בסוף פברואר הצהיר ראש הממשלה קונטה על חוסר התועלת בסגירת הגבולות. שבועיים לאחר מכן נשיא צרפת מקרון, בהודעה לאומה, מעביר את סגירת גבולות צרפת, כאמצעי לבלום התפשטות נגיף השפעת COVID-19.
מדינות אירופה האחרות גם תואמות את ההחלטה הזו ומאבטחות את הגבולות עם שכניהן, בעקבות הקו של ממשלות ה"ריבונות "ההונגריות, הפולניות והאוסטריות. ביום ראשון האחרון הודיעה קנצלרית גרמניה מרקל כי ייבדקו גבולות גרמניה.
בהתחשב בהתפשטות היוזמות ברמה הלאומית, האיחוד מנסה להשתלט על המצב, מתמודד עם פירוק המדינות החברות באחד מעמודי התווך של המבנה האירופי: אמנת שנגן.
זה האחרון היה התנועה החופשית של אנשים וסחורות בין המדינות המצטרפות מזה XNUMX שנה. עם היוזמות הלאומיות שעובדים על עצמם חברים בודדים בימי משבר אלה, de פקטואנו עדים לממש התגברות על עקרונות שנגן.
מבריסל הם לא יכולים לעשות דבר מלבד לשים לב לזה ולעמוד.
עם זאת, ההנחיות שהונפקו על ידי הנציבות נראות פרדוקסליות מאוד, במיוחד באשר לשליטה בגבולות האיחוד.
הנציבות האירופית הורתה על סגירת שטח הקהילה (אמצעי הוגן ואיחור) למשך שלושים יום לפחות, ולכן תיאורטית אף אזרח שאינו באיחוד האירופי לא יכול להיכנס לאחת המדינות החברות באיחוד.
טענת כוח מצד הנציבות האירופית בנושא בקרת גבולות באיחוד.
דווקא ההנחיות הללו מעוררות ספקות רבים, מאז הגזירה על סגירת הגבולות זה לא חל על אנשים הזקוקים להגנה בינלאומיתובכך פותח פער ב"שריון "גבולות אירופה.
הסיבה לכך היא שמי שטוען שהוא פליט פוליטי - ולכן זקוק להגנה - יכול היה לגשת למדינות האיחוד. אפילו אנשים לא סדירים יכלו לבקש מקלט מדיני, כשהם ממתינים במדינה המארחת (חודשים רבים) לקבלה או אי קבלת הבקשה. במאזן המצב עם העלייה, לעומת מצב נראה כי טרום הנגיף, לפחות מבחינת ארצנו, השתנה.
מי שמבקש מקלט יוכל להיכנס לאיטליה, ואילו אזרח איטלקי בקושי יכול להגיע לגרמניה.
כל אלה הם הדגמה נוספת לחוסר היכולת של המבנים המוסדיים של האיחוד.
צילום: נשיאות מועצת השרים
