דו"ח של משקיפי האו"ם, המפקח (ללא הצלחה מרובה) על אמברגו הנשק שהוטל על לוב, מאשר את נוכחותם במדינה של קבלני הקבוצה הרוסית וגנר ולוחמים סורים, נאמנים למשטר אסד, כדי לתמוך בכוחות מאת הגנרל ח'ליפה הפטר.
קבלנים רוסים מתרבים בשטח לוב. לראשונה דוח של האו"ם מאשר את נוכחותם של חיילים פרטיים שהועסקו על ידי הקבוצה הרוסית ואגנר בלוב, כדי לתמוך בהפטר, איש החזקה של סירינאיקה, שמנסה לכבוש את טריפולי מאז אפריל 2019. הנוכחות הייתה נחשף בשנת 2019 על ידי התקשורת האמריקאית, אך זו הפעם הראשונה שהאו"ם מאשר זאת בדו"ח רשמי, שהוצג למועצת הביטחון ב- 24 באפריל.
אומרים כי קבוצת ואגנר קרובה לנשיא ולדימיר פוטין, אם כי הקרמלין תמיד הכחיש כל מעורבות בפעילותה של החברה הפרטית וגנר בלוב.
צוות המשקיפים פיקח אחר נוכחותם של חיילים פרטיים של וגנר בלוב מאז אוקטובר 2018. הם מעריכים את מספרם בין 800 ל -1.200, אך טוענים כי הם אינם מסוגלים להעביר את המספר המדויק ובעיקר את סיבובם על המגרש במהלך העבירות השונות שהושקו נגד בירת לוב.
חברי קבוצת ואגנר מעניקים תמיכה טכנית לתיקון כלי רכב צבאיים, משתתפים באימוני כוחות הפטיר ובמבצעים קרביים, כך טוענים משקיפי האו"ם. הם מספקים תמיכה בתחום התותחנים, בקרת תנועה אווירית, אמצעי נגד אלקטרוניים ופעולות צלפים.
המשקיפים טוענים גם כי יש ראיות להעברת לוחמים סורים מדמשק לוב.
נוכחותם של לוחמים סורים בתמיכה בממשלת האחדות הלאומית בטריפולי, מתנגדת מרשל הפטר, אושרה בפברואר על ידי טורקיה, שהתחייבה צבאית מאז תחילת השנה עם ממשלת האיחוד הלאומי (GNA) בראשותו של פייז אל סאראג '.
החדשות הן שלוחמים סורים מדמשק תומכים בח'ליפה הפטר.
בתחילת מרץ, הרשויות הקירניות פותחו מחדש שגרירות לוב בדמשק לאחר שמונה שנים של שבירת הקשרים הדיפלומטיים בין לוב לסוריה.
מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרס, הקפיד לא לזהות את רוסיה וסוריה כמדינות המוצא של שכירי החרב.
אך בדו"ח למועצת הביטחון מיום 5 במאי, מזכיר המזכ"ל את המידע המתמשך על השלכות שכירי חרב זרים לטובת פריסת הפטר (שוכח את התמיכה הטורקית באל-סראג '), תוך הפרה גלויה של אמברגו הנשק שגזרו אותן מועצות הביטחון בשנת 2011.
עם זאת, לא הוא ולא משקפי האו"ם ממליצים לנקוט בפעולה נגד האחראים להפרות.
ההסלמה של משבר לוב נמצאת באירועים הרחבים יותר המשפיעים על מזרח הים התיכון. צרפת, קפריסין, יוון, מצרים ואיחוד האמירויות הערביות גינו רשמית את המדיניות ההגמונית של הנשיא ארדואן, ואילו איטליה נוקטת יותר ויותר עמדה שולית.
באמצעות הצהרה משותפת שהונפקה היום, הוקיעו שרי החוץ של חמש המדינות הללו את הפעילות הטורקית הבלתי חוקית המתרחשת ב- EEZ של קפריסין ומימיה הטריטוריאליים והתערבותם של חיילים טורקים בלוב.
