פוטין ו"האחדות ההיסטורית של הרוסים והאוקראינים"

"... הארץ הזאת היא רוסית, רוסית, רוסית." (ויטלי שולגין)

דברים אלה נאמרים על ידי ויטלי שולגין במאמר המערכת של הגיליון הראשון של קייבליאנין, עיתון אולטרה שמרני, כל רוסי ולאומני מהמחצית השנייה של המאה התשע עשרה. מילים אלו מאפשרות לנו להתקרב לאחד הגורמים המכריעים להבנת התפיסה הרוסית של עולמו, כאשר היא מופנית לאוקראינה. מילים חשובות על אחת כמה וכמה כי ברור שחלק מהרקע התרבותי שהופיע בא מאמר מ-12 ביולי השנה באתר הרשמי של הקרמלין, בשם על האחדות ההיסטורית של הרוסים והאוקראינים. המחבר הוא לא אחר מאשר ולדימיר פוטין (או שלו סופר צללים), נשיא הפדרציה הרוסית.

היצירה מעניינת ביותר, אבל ברור שבגיאופוליטיקה אסור לנו לטעות ולהאמין שמדובר במאמר מדעי, כאילו פוטין רוצה להודיע ​​לנו על משהו, להודיע ​​לנו. במקום זאת, כמו כל שאלה של כוח, זהו טקסט "גיאופוליטי", שהוא פדגוגי (ותעמולה), הוא לא אומר לנו מה הכותב יודע, או מה העם הרוסי יודע, אלא מה הוא מאמין וחייב להאמין, זה היא פדגוגיה, חשיבה אסטרטגית, היא חשיבה גיאופוליטית של ההיסטוריה. זוהי תפיסה של כוח האדם (וחוסר האונים), ולכן הכל מלבד אקדמי.

לכן, בקריאת גילוי הדינמיקה ההיסטורית שהתווה שם פוטין, שהובילה להבחנה בין רוסים ואוקראינים, יש להבין לא מה נכון (או לא), אלא מה פונקציונלי לפרויקט הרוסי, למסלול שלו. עוקב..

אז מה לב המחשבה הגיאופוליטית של הטקסט? זהות אוקראינית לא קיימת. נְקוּדָה. יש לכל היותר דחייה אחת של לִנְחוֹר, שזה בדיוק התרגום האמיתי של אוקראינית, כלומר קטן-רוסי. התבוננות שנייה, פוטין אף פעם לא מדבר רק על אוקראינים, אלא על רוסים, אוקראינים ובלארוסים. כי הם בדיוק אותו דבר, אותה זהות. זה גם מאוד שימושי כדי להבין איך לא ניתן לנתח את מה שהרוסים עושים באוקראינה מבלי לקשר הדדית את הפעולות הללו לאלו המכוונות לבלארוס.

מהקוטב הצפוני ועד הים השחור זוהי מולדת אחת עם גבול אחד, זה של העולם הרוסי, של האומה הרוסית הגדולה. הסיפור בשלב זה נוטה להוכיח את התזה. שם קייבאן רוס, האב המיתולוגי כיום של רוסיה, הופך, במאמר, לא רק למדינה המזרח-סלבית השלמה הראשונה בהיסטוריה, אלא גם לדחוס מנקודת מבט אתנית ודתית, הסוגר את ה"תמימים", שאינם מפוצלים, לאחדות של רוסים, אוקראינים ובלארוסים. זו הייתה למעשה מדינה כבר פרוטו-רוסית.

יחידה מקורית זו הופרדה באשמה. כאן נכנסים למהות התפיסה הגיאופוליטית של ההיסטוריה בצד הרוסי-פוטיני. החלוקה היא תוצאה של עבודת יריב, של יריבות אסטרטגית. תחילה פולין, אחר כך אוסטריה-הונגריה הסתמכה על פילוגים לאומיים, ולבסוף האויב הגרוע ביותר, האויב הפנימי, ככזה במובן מסוים בוגד, הבולשביקים, בצורתם הלניניסטית (ולא סטליניסטית), תמכו בפיתוח הלאומים בתוך המדינות. מחנה פוסט-צארי ואחר כך סובייטי, אבל אימפריה או מבצעת שליטה, או מעדיפה לאומים... ומאבדת את השליטה. זו התזה של פוטין.

