ישנם ערבים רבים שגאים בתפקיד שמילאה קטאר בהתעוררות הלאומית של השנים האחרונות, ומגדילים את עצמה כמעצמה פיננסית עולמית ומרכז כוח במזרח התיכון. בהתחשב בצמיחה המעריכית של האמירות ורמת הרווחה הכללית, בזבוז הכסף הציבורי על ידי האמיר אל-ת'אני, שלרוב חילף הרפתקאות זרות במטרה יחידה להישאר באיזון בין המעצמות החזקות עימן הוא התפשר על המדינה.
מה באמת יצאה האוכלוסייה מהשקעה של מיליארדי דולרים בסכסוך הסורי? קטאר נכשלה בניסיונה לסלק את אסד והשאירה יותר מארבעה מיליון סורים ללא קורת גג. זו רק אחת מהשאלות המזינות את העמימות של האליטה השלטת במדינה, שלא לדבר על שאלה נוספת: האיזון בין החזון הפהיטאני הוואבי לאיסלאם שמפונק זמן רב מהאמירות לאחים המוסלמים הוא משחק מסוכן ?
רטינות דומות מתלקחות בגלל פרויקטים ציבוריים גדולים יותר או השקעות זרות שקטאר מקדמת. לאחר שהממשלה הודיעה על השקעה של 220 מיליארד דולר לקראת מונדיאל 2022, נראה כי ניתן לצמצם את הנתון הסטרטוספרי עם בחירות נבונות יותר ואולי לחלוק אותו עם האוכלוסייה. בזבוז סכומים גדולים עבור יצירות מונומנטליות הדומות לקתדרלות רבות יותר במדבר מאשר הזדמנויות אמיתיות לצמיחה הוא מרשים.
משפחת אל-תאני, ששלטה במדינה מאז 1971, שנת העצמאות הלאומית, עושה מזג אוויר טוב ורע; לכן אין זה מפתיע שהיא מבטלת ובונה מחדש את מדינת האומה, התשתית והפיגומים הכלכליים כרצונה, מבלי להיתקל במכשולים כלשהם. מפלגות פוליטיות נאסרות בקטאר וכך גם הפגנות, איגודים ועמותות העוסקות בענייני ציבור.
במהלך ההתפתחות הפוליטית שלה, המדינה הערבית הקטנה הניחה את היסודות להתפתחות סביב עקרון הצדק העצמאי, והבטיחה חופש פולחן והקמת אסיפה מייעצת, גוף חקיקה של המלוכה שנבחר לשני שלישים על ידי העם ובעד שליש מהאמיר. ייצוג צורה בלבד. דיברו רבות על הבחירות למועצה הלאומית המייעצת שהיו צריכות להתקיים לאחר משאל העם ב -2003, אך עד היום נראה כי איש בקטר אינו מציע שינויים מהותיים המועילים לשינוי ריכוז הכוח הפוליטי, למעשה הזכות הבלעדית של המשפחה. שולט.
האוכלוסייה אף פעם לא מביעה בגלוי את התנגדותה על מדיניות פנים; מעת לעת מתערב ערוץ הטלוויזיה בבעלות המדינה אל ג'זירה, שמעודד ומאמץ מצפונים באופן שאינו תמיד חסר פניות.
כדי לתת דוגמא לאופן שבו אין ויכוח פוליטי בקטאר, רק חשוב על הספר "אנשים רוצים גם רפורמה בקטאר" נכתב על ידי האקדמאי עלי ח'ליפה אל-כווארי, שפורסם בשנת 2011, הוא נאסר מכיוון שהוא נחשב מסוכן לביטחון הלאומי. הטקסט נועד לקדם את החזון של פדרציה ממפרץ דמוקרטית באמת, תוך תמיכה בצורך בשינוי שיבטיח השתתפות עממית שונה. בתגובה, לאחר שצנזרו את היצירה, נידון מחברו ל -15 שנות מאסר בגין ניסיון להפיץ רעיונות חתרניים.
אלמנט מדאיג נוסף הוא אי השוויון החברתי שפוגע רק באוכלוסייה הזרה שמקורם בעיקר בהודו-פקיסטני, בנגאלי ונפאלי, המהווה את כוח העבודה האמיתי של המדינה.
מעט פרויקטים של שילוב, אכן, היו הרבה תמרונים שמטרתם להבליט את המרחק בין קטארי לאחרים. על מנת לשלוט בשטף הגדול של עובדי גולים, קטאר הציגה את תוכנית "קטאריזציה" בשנת 2000, לפיה עודדו מחלקות ממשלתיות ותעשיות מיזם משותף לשריין תפקידים ברמה גבוהה בקרב אזרחי קטאר בתוך ארגון עסקי. כתוצאה מכך, מספר הולך וגדל של ילידים חזרו לתפקידים מרכזיים שכבשו בעבר על ידי אזרחים זרים, ובאופן בלתי נמנע פגעו באחרונים ויצרו חוסר איזון קשה עוד יותר.
