כפי שכל האסטרטגים מכירים זה שנים, החלל היום מהווה, יחד עם הארץ, את הים, את השמים, את העולם הווירטואלי ואת עולם המידע, אחד מששת הממדים של שדה הקרב. אין זה מפתיע אפוא שהמעצמות הגדולות משקיעות סכומי כסף גדולים ובירת מחקר מדעי על מנת לפתח ולפרוס סוגים חדשים של כלי נשק שנועדו לנצל את המאפיינים הפיזיים של המרחב הפתוח כדי לשנות את האיזון הגיאופוליטי כאן על כדור הארץ בדרך זו או אחרת.
סין הייתה האחרונה של המעצמות הגדולות שניצבו מול "חזית החלל", אחרי רוסיה וארצות הברית, אך היא נשרפה במהירות, אם ניקח בחשבון כי לאחרונה דווח על ידי סוכנות הביון האמריקאית (DIA) כי: "למרות שסין מדברת באופן רשמי לטובת שימוש בשלום בחלל ומנהלת מו"מ באו"ם על אי-הפצת נשק שטח, במקביל היא ממשיכה לשפר ולחזק את הפוטנציאל הצבאי שלה בתחום זה, כדי להגיע ליכולת לבצע פעולות צבאיות משותפות של מלחמה אלקטרונית (EW), קיברנטיקה וחלל ". מסיבה זו, ה- DIA ממליץ שההתפתחויות בתכנית החלל הסינית יישארו תחת בדיקה מדוקדקת, כי זה יכול להיות רק כיסוי כדי להסתיר תוכנית חימוש ענקית.
באופן אובייקטיבי, את החששות של DIA יש בסיס כלשהו, למעשה תוכנית החלל הסינית היא מרובדת להפליא וכוללת ארגונים שונים עם קשרים בצבא, פוליטי, מסחרי וצבאיים תעשיות. גדול מדי, בקיצור, יש רק מטרות "אזרחיות ושלווה".
בשלושת העשורים האחרונים, סין שיפרה מאוד את המאפיינים ואת האמינות של נושאות השיגור שלה כדי להיות עצמאית לחלוטין של כל צד שלישי עבור גישה לחלל; גם ב 2003, עם המשימה בשם שנז 'ו 5, היא הפכה למדינה השלישית בעולם לשאת עצמאית אסטרונאוט (אחרי ברית המועצות וארצות הברית). אז בחודש מאי של 2018, הודיעה בייג 'ין מה יהיה שתי מטרות לטווח ארוך של תוכנית החלל הסינית: להרכיב תחנת מחקר ירח אוטומטי בתוך 2025, וליצור בסיס ירחי מבוסס ירחי בתוך 2035.
עדיין, על פי מסמך DIA, במקביל, סין פועלת גם קשה להשיג את המטרות ה"צבאיות "הבאות:
- לחזק את המכשיר חיישן מסוגל למצוא, הצבע לזהות את הלוויינים במסלול;
- לחזק לוחמה אלקטרונית (EW) כלים שמיש גם בתחום החלל;
- לפתח "נשק אנרגיה ישיר" (לייזרים) עם היכולת להשפיל, נזק או אפילו להרוס לוויינים או חיישנים אחרים להציב במסלול;
- לפתח יכולות לוחמה סייבר לשמש גם בחלל;
- לפתח יכולת "התערבות במסלול": למשל תיקון של לוויינים בחלל;
- לחזק את היכולות של הקרקע מבוססי טילים נגד הלוויין (ASAT);
-האחרות יכולות אנטי לווין עדיין לא מוגדר היטב, אבל עם מעטפה פוטנציאלית עד 30.000 ק"מ.
ברור אפוא כי היכולות הסיניות הגוברות בתחום החלל נראות יותר ויותר בעיני ארצות הברית כאיום רציני, אם כי לא קיומי. אם בתחילת שנות ה -2000 נשיא ארצות הברית, ג'ורג 'בוש, יוכל לומר כי "ארצות הברית היתה נחושה בדעתה לשמור על הדומיננטיות המוחלטת בחלל", המציאות של היום צריכה להוביל אותנו להעדיף תרחיש של "דו-קיום השחקנים "בחלל.
צילום: משרד ההגנה הלאומי של הרפובליקה העממית של סין
