בן גוריון סידר את הרוח היהודית, העשויה מאירוניה עצמית חריפה, כשאמר כי "..בישראל, כדי להיות מציאותיים עליכם להאמין בניסים"; הצהרה מתאימה ככל שהיא מתייחסת הן לתוכנית הפוליטית והן לתוכנית הגיאו-אסטרטגית.
התייעצויות הבחירות של 2019 העבירו כנסת ללא רוב מוסמך, ובכך לא הצליחו להביע צוות המסוגל לממשל; ההשערה של חזרה נוספת לקלפיות הביאה את הנשיא ריבלין לנקוט עמדה ברורה, תוך שהיא חוזרת על הצורך בממשלה יציבה, ביטוי של שתי המפלגות הגדולות.
הבעיה הפוליטית קשורה לנתניהו, נוכחות בלתי נמנעת, וחרף הבעיות המשפטיות האפשריות, קיבלה בפעם המי יודע כמה את המשימה להקים מנהלת קואליציה חדשה הכוללת את הליכוד, המפלגה הכחולה-לבנה של האלוף לשעבר גנץ, יחד עם שר החוץ לשעבר ליברמן, שהיה בעבר משתף פעולה בנאמנות ביבי, ועכשיו מחט בקנה מידה בלתי נתפס. העובדה שהשאלה רלוונטית מעידה על ידי העובדה כי נוכח כהונה רגילה של ארבע שנים של המחוקק, מ- 2013 נאלצה ישראל לקרוא לאזרחים לקלפי במשך 4 פעמים טובות.
הקיפאון הפוליטי הישראלי הוא בן למערכת פרופורציונאלית בכך שיוצר פיצול המסגרת הכללית, מונע את התצורות המייצגות ביותר הן את האפשרות לזכות ברוב, והן לחילופין להקים ממשלה של מעבר לאומי לצדדים, בראשותם לסירוגין של מנהיגי 2 של הצוותים הגדולים, והכוונה למתן מתון סנטימנט אנטי-אסלאמי שבא לידי ביטוי בחריפות בשנים האחרונות, ומנע את שילוב הקהילה הערבית בהקשר הישראלי.
בקואליציה רחבה יותר, בקיצור, תסיר את המפלגות הקטנות יותר את יכולת המשא ומתן שלא ניתן לקחת בחשבון כעת אלא אם כן הביצוע של הרגע נועד להוביל לפשיטת רגל, בהקשר המאופיין בדרך כלל בעמדות אנטי-טטיות הם מונעים מאיתנו לקבל החלטות רחבות היקף: לפיכך מערכת פוליטית עם ייצוגיות מוסדית גבוהה אך עם חוסר יציבות פתולוגית; בקיצור, מעולם לא כמו ברגע זה ישראל תידרש באופן פיסטיסטי לנס שילב, באוקסימורון פוליטי, את גסות המציאות והתעלות של אמונה עליונה שלא ניתן להניח עליה.
הרתעה וברבורים שחורים
אסור על ישראל להפריש את הדינמיקה הבינלאומית בה היא מעורבת, דינמיקה הקשורה תמיד לתוססת שלה מֶשֶׁק בַּיִת פוליטי פנימי.
ההקשר לביטחון לאומי מציג כוח צבאי, טכנולוגי וכלכלי משמעותי, אולם עם זאת אינו שומר על המדינה מהתחייבויות צבאיות אפשריות בכמה חזיתות, כאשר כל הקשיים קשורים למיטוב האפשרויות האסטרטגיות; עבור ישראל, תמיד יש אסימטריה הן ביעדים והן בציפיות של המלחמה (עבור אויב מספיק לא להפסיד כדי לומר שהוא ניצח בכל מקרה), ובכללי ההתקשרות.
יש למעשה הרתעה בסיסית כדי להתחדש אך עדיין להיעשות בניתוח עלות / תועלת ביחס ליריבים אשר, בניסיון לחלל חללים פונקציונליים, פיתחו תגובות מבצעיות תקפות, הרתעה שממליצה לאנטגוניסטים הישראלים לבצע פעולות מלחמה בקנה מידה גדול ונשאר מתחת לסף המלחמה. זה יתרום לאחד תנודתיות מה שעלול לעורר התמוטטות מתקדמת של המצב הכללי, עם זאת, בהפחתת חוסר העניין הישראלי בסכסוך רחב יותר.
