משאל העם לעצמאות כורדיסטן ב- 25 בספטמבר מאיים להרגיז את המזרח התיכון לא רק בגלל ההשלכות הפוליטיות והטריטוריאליות, אלא גם ומעל הכל, על התקדים שהיא מכניסה.
השאלה הציעה את פרישתה של האזור האוטונומי בכורדיסטן (KRG) מרפובליקת עירק: אירוע שיש בו הפרעה לא רק לשלמותה של המדינה, אלא גם משום שהוא מתערב בעוצמה במבנה האזורי הנוכחי, בנו של הסכמי סייקס- פיקוט משנת 1916 איתו הגדירו צרפת ובריטניה את תחומי ההשפעה שלהם במזרח התיכון.
ומכיוון (גם) בגאופוליטיקה הפערים תמיד נוטים להתמלא, כולם בימים אלה ממהרים עם הצהרות ואיומים לתמיכה ביושרה המדינית של עירק.
בגדאד עושה זאת, שהגיבה מייד בסגירת המרחב האווירי על ה- KRG והדרגתו של שדה התעופה ארביל לשדה תעופה לאומי.
הפרלמנט העירקי גם הצביע להרחיק את מושל עיר הנפט קירקוק, אשם בכך שתמך במשאל העם, ולשלוח כוחות למרכזו העירוני ששוחרר על ידי פשמרגה בשנת 2014, ואישר עדיין על ידם, שעל ארמונו נמצא הדגל הכורדי הונף בתחילת השנה.
אפילו איראן וטורקיה, המעצמות האזוריות העיקריות, לא נותרו אינרטים, מחשש שהיוזמה עלולה לגרום להשפעה דומינו בקרב המיעוטים הכורדים שלהם (20% מתושבי טורקיה הם כורדים, 10% באיראן).
פורטה הנשגבת איים על סגירת צינור קירקוק-סיילן המביא נפט כורדי לשוק האירופי, השעיה את כל חולי האוויר עם ארביל והוציאה שלושה ערוצים כורדים מהלוויין שלה.
איראן, לעומת זאת, התרחקה מיוזמת ארביל על ידי סגירת הגבולות (נפתחה מחדש ב- 3 באוקטובר), אם כי משאל העם נתמך גם על ידי ארגון העובדים הפטריוטים (PUK), מפלגת הבסיס הכורדית השנייה בסולמני, באופן מסורתי פרו-איראני.
טהראן אינה יכולה לקבל מדינה כורדית עצמאית בגבולותיה ממספר סיבות, כולל נוכחותה של מיעוט כורדי-איראני משמעותי (דווקא באיראן, בשנת 1946, הניסיון הראשון לאוטונומיה הכורדית עם הרפובליקה של מהאבאד) והסכנה, עם היחלשות הכוח השיעי בבגדאד, באיבוד ההשפעה על האזור.
רוסיה מצידה נקטה בגישה אמביוולנטית שמסומנת בהצהרותיו האחרונות של השר סרגיי לברוב בטלוויזיה הכורדית רודאו, של התנגדות ברורה ליוזמתו של מסעוד ברזאני המונע על ידי "השלכות גיאופוליטיות, גיאוגרפיות, דמוגרפיות וכלכליות ניכרות"קשור אליו, שאחריו באוגוסט האחרון, אלה של סגן הקונסולר הראשי בארביל, שהודיע על מלא"תמיכה ב החלטות שהתקבלו על ידי אנשי כורדיסטן, אם תוצאה של מעבר משאל עם".
לבסוף, ארצות הברית, אף על פי נותני החסות ומגיני ה- KRG, הצהירו שוב ושוב על התנגדותם לכורדיסטן עצמאית.
בנקודה זו טבעי לשאול האם הנשיא ברזאני הוא סתם מהמר שטעה במשחק האחרון בהימור על כל הפטריון (ה- KRG) על השולחן בנוסף לשם ובני משפחתו (סבו מוסטפה) ברזאני, גנרל, היה המגן האפי של מחב"ד).
האם יתכן שאף אחד מחברי המועצה לא הצליח להציע דרך אחרת אחרת, האם זה רק דחה את משאל העם למועד אחר?
נראה כי הכל מוביל למסקנה זו, בהתחשב בכך שעד היום נראה כי השלכות הבחירה הכורדית מבטלות את יתרונותיה הפוטנציאליים.
הקפאת גבולות איראן וטורקיה יחד עם סגירת מרחב האווירי מעניקה הפיכה חסד לכלכלה במיתון מתמשך שהחל בירידה במחיר הנפט בשנת 2014 והמשיך לאורך כל המלחמה נגד דאעש.
אכן, KRG נותרה כלכלה "מעניקה מדינה" המתמקדת לחלוטין בייצור ומכירה של נפט, והאיום של אנקרה לסגור את צינור קירקוק-סיילן ישקע את המקור הכלכלי היחיד: עתודות האזור - מקור שעתי יום ראשון 24 הם מסתכמים ב -45 מיליארד חביות, העולים לכמעט 60 אם מובן להבנת קירקוק.