זו לא הפעם הראשונה שאיטליה לא ששה להתמודד עם המדינות שמתחו ביקורת חריפה על מדיניות החוץ של אנקרה. בעניין זה, החלטתו של שר החוץ, לואיג'י די מאיו, שלא לחתום על ההצהרה הסופית שאומצה בינואר האחרון בקהיר - שם היה ראש הדיפלומטיה האיטלקית בביקור רשמי - בתום פגישה עם עמיתים מ מצרים, צרפת, יוון וקפריסין על התערבות צבאית של טורקיה בלוב.
קבוצת מדינות זו תוקפת לעיתים קרובות ובחריפות את טורקיה בעיקר משתי סיבות.
הראשון הוא תמיכתה של טורקיה בממשלת לוב בהסכם הלאומי של אל-סראג '(שעלינו להיות תומכים), בניגוד לגנרל ח'ליפה הפטר, שבמקום זאת נתמך בגלוי על ידי מצרים ואמירויות. אולם הסיבה השנייה היא התאמת האנרגיה במזרח הים התיכון המערבת בעיקר את קפריסין ויוון. על ידי חתימת התזכיר האחרון עם טריפולי, ארדואן יצר מסדרון אנרגיה המקשר בין הטריפוליטניה של אל-סראג 'לאנקרה, וחיזק את תפקידה של טורקיה כ רכזת אנרגיה.
טורקיה תובעת כעת כי ניתן לנצל אזורים מחוץ לים מחוץ לקפריסין על פי שיקול דעתה. אנו מזכירים לקוראים ששילמנו גם מחיר גבוה מאוד כאשר ספינת חיפושים איטלקית (סייפן 12000) הייתה מוקפת בספינות מלחמה טורקיות בזמן שהיא חוקרת לגיטימי את הוויתור. החוף. הפרדוקס הוא שההודעות בעיתונות של פרנסינה ממשיכות להדגיש את חשיבות הברית עם הטורקים, בעוד שהם לא מתקרבים להגן על האינטרסים שלהם, אפילו לרעתנו.
לכן, נכון לעכשיו, אין שום אזכור של הצדעה נגד טורקיה. איטליה שמרה תמיד על מעין שיווי משקל עם שני הצדדים. בלוב תמיד תמכנו באל-סראג '(על הנייר), אך כולם יזכרו כי לא מזמן קיבל ראש הממשלה קונטה בפאלאצו צ'יג'י הפטר עוד לפני אל-סרג', שהיה צריך להיות המנהיג היחיד שמוכר על ידי האו"ם. עם זאת, "גס רוח" זה הביא את ראש ממשלת טריפולי לבטל את ביקורו ברומא באותו היום.
Lo מצב קווה מצד אחד קבוצה זו של חמש מדינות, פלוס רוסיה, מתגבשת מצד אחד, ומצד שני יש את טורקיה והנקודה השלישית שאיש לא מדבר עליה: קטאר, בעלת בריתה הערבית הגדולה של אנקרה.
קשה להניח כי איטליה יכולה לתמוך בפעולה נגד טורקיה, בעלת ברית של קטאר, יום לאחר שהשירותים החשאיים הטורקיים (MIT) הצהירו כי היא שחררה את סילביה (עיישה) רומנו, ואז מכרה אותה לשלנו, לאחר שנחתם הסכם השחרור בקטאר. ואז איטליה שילמה כסף עליהם ייאלצו השופטים המוסמכים לחקור, אך השאלה הגיאו-פוליטית ברורה מאוד: לא ניתן להעלות על הדעת שאיטליה, בעקבות שחרורו של הקואופרטיב הצעיר, העבירה במפורש לעיתונות על ידי הטורקים בתיווך דוחא , יכול היה להצטרף למקהלת המשפטים.
אין רק את נושא האנרגיה, עליו גם איטליה קורבן; אין רק את השאלה הלובית, שם נראה כעת כי איטליה מנותקת. יש שאלה גיאו-פוליטית מהותית בה המדינה שלנו, באזורים כמו קרן אפריקה - איפה שהיה לה בעבר תפקיד ראשוני - יכולה כעת להסתגל רק להחלטות אנקרה..
צילום: SANA / טוויטר / נשיאות הרפובליקה של טורקיה / נשיאות מועצת השרים