ברוב האזורים שנחשבים בסיסיים לביטחון הלאומי, למעט הנוכחות האיראנית בסוריה והעברת ציוד לחיזבאללה בלבנון, בחרה ישראל בתחזוקה של סטטוס קווה הימנעות מגישות יזומות, היבט המוביל למצב תת-אופטימלי רציונלי, ובכל מקרה לפגוע בסיכויים העתידיים; בעוד קו זה חוסם את האפשרות ליישם פיתרון של שתי מדינות בסכסוך הפלסטיני, מצד שני הוא מאפשר לישראל להפקיד תפקיד אסטרטגי בסכסוך היפותטי עם איראן, הודות לחופש הפעולה שהוענק עד כה , וכעת נחקר על תוצאת המלחמה בסוריה והחלשתם של הסעודים, אולם לא שלילי לתמוך באופן פרגמטי בישראל, גם אם מוטל עליה נטל פוליטי על ידי רצח קשוגי. לכן ניתן לבסס את הבעיה בהערכת מידת האיום, הן על ידי זכות אסטרטגית להנחות דוקטרינת בגין, אשר אינה כוללת אפשרות להחזיק נשק גרעיני עבור מדינות מתחרות אחרות, והן על ידי העדפה של מתקפות מונעות.
צהל, המסוגל להתמודד עם התקפות בעוצמה נמוכה בכמה חזיתות, העדיף עימותים בעוצמה גבוהה יותר אם יתבצע ברצף, הצביע על האזור הצפוני, הן השלמת המכשול התת-קרקעי והן לפני השטח, ושיקום הרתעה נמרצת כלפי חמאס, גם בגלל הבטחתו של נתניהו, הנתמכת באופן היפותטי על ידי ארה"ב, להגביר את השליטה הישראלית על חלק הגדה המערבית ששמורה על ידי הפלסטינים, ובכך להגן על ביטחון המדינה מפני איומי המזרח.
אולם מה תהיה העמדה הפוליטית האמריקאית, הודות לחוסן שלה המבוסס על יכולות האנרגיה שהביאה מהפכת נפט פצלי, ולא ששה לנקוט עמדות כבדות יותר מאלה שמאוששות על ידי סנקציות כלכליות, בהתחשב בכך שהיא הבהירה בבירור שהיא לא רוצה להתערב בעניין נוכחות איראנית בסוריה, לא מתכוונת לסבך את עצמה בסכסוך רציני נוסף? בארצות הברית, לאחר קונצנזוס רחב שנמשך למעלה מחצי מאה, הפכה ישראל למושא של סכסוך פוליטי שעומד עלול להיות עוקף אם יושג חזון דו-מפלגתי, ובעיקר אם הפער בין צבר ויהודי אמריקה, שהוצאו ממשברים חותכים של זהות לאומית, עליהם מועתקים מסעות מידע שמטרתם להשפיע על בסיס הקהילה היהודית.
מה יכול להיות הברבורים השחורים1 להיחשב על ידי ההנהגה הישראלית השנויה במחלוקת? לא מעטים, ואפילו לא סבירים: רכישה איראנית של נשק גרעיני; תרחיש המתבונן בחזיתות פעילות ועכשוויות בלבנון, סוריה, איראן, עזה, הגדה המערבית, גולן, על פי צורות שמעולם לא התמודדו מאז ימי מלחמת 6 ואי אפשר להפריד בין בריתות מאובטחות ולוגיסטיקה יעילה של דבקות ; הידרדרות פתאומית של הפוליטיקה האמריקאית; העימות עם רוסיה, שבסוריה עלולה לנקוט עמדות אנטי-ישראליות עם התרחבות כתוצאה מהסכסוך הסורי בלבנון או אפילו באיראן; הסיכון של צד ג ' אינתיפאדה; נפילת המשטר המצרי הנוכחי ויצירה בו זמנית של ציר עם טורקיה עם עלייתו מחדש של האחים המוסלמים; נפילת משטר ג'ורדנו, מוחלשת על ידי משבר כלכלי מתמשך, והיעדים האפשריים של מדינה אסלאמית חוזרת; עימות קשה יותר ויותר עם חיזבאללה, המתואם עם ארה"ב, אשר יכסה יכולות התקפיות והגנתיות, תמרוני אש ויבשה, טילים והגנה אווירית.
