שלוב היא סבך בלתי נפרד מבעיות ידוע לכל, שהפתרון לבעיות אלה לא יהיה התערבות צבאית מהירה אינה דעה נפוצה באותה מידה.
לוב מייצגת סומליה חדשה, גרעין קשה שעלינו להתמודד איתו בזהירות, תוך שיבוץ של יצירה אסטרטגית-צבאית שלא נראתה עד כה.
הפחד מפני דעת הקהל צורח נקמה ושולט בקולם של אנליסטים שתמכו - כבר שישה חודשים - בקו פוליטי ואז צבאי ראשון למען פסיפת המדינה.
כולנו מודים בכנות אינטלקטואלית מסוימת שאם לא היה IS בלוב, אף אחד לא היה מסתכל עליך בעניין כזה. בשנת 2011, עם נפילת משטר קדאפי, איש לא הטיל ספק במה שהיה צריך לעשות בכדי לגרום למדינה להתקדם לעבר עתיד דמוקרטי.
במצב אמיתי מבחינה היפותטית, על כל המדינות שהקימו את הקואליציה בשנת 2011 מוטלת החובה לתכנן "פוסט קדאפי" שלא כלל מיליציות צמאות דם ומדינה בקריסה. הצעד הראשון היה למצוא מישהו שמסוגל ליצור ממשלה יציבה, עם מנהיגות משותפת ורוב גדול. היינו צריכים לערב את מדינות ערב השכנות, שבתורן היו קורבנות לגיאופוליטיקה מהירה.
שום דבר מכל זה לא נעשה מכיוון שחששנו מדי להמריץ מפציצים שנראו כאילו יש להם את הכוח יוצא הדופן לפתור את מחלות העולם.
כפי שאמרנו מספר פעמים, המרכיב הצבאי אינו התשובה לכל השאלות ולא ניתן להשתמש בו כאשר אינך יודע מה לעשות. זהו מכשיר שיכול לאפשר הקמת מדינה בלבד ובלעדית אם הוא מלווה במרכיב הפוליטי של האחרון.
באיטליה אנו חוזרים על הטעות הרגילה, כולם מוכנים לשלוח את ילדיהם לסכנה מבלי לדעת על מה אנחנו מדברים.
לוב היא מדינה שנאבקת כיום לא להיכנע לכאוס, משימה צבאית בלתי ניתנת לניהול - אך ורק משלנו או בינלאומית - מכיוון שאין בן שיח שיכול להוביל את המדינה אחרינו.
המבוקש בהרבה ממשלת האחדות הלאומית זהו המכשיר העיקרי העומד בבסיס הקמתו של בכיר המסוגל להתגבר על הסכנה עבור המוסדות הדמוקרטיים במדינה. כידוע בחדשות, לוב בוודאי אינה דוגמה מבהיקה לדמוקרטיה יציבה ובטוחה, להפך.
איחוד ממשלת טוברוק ושל טריפולי יכול לאפשר למדינה לא להיכנע למכות המדינה האסלאמית ואז למות במשימה בינלאומית אפשרית לבלום את התופעה.
באמצעות עבודתו הדיפלומטית של ברנרדינו לאון, האו"ם כבר ניסה לעורר את מצפונם של שתי הממשלות בכך שהסית אותם לאחד כוחות ליצירת ממשלת אחדות לאומית.
אפילו תומכי האו"ם הבלתי סקרנים ביותר הפנו את אפם ברעיון כי דיפלומט יכול למצוא הסכם עם שני פלגים לוחמים.
לתדהמה הכללית - גם שלי - ברנרדינו ליאון בניצחון, הוא הצליח להקים תוכנית פעולה לממשלה משותפת שצריכה להיוולד בקרוב.
למי ששומר על חוסר התועלת של משימה דיפלומטית אני זוכר את המשפט המפורסם של קרל פון קלוזביץ "מלחמה היא המשך הפוליטיקה באמצעים אחרים", אם מתערבים מיד במלחמה, איזו עמדה תשיג פוליטיקה?
איטליה כמקדם הראשון של התערבות צבאית, ואז התייצבה בתומך החזק בעבודה הדיפלומטית של האו"ם. לזמן זה נראה גם החלק הנכון!
בין אם נרצה או לא נרצה, בלוב לא ניתן להתערב כאילו היה ביתנו, אנו רק השכנים ולא בעלי הבית. למרות הנוכחות החזקה של אינטרסים לאומיים איטלקיים - ראה ENI - מדינתנו לעולם לא תוכל להתערב באופן חד צדדי בחזית לוב.
הסיבה הראשונה היא די פשוטה: לוב היא נושא החוק הבינלאומי והיא נהנית מכל הזכויות של מדינה שנוצרה ומוקמת.
