. ללא הציר הפרנקו-בריטי על ההגנה, על כל קריטיותו, יכול האיחוד האירופי למצוא את עצמו ללא המדינות המוכנות ליטול את היוזמה במקרה של משבר בינלאומי. הכלים המוצעים על ידי בריסל, כפי שמראים ההיסטוריה, הם חסרי תועלת בלי שמישהו מוכן להבין את האתגר הפוליטי של ההתערבות. תגובה חיובית לאתגר חדש זה עשויה להיות האפשרות שמדינות מסוימות, החל בעשורים פריפריאליים בתחום ההקרנה החיצונית, כגון גרמניה, או מועטות יחסית לאיטליה, מציגות את עצמן בפני מחויבות רצינית יותר לגשר על הגירעונות הבריטיים. עם זאת, הכביש הזה לא יכול להתעלם השקעה רצינית על ידי מדינות אלה על הביטחון ולא רק במונחים כלכליים4.
בקיצור, אם אתה רוצה להבין Brexit לא רק כעלות, אשר לבטח יהיה עבור הבריטים ואולי גם עבור כמה חברות אירופיות שהשקיעו בבריטניה, אבל כהזדמנות זה לא מספיק שאנחנו חושבים על נכס זה יכול להיות נלקח מבריטניה (כמו צרפת עושה למשל, מסתכל על המרכיבים המיוצרים בבריטניה על ידי איירבוס), אלא גם כדי לראות את ההזדמנות של תרבות ההגנה החדשה על היבשת, שיודעת לשלב פעם את הרצון המדיניות הנדרשת על ידי יעילות תפעולית בתרחישי משבר ללגיטימיות הבינלאומית הנחוצה להתערבות חיצונית.
1 אנו מתכוונים לאפשרות של איסור על חוזים אירופיים שבהם ישתתפו עוד מדינות, שיגבירו את הגנת המגן שתמיד מאפיינת את שוק הביטחון.
2 ה- BAE, חברת ההגנה הבריטית הראשית, מתנתק כבר עשר שנים מהיבשת, למשל, יוצא מאיירבוס, ופנה יותר ויותר לשוק האמריקאי. השותפויות העיקריות הן, עד כה, עם Finmeccanica.
3 בעקבות מסורת בת מאות שנים, כי לעתים קרובות היה קשור להעמקת שיתוף הפעולה האירופי על הביטחון, כמו סן Malò ב '98.
4 הדבר נכון במיוחד לגרמניה, לאור נכונותה של איטליה להשתתף במשימות בינלאומיות שאיש אינו יכול לפקפק בהן.
(צילום: משרד החוץ הבריטי)
