כי מתנהל סכסוך א-סימטרי בין ישראל לחמאס ניכר אפילו רק בנושאים המעורבים: מדינת חוק ריבונית נגד קבוצת טרור חמושה, אם כי עם מספרים משמעותיים וציוד מלחמה. כך גם לגבי שאר האויבים שמעמידים כעת את מדינת היהודים תחת מתקפה, בצורות שונות ומאזורים אחרים: חיזבאללה מצפון, מלבנון והחות'ים מדרום, מתימן ועד למים הבינלאומיים של ים סוף. , שניהם פרו-איראניים. מלחמה במספר חזיתות למען ישראל, נגד שלישיית שחקנים מוגדרים באופן כללי לא ממלכתי ma למעשה עם פוטנציאל מלחמה, הכשרה, תמיכה, אבל מעל הכל נחישות ודחפים אידיאולוגיים, האופייניים לישויות מדינה ריבוניות.
למרות שדוקטרינת ההגנה היהודית, מאז תחילתה של ישראל, נשענה במידה רבה על עליונות טכנולוגית כאמצעי להתמודד עם נחיתותה המספרית, א-סימטריה והרתעה מול אויביה הנוכחיים אינם עוד גורמים ברורים לטובתה המוחלטת, בהתחשב בכך שהם רודפים, במשך כמה זמן, אסטרטגיה שנועדה בדיוק לנטרל עליונות טכנולוגית כגורם מרתיע. והבחירה של ישראל, בשנים האחרונות, להעדיף שמירה על הסטטוס קוו הקיים בענייני ביטחון, תוך התמקדות בהגנה כדי לא לשנות מהותית את המצב האסטרטגי, בסופו של דבר הועילה לחמאס ולחיזבאללה. למעשה, אחת המטרות הסופיות של מערכות הגנה טכנולוגיות מתקדמות, כמו זו היהודית, היא לספק תמונה מבצעית מלאה, 24 שעות ביממה, בזמן אמת או ברגע נתון, של שדה הקרב: זה הביא אספקת מערכות זיהוי מתקדמות המסוגלות להבטיח כיסוי רציף, טכניקות דחיסה ושידור טובות יותר של נתונים, גם עם שימוש בבינה מלאכותית לתמיכה בתהליך קבלת ההחלטות.
עם זאת, יש חולשות: ניתן להתמודד עם מערכות מעקב באמצעים פשוטים, כמו מל"טים ומטעני חבלה קטנים, ולחיישנים, גם אם מתקדמים, יש יכולת מוגבלת בבונקרים ובמנהרות, בנוסף למה שכבר הודגש כ"מבצעי ההפתעה" של חמאס. ב-7 באוקטובר אשתקד בנוגע למתקפה מוצלחת על רשתות מידע ותקשורת צבאיות, שסונורו והושתקו למעשה. יתרה מכך, וידוע, סכסוכים א-סימטריים מתאפיינים במעורבות גוברת של אוכלוסיות אזרחיות, תוך מחיקת ההבחנה בין קו החזית לחזית הפנימית: מכאן נובע כי על ידי הפניית התקפות נגד לא-לוחמים - וחמאס עשה זאת במשך שנים. עם יישובים לאורך הגבול עם עזה, בין גיחות חמושות מהמנהרות, בלונים ועפיפוני תבערה - הצד של הסכסוך שמחזיק את החיסרון הטכנולוגי - חמאס, במקרה הספציפי הזה - שאף למחוק את האסימטריה, כי הוא גרם לכך. הרבה יותר קשה לישראל לנצל את היתרון הטכנולוגי שלך.