כמו שבאיטליה לא ניתן להטיס מטוסים של כוחות צבא זרים אלא עם האישורים הנדרשים, כך זה עובד גם עבור לוב.
ללא ההזמנה המפורשת או ללא הסכמים שנקשרו על ידי שני הצדדים, אף כלי טיס צבאי איטלקי אינו יכול להפציץ עמדות - מכל סיעה - על אדמת לוב.
בניתוח השני הפצצת תחנות, חיונית ככל שתהיה, אינה מכרעת. איננו יכולים להפציץ לנצח בציפייה לתוצאות פלאיות, ולכן הגיוני להניח כי יהיה צורך להתערב עם כוחות קרקע.
וכאן השאלה מורכבת עוד יותר!
היווצרות אפשרית של מותנה - איטלקית או רב לאומית - במפתח אנטי-IS תיהנה רק מתמיכה (אפילו לא מובנת מאליה) של הגופים הבינלאומיים.
על מנת להתקיים בהקשר של חוקיות בינלאומית, יש להציב מותנית במשימה רחבה ועם מטרות וכללי התקשרות מוגדרים מראש מעוצבים לשולחן. במקרה שלנו גם עם ממשלת טוברוק וטריפולי.
ללא כללי המעורבות הללו והמסגרת העל-לאומית הזו לא היינו יודעים איזה מעמד לייחס ללוחמים בשטח ומבצעיהם.
האם הכל מותר? במקרה של חטיפה או אובדן חיים? במקרה של אלימות נגד אזרחים?
שאלות שלא יכולנו לענות עליהן.
המדינה האסלאמית, הסיבה האמיתית היחידה לכך שטוב יהיה להתערב בלוב, מובילה ממשלות אירופיות רבות בדרך הלא נכונה.
נוכחותו וענפיו - כעת חזקים מאוד - על אדמת לוב, ניתנים לניהול בקלות עוד לפני התערבות צבאית סבירה.
כפי שכבר טענתי לפני כחצי שנה, שיטות "לא צבאיות" לבלילת נוכחות ארה"ב בלוב קיימות שם ויאפשרו היחלשות ניכרת של הכוחות והאספקה.
אבן המפתח של הח'ליף היא בעצם עושרו העצום; איתו אפשר לשלם למיליציות ולתמוך במנגנון הביורוקרטי הענק שיצרו בערים שנכבשו.
הקיצוץ החד בהכנסות הכספיות ממערב יביא להחלשת המרכיב הכלכלי וכתוצאה מכך גם להחלשת הכוח העיקרי של הח'ליפות.
כאשר לח'ליפות - שמתנהגת כמו כל מבנה כלכלי אחר - כבר אין כלכלה משגשגת שאפשר לתמוך בעצמה, היא תיאלץ להתפשר ולערער את אמינותה בעיני התומכים.
במקרה זה, לאחר התערבות כספית מדוקדקת ולאחר ערעור אבני היסוד עליהן מבוססת IS בתמיכה - ובאישור - של ממשלות לוב וערב, ניתן יהיה להתערב צבאית.
רק ב -18 באוגוסט 2015, בישיבה יוצאת דופן בקהיר, הערכה הליגה הערבית את בקשותיו של טוברוק לגבי השימוש האפשרי במפציצים באזור סרייט שנמצא בתנאים נואשים.
יש כבר כמה מדינות ערביות - מממשלת אלג'יריה ועד ממשלת סעודיה - שטוענות כי המצב המידרדר בלוב הוא איום על האזור כולו.
כמעט בוודאות, תוך מניעה מהתנגדות של הרגע האחרון (סביר להניח כי זו של סעודיה), הליגה הערבית תצטרך להיפגש - לפחות ברוח הנראות החזיתית - לדרישות ממשלת לוב.
מעורבותן של מדינות ערב תהיה ללא ספק תמריץ תקף מאוד נגד ארה"ב, ומחשבת שהן עצמן מסתכנות בקורבנות הברבריות של הח'ליפות.
נקודה חשובה גדולה לגעת בה היא הסחר בבני אדם שרואים באיטליה אירופה מעורבת ונמלטת באופן נרחב.
בהתחשב בכך שנראה כי התיאוריה שהזיכוי ביותר בארצנו היא כזו של שקיעת הסירות, אני רוצה להבהיר כי אפשרות זו אינה בר ביצוע.
בהחלט קשוב יותר לחיי הזולת וגם פחות מביך מבחינה בינלאומית הוא יוזמה חד צדדית של איטליה עם שתי ממשלות לוב (גם אם אחת מהן אינה מוכרת).