מהכתיבה נוכל להסיק גם משהו אחר, העומד בסתירה לתזה שהובאה זה עתה, אך זה רק אם נתבונן, כאמור לעיל, על ההיגיון האקדמי ולא על הפדגוגי. המדיניות ה"לאומית" אפשרה לשלב את אדמות רוסיה במדינה האוקראינית. למעשה אפשר לטעון שאם האוקראינים הם רוסים, הרוסים הם אוקראינים ואם האדמה
אוקראינית היא רוסית, אדמה רוסית היא אוקראינית, אבל פוטין מבדיל בין מדינה לארץ. זה אומר ש"אדמה רוסית" נמסרה למדינה האוקראינית, זה מתייחס לקרים, דונבאס, אבל גם בוקובינה וטרנסקרפטיה. ברור שההעברות הללו יכלו לעבוד רק בהיעדר מדינה אוקראינית אמיתית, אז אם היא תישאר בתחתית, חלוקה מנהלית. הרפובליקה הסובייטית של אוקראינה, אבל חומר אימפריאלי רוסי. יתר על כן, על ידי הכנסת למולדת הרוסית האידיאלית המדומיינת אזורים בגבולותיה המערביים של אוקראינה הנוכחית (בוקובינה וטרנסקרפטיה), הנשיא הרוסי מאשר את הגישה האסטרטגית, מכיוון שלמעשה הם יהיו אדמות רוסיות בגבולות המערב והמזרחי של אוקראינה. , מה שמרמז שאם היקפים של אותה מדינה הם רוסיים, כך גם המדינה.

ברור שהיא גם מייצרת אסטרטגיה, כאשר האדמות הללו חותכות באופן אידיאלי גם את אוקראינה מהמערב, השואפת לצאת מהמרחב הרוסי, סוגרת אותו מבחינה רוחנית, כעת לא מסוגלת להפוך את המפתח החומרי, הגיאוגרפי.

טרנסניסטריה, מדינת "הגנה" רוסית קטנה, משמשת בעצם גם לשמירה על הגבול הרוסי ומערב אוקראינה במצור ולשמש שער מערבי יעיל לעולם הרוסי, שכן בוקובינה וטרנסקרפטיה אבדו סופית, אך טרנסניסטריה חופתה מדרום אל דרומה, מסך ברזל חדש, פועל כקוץ מתקדם של ההגנה הרוסית ומקיף את ההחלקה הסופית האוקראינית לכיוון נאט"ו ממערב (בינתיים אוקראינה "עצרה" להיות קרובה רק למערב).

מצטט את "אלה שחילקו את הרוסים" למעשה פוטין מחלק בין נאמנים למולדת לבין כופרים, או בוגדים. הדוגמה של הבולשביקים נותנת לגיטימציה ותומכת בקיומם של בוגדים פנימיים. רמיזה שימושית להבחין בין העם האוקראיני / הרוסי לבין המנהיגות שלו, שתהיה הבוגד האמיתי, משחק את המשחק של המעצמות המנוגדות ואשר לא רק שאינה מביאה רווחה לעמו, אלא גם דוחפת אותם לבגידה . בכך מיישם הנשיא את א כובש כלפי כלל האוכלוסייה האוקראינית, דוברי הרוסית והאוקראינים במובן המוחלט, בניסיון להתיר אותם ממעמד פוליטי של בוגדים, קטן ומחוץ ללב האומה.

ההבחנה הזו פונקציונלית כדי להרחיב מאוד את תחום ההתערבות הרוסית האפשרית (שדומיינת כהצלה) באוקראינה. זה ישמש לא רק להגנה על דוברי הרוסית, שעדיין נמצאים ברובם במדינה, מעבר לחצי האי קרים שסופח כעת ולדונבאס השנוי במחלוקת, אלא למעשה כבר ברוסית, אלא להגנה על כל האוקראינים. כל העם האוקראיני מעמיד פנים שהוא רוסי, דובר רוסית או פרו-רוסי, מרוסק ומתבדה על ידי אוליגרכיה של בוגדים. בוגדים אלה, מציע "הצאר", רוצים להביא את אדמת אוקראינה הרוסית ואת העם הרוסי באוקראינה כנדוניה למערב. בגידה הופכת לגניבה ולהבטחת סחר חליפין. זה יוצר את כל התנאים לעילה להתערבות, למרות שאנחנו לא רוצים (יודגש) עדיין להשתמש בתואנה זו באופן סופי. כלומר, יש עם רוסי (אוקראיני) קטן הזקוק לעזרה.

