השבוע חתמו גורמים מאזור קנסאי היפני על מזכר הבנות לחיזוק הסחר והקשרים הכלכליים בין מדינת השמש העולה וישראל. האירוע הוא חלק מתכנית שראתה משלחת של מנהלות מערים יפניות מרכזיות כמו אוסאקה, קובה וקיוטו, מנהלים של חברות אלקטרוניקה רב לאומיות כמו פנסוניק והיטאצ'י ונציגי סוכנות הייצוא הלאומית עובדים יחד.
נקודה מהותית באופק כלכלי חדש זה היא האינטרס העדיפתי שמציגה יפן עבור ישראל כ"קוטב בינלאומי לטכנולוגיה מתקדמת ", סוג הטכנולוגיה הנחוצה ליפן לתחייה במונחי התחרותיות של כלכלתה, שמטרתה מעל לכל יעילה. השוואה עם סין.
לרמת היחסים בין המדינות הייתה נקודת מפנה במאי 2014 כשראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ביקר ביפן, ואחריו החלפת ביקורו של מנהיג יפן שינזו אבה בישראל בינואר 2015. מאז, היחסים בין טוקיו לתל אביב התבגרו במהירות, והיוו את האינטרסים המסחריים והאסטרטגיים ההדדיים שלהם.
שתי הממשלות חתמו על כמה הסכמים ברצף: באוקטובר האחרון הקימה ישראל משרד מכירות באוסאקה לקידום טכנולוגיית המדינה היהודית בקרב יצרני הרכב היפניים; חברות יפניות, כולל טויוטה, ארגנו גם אירועי טק, hackathons ויוזמות אחרות בישראל, בסיס אידיאלי לפרויקטים עתידיים וחדשים הזנק.
נראה כי הציר הכלכלי בין יפן לישראל ולא "ברית חדשה" הוא פיתוח של מערכת יחסים קדומה שהוערכה מחדש בשם שקיפות רבה יותר. בעבר הרחוק, במיוחד מצד יפן, היחסים הדו-צדדיים התאפיינו ברקע מסוים, שהוצדק על ידי הפחד היפני מרגיז את השותפים הערבים ולכן השפיעו על אספקת הנפט המזרח תיכונית, שטוקיו תמיד זקוקה לה לחלוטין. הזמנים ככל הנראה השתנו. נראה כי אפשרויות אסטרטגיות חדשות גוברות על הפחד היפני מאיבוד קשרים אסטרטגיים מאוחדים.
(בתמונה ביקור ראש ממשלת ישראל נתניהו ביפן בשנת 2014)