לקראת העתיד ומעבר לו
גם ארה"ב וגם ההקשר הסוני הפרגמטי מצפים ככל הנראה שישראל תנקוט בצעדים שמטרתם לחדש את אמונתה בה, צעדים שהם יתר על כן לטובת ירושלים, שאינם יכולים להתעלם מההגדרה של גבולות, ביטחון והבטחות בינלאומיות בנוגע להכרה בה אופיו הדמוקרטי, אחרת מתערער בצורה מסוכנת על ידי התקשחות העמדות ההיסטוריות, מוחלש על ידי האותות הסעודי והאיראני כאחד שמטרתו להקל על המתחים באזור לאחר מתקפת ספטמבר בספטמבר על מבני הנפט העיקריים והפגיעים של ריאד - שאינו מסוגל להעסיק אי פעם. עמדות אסרטיביות ונחלשות בגלל הפתיחות האפשריות של איחוד האמירויות הערביות כלפי איראן - ועל ידי הרתיעה האמריקאית לנקוט בפעולות קונקרטיות נגד טהרן, אולם עם זאת הוכיחה עצמה מוכנה לקחת סיכונים רציניים בדיוק על ידי אמון בשאיפות אמריקאיות; עם זאת, בהתחשב בסלידה הקיצונית בין שתי המדינות, והפכפכותה של שיווי המשקל הקיימים, על פי ההנחה הלטינית של כן מול Pacem Para Bellum, שיפור במוכנות המבצעית של צה"ל, שמטרתו לחזק את ההרתעה בכל החזיתות באמצעות עדכון אסטרטגי שנועד להתמודד עם יכולות שפותחו על ידי איראן, חיזבאללה וחמאס. אלה האחרונים חסרים אפשרויות צבאיות רלוונטיות לאחר שנשלל מהם רקטות ומנהרות חוצות גבולות, ובמרכז התוכניות המבצעיות הישראליות המתמקדות ישירות במרכז הכובד שלה.
אפילו עם השחקנים החדשים של המזרח התיכון, הסינים והרוסים, יחסים מסחריים ודיפלומטיים המבוססים על בני שיח פתוחים צריכים להימשך, אך מבלי לאבד את חשיבותו של בעל ברית אמריקני היסטורי; לא רוסיה וסין לא יכולות לספק תמיכה דומה לארה"ב, אך מה שחשוב זה הן לאזן את ניהול הסיכונים במדיניות ההשקעות של הדרקון בתשתיות קריטיות בתוך ישראל (לשים לב לסיכונים הקשורים לאינטרסים הסיניים כלפי טכנולוגיה מערבית), ולתיאום התערבויות רוסיות בסוריה כדי להפחית את התמיכה באיראן ולהגביל את אספקת מערכות הנשק לסוריה עצמה ולחיזבאללה.
בזירה הבינלאומית, ישראל חייבת לפעול באופן שיסיים את כל הניסיונות לביטול הלגיטימציה, כזה מחלוקת רלוונטי מכדי שתישאר כלי גרידא בידי מדיניות הפנים שלה.
מסקנות
סכסוך חדש בו מעורב ירושלים אינו כרגע מבוקש על ידי הצדדים: האייטולות עצמן, תוך העלאת ההימור במפרץ הפרסי, עדיין זוכר בכעס את ההפרה הבלתי מעורערת של המרחב האווירי שלהם בבצרה ב- 2018 על ידי F35 עם מגן דוד.
סכנה חמקמק? אי אפשר לומר זאת בוודאות, במיוחד לחזור אחורה בזמן, וללכת לסקור את סרט מלחמת לבנון 2006; חולשת יחסי הכוחות באזור, בשילוב עם החסרונות הפוליטיים המערביים שלא מקלים על חיפוש אחר פתרונות לטווח הארוך, אם זה נכון שהיא דוחפת את ישראל לחפש עמדות מתווכות יותר, מצד שני היא לא יכולה למנוע מירושלים לחזור לזרוע עצמה על ידי פעולה למניעה להפחתת סיכונים וזמני המתנה, למשל על ידי מניעת כיבושים איראניים מסוכנים בגולן, אך הפעלת עימותים שיכולים להיות הרסניים בלבד, החל מלבנון, שם חיזבאללה הוא כיום חלק בלתי נפרד מהמרקם המוסדי הלבנוני, והוא תמיד מיומנים יותר בסידור הכוחות הא-סימטרי, כפי שקרה במהלך 34 ימי מלחמה ואיך זה יכול לקרות שוב בצפון הארץ, עם הגנה קשה על תשתיות קריטיות, לא מעט כאלה שקשורות להפקת גז.
מעולם לא נזקקה ישראל והים התיכון לאחד מאותם נסים בלתי אפשריים שהזכרנו לעיל; עלינו למצוא מי באמת מוכן להאמין בזה.
1 La תורת הברבורים השחורים מתייחס לאירועים בלתי צפויים בעלי חשיבות רבה ותוצאות, ולתפקידם ההיסטורי; הנחשבים כסטייתיים ביחס לנורמה, הם מכסים תחום הרבה יותר רלוונטי מכל האירועים הרגילים
צילום: צה"ל / שגרירות ארה"ב תל אביב / חיל האוויר האמריקני
