אנחנו אפילו לא יודעים כמה יש; יש האומרים 200.000, חלקם 400.000, אחרים אפילו 600.000. כמה מהגרים כלכליים, פליטים, כמה פליטים. וזה גם חלק מהבעיה; כי יהיה צורך בבירור מעט באחריות המוסדית לניהול ההגירות הכפויות של החודשים האחרונים ביבשת.
בעיה שאירופה, לא מוכנה כתמיד, מדומה של מיכל ריק עכשיו, ניצבת בפני שום סקירה כללית, שנקרעה באופן פנימי על ידי מדינות המזרח (הונגריה, בולגריה, סלובניה, יוון) - אך גם אוסטריה, דנמרק, שוודיה - כוונה לקבוע, אפילו פיזית, את תוואי הבלקן, והמסורתיים ביבשת הישנה, בלי יכולת לבחור בין טרור עתידם לבין הנטייה הכללית לקבל בברכה, מונעת בעדינות על ידי תרבות פוליטית מסוימת ועל ידי העולם קתולי.
העולם הראשון, השלישי, החליף זה מכבר את המוני הפרולטריון באלה של הנואשים במסע רב שנתי, בעין להגדלה אפשרית של אגן הבחירות שלו.
השני, יותר מתמיד במשבר גם בתוכו, מונע על ידי הצורך למצוא עילה לדיאלוג ומרחב משותף עם וידוי שנועד להפוך לטווח הבינוני, אם לא הרוב, לפחות המשפיע ביותר ביבשת חילונית, נראה שמחפש של איזון קשה בין מגיסטריום לקונצנזוס.
במצב זה, אפילו כלי התקשורת לא עוזרים להבהיר, ומפציצים שוב ושוב את דעת הקהל בתמונות של סירות צפופות וילדים חסרי חיים שחזרו לחופינו, רק כדי להאריך במיומנות את העומס, בהמון המגיעים, של גברים גיל כחייל (16-40 שנה) - מעל 75% - וכיצד חלקם יכולים לשלם עד 7.000 אירו לנסיעה.
כמו כן, מתייחסת לדמוגרפיה (הזדקנות האוכלוסייה) בכדי לתת ערך חיובי למגיעים חדשים, וגם לרמוז על הצורך במישהו שמוכן לשלם את הפנסיה שלנו, עד כדי תמיכה - כמו דיאמנטי ברפובליקה ב -1 בפברואר - זה "כדי לא להיכחד ולא להגיע לשוליים, עלינו באמת לסגור את הגבולות. לצפון. כדי למנוע מהגרים (... ..) לנסוע למקום אחר. ולהשאיר אותנו בבית מתבגרים. יותר ויותר לבד (...). "
נקודות מבט לגיטימיות בדיון גלוי וברבים של חברה מתפתחת כמו שלנו.
אך יש גם מפתח קריאה נוסף, הרואה בתופעת הנדידה משהו שגורם בזהירות לפגוע באירופה בתוכה, ובכך מערער באופן בלתי הפיך את לכידותה החברתית.
קלי מ 'גרינהיל מבית הספר הרווארד קנדי כינה אותם "הגירות מהונדסות בכפייה, לכפות עלייה מתוכננת "כלומר "תנועות חוצות גבולות שנוצרות או מניפולציות במכוון על מנת להיאבק בוויתורים פוליטיים, צבאיים ו / או כלכליים ממדינה אחת או יותר ממוקדות.".
כלי נשק לא שגרתי, מכשיר לדרך מלחמה חדשה (א-סימטרית) לניהול מלחמה, כמו זה שתיאוריסטים בשנת 1995 ע"י שני קולונלים סינים, קיאו ליאנג וונג שיאנגסי, בספר "מלחמה ללא גבולות" (Libraria Editrice Goriziana, 2001), עם ההערה של פאביו מיני.
הגירה ככלי מלחמה הפועל בשני שלבים: ראשית על ידי אילוץ המתמודד לנהל את תופעת ההגעה באופן מיידי, ולדאוג לקבלת פנים יחסית; ואז מכריח אותו לשלוט באינספור הבעיות הפנימיות שנגרמות על ידי ההשתלבות (?) במרקם החברתי של גוף זר כזה. הכל במטרה סופית להחליש את המארח באופן הדרגתי.
הגירה כנשק של "מלחמה ללא גבולות" שנלחמה באמצעים ואסטרטגיות שונות מאלה של סכסוכים קלאסיים (סימטריים, לינאריים, רציונליים, המסומנים בהיגיון קרטזי); מלחמה שהתנהלה (גם על אדמת אירופה) ללא חיילים, אקדחים ותותחים, אך בכלים "לא צבאיים" (כלכליים, חברתיים, פוליטיים, טרוריסטים, פיננסיים, מידע), במטרה לערער את יציבות הגרעינים של הארגון הממלכתי.
מלחמה הרואה בפליטים לא תוצאה של הסכסוך, אלא הסכסוך עצמו, כפי שנכתב לאחרונה על ידי מלומד אמריקני: "אופי המלחמה השתנה; פליטים כיום הם מלחמה".
פרשנות התופעות שאנו חווים באור זה אולי לא נכונה פוליטית, אבל זה יעזור - אני מאמין - להפוך אותנו לפגיעים פחות.
(צילום: אינטרנט)