אישור נוכחותם של חמושים המשתייכים לכוחות המזוינים האיטלקיים בנמלי לוב עלולה לשמש כהרתעה ליציאת דוברות התקווה.
אם הנוכחות הצבאית הזרה לא תהיה רצויה לשתי הממשלות, איטליה (ואולי גם אירופה) יכולה לממן חברה של קבלנים להתמודד עם בעיה זו.
I קבלנים נראה שהם פיתרון חדשני למדי ומצמצמים את אותם התמצצויות הלא נעימות שקשורות לנוכחותם של כוחות צבא זרים על אדמת לוב.
הירידה בספינות (אם ניתן להגדירן ככאלה) והנחיתות הנובעות מכך היו מערערות אבן פינה בכספי IS.
המדינה האיסלאמית הגיעה לסרטה בפברואר האחרון לאחר שכבשה כמה תחנות רדיו מקומיות, במשך ארבעה חודשים העיר חולקה בין אנשי מיליציה של דאעש לבין מיליציה הנאמנה לממשלת טריפולי, זו שהובילה על ידי קואליציית "שחר לוב". .
אולם באמצע יוני אנשי המיליציה הנאמנים לממשלת טריפולי נסוגו מסרטה ודאעש הצליח לכבוש את העיר.
איננו יודעים איך זה היה מסתדר עם ממשלה של אחדות לאומית, אך ללא ספק הלחץ על ממשלת טריפולי היה גדול יותר כך שלא תעזוב את התפקידים.
במקרה זה, אפילו בהסכמה הדדית עם מקבילו של טוברוק, ניתן היה להקים קואליציה קטנה שתגן על העיר וכיבושה.
מסרטה היה אז קל לאנשי דאעש להרחיב את השליטה בערים אחרות ליד העיר.
נכון לעכשיו הח'ליף הניח את ידיו על חלק משטח שאורכו כמעט מאה קילומטרים.
בשבוע של פרגוסטו, כשבאיטליה נערכו הכנות לחגיגות, הצליח ארגון האסלאם להגיע לעיר דרנה באמצעות הרג כמה מאות אנשים בפעולות אקראיות.
כאן, באוקטובר 2014, קבוצה של לוחמים לובים שזה עתה חזרה מסוריה הכריזה על נאמנותם למנהיג המדינה האסלאמית אבו בכר אל בגדאדי, ובכך סנקרה את לידתו של דאעש הלובי.
לא ניתן לומר כי שליטת IS על דרנה היא מוחלטת, אך היא בכל זאת מראה כיצד המיליציה המאורגנת הזו יכולה לפגוע בחייה החברתיים של מדינה שמנסה למצוא את דרכה חזרה לחיים.
דווקא תחת סימן התקומה מתקיימים שיחות השלום בין ממשלות טריפולי וטוברוק שצפויות להוביל בשבועות הקרובים לממשלה של אחדות לאומית.
תקוותם של משקיפים ואנליסטים רבים היא שעם ממשלה חדשה המאוחדת לכיוון אויב משותף היא תכוון את מאמציה נגד ארה"ב ומיליציות עצמאיות אחרות.
למדינה האסלאמית יש למרבה הצער השפעה עצומה על המוני דעת הקהל המערבית, אולם אין זה אומר שנכון לזרוק את עצמכם בחוזקה למלחמה לא מעשית.
הבסיס לכל משימה בינלאומית מודרנית חייב להיות תמיכה פוליטית של ממשלה המסוגלת לתאם סיוע ולהבטיח את הריבונות הלאומית.
אנו נזכרים במעטה של עצב באפגניסטן, שם התערבנו עם כיסוי עיניים בעיניים ללא קשר למושג אסטרטגיית יציאה ונלקח מחום הרגע.
אחרי 15 שנה כמעט בלתי אפשרי להסיק מסקנות ממשימת ISAF שהשאירה מדינה בסכנה ממהרת לעזוב אותה.
בלוב היינו צריכים לפחות ללמוד שהבסיס האסטרטגי אינו מנהג להתמודד איתו לאחר פתיחת משימה אלא לפני כן.
מסיבה זו ומסיבות אחרות שפורטו לעיל, איטליה לא צריכה לתמוך בהתערבות צבאית בתנאים הגיאו-פוליטיים הנוכחיים של לוב.
נהפוך הוא, עליו להיות דובר זרם התערבות שמעדיף את השימוש הממוקד והמדויק בכוחות המזוינים שלו בהקשר של מקסום המרכיב הצבאי.
איטליה יכולה לתמוך בקו התערבות זה על ידי ניתוק מוחלט מהחזון האמריקאי הטיפוסי יותר.
נוכל להחליט כעת אם לוב תהיה סומליה חדשה או הצלחה מהדהדת.