אבל ישנה דילמה אסטרטגית וקשה נוספת לישראל והיא נובעת מהלקחים שנלמדו מההיסטוריה הצבאית שלה. למעשה, למרות שהעליונות הטכנולוגית היא ותישאר, אחד הגורמים לשיטת הפעולה החשובה ביותר של צה"ל, המלחמה נגד ארגוני טרור הנוקטים טקטיקות כאלה, כמו חמאס או הג'יהאד האסלאמי, הראתה עד כמה השליטה המלאה בארגון שטח אויב. בקיצור, זה מגפיים על הקרקע שמעבר לכל שיקול פוליטי ומשפטי בינלאומי אחר, עשוי להיות אפשרי עבור שטחים כמו עזה או הגדה המערבית, אך בקושי יכול לשמש נגד חיזבאללה והחות'ים, אלא אם יש סכסוך אזורי רחב יותר עם אינספור אלמונים. ועל זה מתבססים אויביה הנוכחיים של ישראל.
ואז יש את החזית השנייה, דרום לבנון. בעקבות ההתקפות המתמשכות של החודש האחרון, המטרה היהודית, שהוכרזה רשמית, היא חיסול ו/או תנועתו של האויב חיזבאללה הלאה בתוך לבנון, מעבר לנהר הליטני, כפי שכבר חזה ב-UNR1701 (2006), עם נזק נלווה בלתי נמנע. גם בהתחשב בעובדה שזרוע לבנונית של חמאס פועלת, הממוקמת על ידי צה"ל בעיר צור.1.
חיזבאללה פעל זה מכבר בעקרונות מבצעיים כמו יצירת מאזן הרתעה מול ישראל, דווקא עם התקפות עומק על מטרות אזרחיות (טילים, רקטות ומל"טים), שבמשך שבועות הם עוסקים בצה"ל בשיגור ומשלוחי טילים. של מל"טים (Ababil T2s איראני), אליהם מגיב חיל האוויר במתקפה מסיבית של התקפות מדויקות (מטה מבצעי, תשתיות, מחבואים של גורמים חשובים) ותמרונים מהירים קרקעיים מרובי-צורות, כדי לגשת ולפגוע במוקדי החומרה של חיזבאללה, גם בדרום לבנון וגם במשך תקופה ארוכה בשטח סוריה, מעבר לרמת הגולן.
לחיזבאללה לא תהיה יותר רשת המנהרות העצומה, שנהרסה במתקפה אווירית יהודית בשנים 2018-2019. עם זאת, כמו בעזה, היא מסתירה את מחסניה במרכזי אוכלוסייה וכוח האש של ישראל נגד מטרות אלו יגרום לנזק נלווה עצום. אפוא, בלימת חיזבאללה, ככוח היברידי, עיקש וחמקמק, לא יהיה קל לישראל, למרות יתרונה הטכנולוגי הבלתי מעורער.
מתקפה ישראלית מסיבית בחזית זו נגנזה כרגע, מסיבות של עדיפות אסטרטגית ברורות, אם כי לא נשללת במקרה של הסלמה אזורית. עם זאת, מדובר בביצוע פעולה שונה לחלוטין מזו שמתבצעת כעת בעזה עם חמאס, בהתחשב במבנה הקשה של שטח הגבול (כבישים הרריים, צרים ואטומים, נהרות, עם סכנת חבלה בגשרים. להאט את המתקדמים).
גם הנחיתה האמפיבית בשטח לבנון נדחתה מאז ומתמיד על ידי שלטונות הצבא היהודיים. ב-6 ביוני 1982, עם תחילת מבצע שלום בגליל, במעין יום D ישראלי, התרחשה נחיתה משמעותית ( שייטת 13, בשפך נהר האוולי ובחוף הלבנוני), עם יתרון אסטרטגי שאותו לא הצליחה ההנהגה הפוליטית היהודית לנצל במלואו. עם זאת, במהלך השנים, מגבלות תקציב וחוסר ניסיון בתחום מסובך, הדורש שיתוף פעולה הדוק בין יחידות אוויר, ים ויבשה, הרחיקו את צה"ל מלהשתמש שוב בגישה הימית. בנוסף, מעוזי חיזבאללה נמצאים בדהייה, פרבר של ביירות, 55 מייל צפונית לגבול ישראל. הפעם האחרונה שבה הגיע צה"ל לביירות דרך היבשה הייתה ב-1982, ונמשכה כשבוע: זמנים בלתי ניתנים כעת למחויבות האחרת על עזה ולאחר מכן, מעבר לכל שיקולי כדאיות מדינית, לסיכון של הרחבת הסכסוך. עם זאת, זה לא מנע מלוחמי חיל האוויר לטוס מעל בירת לבנון בשעות אלו.