עזרה ממה? בתדירות גדולה או פחותה, בהתאם לעוצמת המשבר שמוסקבה מסוגלת לחולל בחוכמה, רוסיה מדברת על מתקפה אוקראינית עתידית נגד דוברי הרוסית במזרח המדינה, אפילו מחשש לסיכון של אוקראיני (כלומר רוסי) סברניאן. ההאשמות הללו אינן מוכחות לעת עתה, אך למעשה, האסטרטגיה היא לא על האמת, אלא על תנאי הכוח. תעמולה היא כוחה של המילה, האשמות הן התחמושת שלה.

כרטיס הדרכון מנסה גם לחזק את הלגיטימציה העתידית של כל התערבות. רוסיה העניקה עד כה דרכונים רוסיים לכ-650 אזרחים אוקראינים של הדונבאס. איך ייתכן שהיא לא תתערב בהגנה על אזרחים רוסים הנצורים שם כעת? אמנם מהלכים אלו, מחד גיסא, מכינים הקשר רטורי וחומרי כאחד כדי לתת לגיטימציה לשימוש אפשרי בכוח, אך אין בהם די כדי לחזות תחזיות מדעיות לגבי התערבות צבאית בטווח הקצר והבינוני. ניתן רק לציין שלקראת סוף המאמר פוטין מדבר על קהילות לאומיות שהן למעשה (עכשיו) נבדלות, אך אינן נבדלות בזהותן, רק למעשה. זה גם מציע, כגבול ההגנה הקיצוני, שגם אם הקהילות היו באמת שונות עד עכשיו, לשים לב אליהן לא אומר מעצם עובדה לקבל את הגבולות הנוכחיים למה שהם...

מאמר זה עוסק ב כוח רך, ההגדרה הגיאופוליטית של האלמנט הרוסי, שככזה מורחבת לזו האוקראינית (וכמובן הבלארוסית), אך יש לציין שמבחינה אסטרטגית גורם הכוח הרוחני מתקיים אם הוא מתפקד לכוח אפקטיבי. המרחב האוקראיני ישרת את רוסיה גם אם היא לא הייתה מאוכלסת ברוסים. הטענה של אוקראינים להיסטוריה של זהות רוסית עוזרת למטרה זו. כפי שכבר קרה בחצי האי קרים, הכרחי להגנה הרוסית ללא קשר אם היה מיעוט טטארי, ללא קשר לעובדה שאולי יש הרבה פחות דוברי רוסית ממה שיש בפועל.

העובדה שאוקראינה באמת שייכת לתפיסת הזהות של האלמנט הרוסי בהחלט מאשרת ומחזקת את האסטרטגיה. זה נותן דם לבשר הגיאופוליטי. היא הופכת את הגישה הגיאו-פוליטית לרגשית, מיתית, אבל היא לא יוצרת אותה. מסיבה זו המאמר, שנלקח בפני עצמו, המדבר על גורמים תפיסתיים, זהותיים והיסטוריים, אינו מאפשר לנו להסיק מדעית את הפעולות הצבאיות של רוסיה, אלא מאפשר לנו לנמק, כן, על העובדה שבאוקראינה רוסיה משחקת הגנה זהות אסטרטגית והיסטורית. זה גם השרירים וגם ההרגשה. פוגע בו בשניהם הוא הקו האדום הפוטיניאני האמיתי.

הרוסים, שנשללו סופית מאוקראינה ואוקראינים, יהיו בעצם פחות רוסים, המודעות העצמית שלהם תהיה מושפעת עמוקות, וזה יעורר, אם אפשר, חידוד נוסף, בוודאי לא גסיסה, של התפיסה הרוסית של מערב רענן, להתגונן מפניו. עד כמה אתה מגן על עצמך?

_{צילום: קרמלין}