כיצד ייתכן אם כן, ברשת האלכסונית הסבוכה הזו, מדיניות חברתית מזלזלת ובחירות דיפלומטיות מפוקפקות, מדינת אל-תאני נהנית מיציבות חזקה? הרוגע בו הוא משגשג אינו תוצאה של הצלחתו של מבנה פוליטי איתן במלואו, אלא זו תוצאה של שזירה ואיזון כוח בין הקבוצות השונות של משפחות ושבטים, שם כולם שואפים להרוויח סיפוק.
בתוך משפחת אל-תאני, תים בן חמאד עבר שורה של שינויים משמעותיים, לא מעט מהם הקמתם של מוסדות ומשרדי מדינה חדשים ברחבי הארץ המנוהלים על ידי תומכים, נאמנים וקרובי משפחה. בדרך זו התפתחו המוסדות השבטיים-משפחתיים על ידי אריגת ההיסטוריה שלהם למבנה העיקרי של המערכת הפוליטית הקיימת.
יש לומר כי ריכוז הכוח בתוך משפחת אל-תאני בלבד אינו מסביר את המשקל שהיא משחקת במדינה, אך ישנם גורמים נוספים התורמים לתדלק את התופעה. ראשית, הסמיכות בין הכנסות משפחת המלוכה ממשאבי נפט וגז מחד, לבין היעדר מוקדי התנגדות חברתיים משמעותיים מאידך. במובן מסוים, אל-תאני תמיד היו מרכז משיכה, גם הם חסרים מוסד דתי משפיע באמת בקטאר.
כאמור, אנו מגיעים לצומת השני; הגידול המתמיד בהכנסות הנפט והגז איפשר לאמיר להגביר את כוחו על החברה ולבנות יחסי אמון עם קבוצות חברתיות שיכולות לגייס משאבים בקופת המדינה. אך ההיבט הפוליטי המובהק ביותר של מלכי המפרץ הערבים, כולל קטאר, הוא שממשלות מאפשרות לאוכלוסייה לקבל גישה לעושר עצום מבלי שתצטרך בהכרח להגדיל את מיסוי הנכסים הללו, המהווה אנומליה ב פנורמה בינלאומית.
אין מס הכנסה אישי לנפש, מה שאומר שהעובדים יכולים לקחת את שכרם ומשכורתם הביתה ללא ניכויים. כל זה מתרגם לקשר בין המדינה למעמדות חברתיים האופייניים לפטרומונרכיות כמו קטאר: האוטרכיה מתמקדת במושג שהוגדר על ידי המונח dimukratiyyat אל-Khubz (לחם דמוקרטיה), הסכם אילם בין המשטר לבין האנשים שבהם מוצע הרווחה בתמורה להתנשאות פוליטית.
שגשוג זה משפר את הסולידיות של המלכים; אזרחים, שאינם משלמים מחיר גבוה עבור אף אחד מהשירותים שהם משתמשים בהם, תלויים בהכרח על ידי השלטונות, המשתמשים במדיניות תועלת כדי לחזק את האוטוריטריזם ואת ריכוז הכוח.
העמדה הבולטת שקיבלה קטאר על לוח השחמט העולמי, שמירה על עצמאות ויציבות בתוך שטח שנקרע במספר מקומות, אינה תוצאה של חיבור או מקרים מועדים, אלא נובעת מאסטרטגיה פוליטית מדויקת שנבדקה במשטרים דומים במדינה. אותו אזור גיאוגרפי. היעדים האמיתיים שהציבה הנסיכות ברורים, אשר בעתיד מכוון לעימות עם סעודיה לכיבוש ההגמוניה של המפרץ.
המדינה ממשיכה להשקיע רבות במשאבי הגז הטבעי שלה, כמו גם בפרויקטים ענקיים של תשתיות. עם זאת, לא חסרה ביקורת קשה על הממשלה, שלמרות שהיא מבטיחה שלב של צמיחה, ממשיכה בבחירות מפוקפקות לעיתים קרובות: התערבותם של קטאר אחזקות ושל רשות ההשקעות בקטאר מבחינת פרסום נראית בעיני העולם הכדורגל; המשטרים באזור מושפעים מדי מהתערבות התקשורת של אל-ג'זירה; בסיס האוויר האמריקני הגדול הממוקם ליד הבירה דוחה מוכיח כי לקטאר יש קשרים עם וושינגטון שלא כולם אוהבים.
קטאר היא מדינה המוקרנת לעתיד, אך היא נותנת מעניינת לראות אם אופייה השנוי במחלוקת יסמן את דרכה של מלכודות קטלניות.
(צילום: אלג'זירה)