ואז יש את הנוכחות של UNIFIL, למרות שהיא לא רלוונטית צבאית לאף אחד מהמתמודדים, אבל יש לה לפחות תפקיד איזון דיפלומטי עבור שניהם.
בחזית הדרומית, הקיצונית בנגב, יש איום חדש נוסף על ישראל, החות'ים. אנשים אלו, בנוסף למתקפות הטילים לעבר אילת, היו גיבורים בתפיסת מנהיג גלקסי וצוותה בים סוף: אוניית סוחר, ללא מטען, בבעלות ישראל, עם צוות בני לאומים שונים, במבצע שהיה יותר פיראטיות ימית מאשר לוחמה ממשית, למרות ניסיון הרתעה בינלאומית עם הפריסה של ספינות אמריקאיות וזוג יחידות יהודיות (צוללת טילים מונחים וקורבטה). עם זאת, נותר ספק אם הספינה שימשה כתצפית על ספינת משא איראני עגנה במים אלה זמן מה ונחשד כמאחז צף של המודיעין האיראני באזור אסטרטגי כמו מיצר באב אל-מנדב וג'יבוטי, על כל בסיסיו הצבאיים הזרים.
לפחות מאז 2019, תפיסת ספינות כמו גם השימוש במכרות (מול חופי איחוד האמירויות) או התקפה ישירה עם מל"טי קמיקזה (מפרץ עומאן) בהחלט אינם חדשים עבור טהראן בכל המים סביב ערב. חצי האי, עם מה שזה כרוך במונחים של אבטחה לכל התעבורה המסחרית העולמית. פיגועים המדגימים א חוסר הרתעה לשאר הקהילה הבינלאומית, גם לנוכח היעדר תגובות וצעדי נגד נגד פרובוקציות איראניות רבות, בעוד שאיראן ושלוחותיה יודעות שהן יכולות להמתין ולהחליט מתי ואיפה לתקוף בשטח ענק של אוקיינוס, אותו חוצות עשרות אלפי ספינות סוחר עוֹלָמִי. ועכשיו, כך נראה, הגיע הזמן לספינות בבעלות ישראל.
עוד אתגר בוגדני וחמקמק, אפוא, לביטחון, ולא רק יהודי, שעלינו להגיב אליו כדי לא להכריע, ושאולי ישראל תוכל להתמודד מולו על ידי הצגת, הפעם, בעליונותה הטכנולוגית מבלי לחשוש. נזק נלווה או לכפות את עצמו עם מגפיים על הקרקע. עם זאת, כאשר האויב הוא ישות תת-מדינתית ואינו נשלט על ידי כללים וסטנדרטים בינלאומיים החלים על מדינות, קשה לתרגם הצלחה מבצעית לתוצאות פוליטיות, ולקישור פוליטי-צבאי ישיר, בסוג זה של עימות א-סימטרי, נוטה להיות מטושטש, אלא אם תחול על כולם הגישה היהודית, שכיום היא זו נגד חמאס, של "ביזור מערכת האויב" והסכסוך יתפשט למדינות הפרוקסי של קבוצות הטרור הללו..
1 ב-21 בנובמבר זוהה סגן מפקדו ח'ליל ח'רז ונהרג בתקיפה ממוקדת, יחד עם שלושה מחבלים נוספים.
צילום: צה"ל/X
