במשחק השחמט האינסופי בין "קואליציית הרצונות" הסבירה ביותר לבין המדינה האסלאמית המעוצבת בעצמה, החליטה ממשלת ארדואן לפתוח את עצמה במפורש ובאופן רשמי למתקפה על דאעש. העיתונות מכל רחבי העולם קיבלה את החדשות בשמחה, אולם היא יכולה רק להותיר אותנו מבולבלים בנוגע לזמני דרכי היישום.
במשך כשלוש שנים התנהגותה של טורקיה כלפי דאעש נעה בין הדו-משמעי לשיתופי פעולה, ומעלה ספקות רבים ביחס לנאמנותו של בעל ברית מערבי זה.
אין ספק שטף ההכנסות הכספיות שקשור לשוק הנפט השחור, דרך הבנקים הטורקיים, לטובת הח'ליף, כמו גם השותפות של ערב הסעודית, טורקיה וקטאר בתמיכה במורדים הסורים מלכתחילה וה- IS בהמשך, כולם בפונקציה אנטי-פרסית, יתר על כן עד שעות ספורות לפני הפשיטות האוויר הטורקיות על שטח סוריה, הוויתור על בסיס אינסירליק נאט"ו לטובת הכוחות האמריקניים בהקרנת התיאטרון המזרח תיכוני נותר בספק. להפך, אישר את הנוכחות הרוסית בבסיס טרטוס בסוריה ואז ההסכם הזה על כוחה הגרעיני של איראן וחיזוק המיליציות הכורדיות בסוריה ובעירק בהחלט לא אפשרו לארדואן לישון בצורה תקינה.
כל זה אומר שהתגבר על גודל המהלכים הקווים והתחיל לדלג על כמה חיילים אויב פנימיים וחיצוניים, בקיצור, היה צורך בתנועת הסוס. לבחירה זו בוודאי יהיו השלכות פוליטיות, לא רק בינלאומית, אלא גם באופן פנימי, הבחירות האחרונות למעשה הולידו אי-ביגבנות משמעותית של טורקיה והמפלגות הכורדיות עם אחוזי בחירות דו ספרתיים מתחילים להיות בעלי משקל רב מדי על מנת שלא להיחשב כאלמנטים שיושקו, אולי בכל דרך שהיא, ובין אלה גם להפצצת השוליים המזוינים של ה- PKK.
בהחלט, הדיפלומטיה דואגת לומר שלפעולה נגד דאעש ונגד ה- PKK אין שום דבר משותף אם לא היסוד הזמני, אך מאפשרים שהוא מאכיל יותר ממבוכה כלשהי בזכות השאלה, ומצד שני ההיחלשות. הבחירות של מפלגת השלטון והפתחים לצינור הרוסי היו זקוקים למקבילה כדי לשמור על יציבות הבנק האטלנטי ולכן הנושאים של המאבק נגד הבת'יזם הסורי והקומוניזם הכורדי היו הזדמנות טובה להכיר עוד יותר את תפקידה של אנקרה כמעצמה אזורית .
אם הכל יתקיים על פי מפת הדרכים, הצעד הבא של סוסו של ארדואן יכול להיות הבחירות המוקדמות בנובמבר, בתקווה שלא יהיו סיבוכים נוספים הקשורים למשבר יוון או ליחסים המטלטלים והולכים ונעשים בין ארה"ב לרוסיה, אך זה משחק אחר, או אולי לא ?!
(צילום: כוחות הצבא הטורקי)
