על ידי ניתוח הדינמיקה של ההיסטוריה של יחסי רוסיה וישראל, אנו מגלים עד כמה הם מורכבים ואולי יותר מאחרים מלאי רעיונות ומרתקים. בשנת 1948 תמכה ברית המועצות בהקמת מדינת ישראל, יחסים שניתקו מאוחר יותר כאשר מלחמת ששת הימים וזה של הרמדאן, בהתאמה בשנת 1967 ובשנת 1973 שינה את מהלך ההיסטוריה במזרח התיכון.
במאה העשרים ואחת התרחיש הפוליטי הבינלאומי ראה עימות הדוק בין שתי המדינות שאינן חסינות מפני מתחים ואי אמון הדדיים, אך עדיין מתאפיינות ברצון לתמיכה הדדית. באפריל 2005 היה ולדימיר פוטין הנשיא הרוסי הראשון שביקר בישראל, והביא לביקור בכותל המערבי, מקום קדוש ובאותה עת סמל ליהדות.
האירוע חזר על עצמו ב- 27 ביוני 2012, שנחתם בביקורו הרשמי של נתניהו במוסקבה ב- 7 ביוני השנה, 25 שנה לחידוש היחסים. אם הביקורים הראשונים היו קשורים להיבטים צורניים ואידיאולוגיים איכשהו, בפגישה האחרונה הוקדשה תשומת לב מיוחדת לנושאים הנוגעים לשיתוף פעולה דו-צדדי.
בניתוח ההיבטים הגיאו-פוליטיים של השנים האחרונות, בלתי נמנע לבחון את עמדתם של שתי המדינות בהקשר של הסכסוך הסורי.
ההתערבות הרוסית לטובת הנשיא בשאר אל-אסד, וההתחזקות בעקבותיהן של בסיסים צבאיים רוסיים בסוריה אילצו בהכרח את מדיניות החוץ של ישראל להתמודד עם מהלכיו של ולדימיר פוטין בשטח.
מאז ימיה הראשונים של המלחמה בסוריה היה ברור כי הכוונה הישראלית לא להתערב ישירות אלא במקביל להגן על עצמה מפני התחזקות אפשרית של אויביו ההיסטוריים: הדרישה הראשונה של תל אביב הייתה להימנע ממעבר והעברת נשק מאירן. לבוגאי הישראלי בכל הזמנים, חיזבאללה. מאז תחילת המלחמה בסוריה אכן, רבים מהם היו שיירות הנשק המיועדות ל מסיבת האל מושפע מחיל האוויר הישראלי הן בשטח לבנון והן בסוריה. אם נוסיף לאירועים קונקרטיים אלה את הדאגה הגדולה של ישראל בנוגע למכירת מוסקבה של מערכות S-400 מפני השטח-אוויר, קל להבין את הסיבה להתעניינותה של תל אביב בקיום יחסים יציבים עם הקרמלין.
מטוסי ה- S-400 הוכיחו את עצמם כיעילים ביותר עד כדי השפעה על שליטתם המוחלטת של שמי התעופה הישראלית באזור כולו, ובכך למעשה מגבילים את יכולתם המבצעית במרחב האווירי של סוריה.
עם זאת, בספטמבר 2015 בעקבות ביקורו של נתניהו במוסקבה, אמר ראש ממשלת ישראל עצמו כי הסכים על מנגנון למניעת חיכוכים עתידיים אפשריים בין המדינות, וחזר וטען כי לישראל ורוסיה אינטרסים משותפים רבים במזרח התיכון. , ערבות לתרחיש של שלום ויציבות.
בהמשך לחזית האוקראינית, נקטה ישראל עמדה מבודדת אך בה בעת ברורה לטובת רוסיה באו"ם. ההימנעות מההצבעה על החלטת האו"ם המגנה את סיפוח קרים ופוליטיקה רוסית באוקראינה הפתיעה את ארצות הברית עצמה, והגדילה עוד יותר את הפער הניכר כבר בין בחירותיה של תל אביב למדיניות המזרח התיכון של וושינגטון.
ברור שישראל, בניסיון למלא את הוואקום הפוליטי שיצר ממשל אובמה בעשור האחרון ברחבי האזור, אינה מבזה שיפור משמעותי ביחסים עם רוסיה על ידי ולדימיר פוטין, שותף אסטרטגי כיום במגזרים רבים. האויב האסלאמיסטי המשותף יכול להיות הבסיס להתפתחות הסדרים עתידיים חדשים.
(צילום: אינטרנט)