נראה כי אלמנטים אלה, יחד עם בידודו של ארביל (הנתמך כרגע רשמית על ידי ישראל) והתמרונים הצבאיים המשותפים בין עירק-איראן ועירק-טורקיה בגבולות בהתאמה עם כורדיסטן, מחזקים את ההשערה של סכנה ממשית אסטרטגית על ידי ההנהגה הכורדית.
עם זאת, למשחק של ברזאני יכול להיות הגיון מאוד ספציפי משלו.
אכן מדינה כורדית עצמאית תיצור הפרעה של עמוד השדרה שמגיע מטהראן לחיזבאללה בלבנון דרך עירק וסוריה, שחוקתה תרמה ארה"ב רבות בשנת 2003 על ידי מסירת בגדאד לשיעים.
לאור זאת, ההכרזות הרשמיות של ארה"ב נגד משאל העם יהיו ביטוי למשחק מפלגתי בו מה שנאמר אינו תמיד מה שמבוקש. כורדיסטן עצמאית, הנראית מנקודת מבט אחרת, תביא להחליש את ההשפעה האיראנית ב כמו שהממשל הנוכחי של ארה"ב מציע.
ואז יש את העמדה הטורקית עם האיום של הפרעה של היחסים הכלכליים. שוב, איומים על אמברגו וסגירת הצינור עלולים לא לגרום לפעולה ממשית.
הלקוח הכורדי הוא פונקציונלי לכלכלה הטורקית - אנקרה היא השותף הכלכלי הראשון שיש בו כ -4000 חברות - והשעיית היחסים תגרום להפסדים עצומים מבחינת עסקאות מסחריות פיננסיות.
האינטרסים המסחריים של אנקרה ב- KRG מסתכמים בכ- 9 מיליארד דולר, שאליו הצטרף לאחרונה הסכם נפט ל -50 שנה לניצול והובלת נפט גולמי כורדי, אשר יתרונותיו יבוטלו. tout משפט מסגירת הצינור האמור לעיל עם נזק אדיר למדינה כמו טורקיה של התיעוש המתקדם.
מבלי לקחת בחשבון שיוזמה חד צדדית לניתוק יחסים מסחריים תביא בסופו של דבר להקל על האינטרסים הכלכליים של המתחרה הפרסי, באופן מסורתי פעיל מאוד באזור.
נייר הנפט יכול גם לעשות את ההבדל בגישה הרוסית לבעיה הכורדית.
מוסקבה מעוניינת מאוד בנפט כורדי, הן מכיוון שקל לחלץ, לא יקר ככל שיהיה, אלא גם מכיוון ש- GAZPROM ו- ROSNEFT, שתי חברות הנפט שנכחו מזה זמן, השקיעו משאבים משמעותיים באזור והיו סובלות הפסדים כבדים אם צינור הסגירה ייסגר ( ROSNEFT, שבעה ימים לאחר משאל העם, חתם על הסכם עם ה- KRG להקמת צינורות גז לטורקיה).
היחסים של מוסקבה עם ה- KRG הם קדומים - (מוסטפא ברזני - תמונה מימין - חי למעלה מעשר שנים בברית המועצות לאחר חווית העצמאות הכושלת במאהאבאד) - ולחשוב על סגירה פתאומית אינו סביר, בהתחשב בנטייה הרוסית לנצל מצבים כדי להפיק את המרב מהם.
אם נוסיף לכך שנוכחותו של בן שיח אמין, וארביל הייתה במשך שנים במוסקבה ובאנקרה, מכניסה גורם ליציבות באזור כולו, ובוודאי עדיף על פני מצב של כאוס פרוגרסיבי בו אפילו ישראל תסכן תפקידו, נראה כי ההימור של מסעוד ברזאני מגיב לאסטרטגיה מאוד ספציפית, שעשויה להיות מסוגלת לייצר תוצאות טובות יותר עבור ה- KRG מאשר המצב הנוכחי.
אולי רק פרשנות מחודשת של הגבולות הנוכחיים של ה- KRG כולל קירקוק (כורדית במקור, ערבית על ידי סדאם), במסגרת מדינה פדרלית, ודחה את חגיגת משאל העם למועד אחר, באופן שיוסכם עם מקבילו העירקי. זמן לא מייעץ.
תוצאה בעלת חשיבות רבה, שתייחס את מסעוד ברזאני באופן מלא בקרב אבות האומה, ממש כמו אביו מוסטפא; עבור הנשיא הזקן, הקרוב כעת לוותר על הפיקוד, הישג ניכר שיעביר אותו להיסטוריה.
(צילום: ארה"ב DoD / Rudaw / Türk Silahlı Kuvvetleri / web)
