המשבר האוקראיני מתגבר מיום ליום וישנן תזות רבות של אנליסטים ו"מומחים" בעלי סגנון עצמי. ההימור ניכר ואסור לנו להגביל את הפרספקטיבה לחזון מוגבל אלא להגדיל את חלקה, פיזי וזמני.
משחק שחמט. מי שרגיל למשחק דמקה צריך, לכל הפחות, להיות בעל הגינות להנמיך את הקול. מי שאין לו מקורות ו/או מעולם לא היה במקום, ברגע כה עדין, צריך לשתוק.
הגנה מקוונת, גם פנימית, היא זירה של דיונים אבל גם של ויכוחים, לפעמים לוהטת.
החלטתי לערוך ראיון קצר עם שני אנליסטים מהמערכת הגיאופוליטית של העיתון הזה: דיוויד רוסי ואנדראה גאספרדו. ההערכות השונות שלהם הן בהחלט אישיות אך תוצאה של שתי זכויות יסוד: ניסיון ישיר של המדינות ואנשי קשר באתר.
אני מקווה שתעריכו, אולי תעשירו את הדיון (בתגובות בפייסבוק) במחשבותיכם בנושא.
כיצד יש לפרש את המשבר באוקראינה?
(דוד רוסי) האם מאות מטוסי דגל אדום שטסים מעל טייוואן עושים יותר רעש או עשרות אלפי חיילים רוסים מתגודדים על הגבול האוקראיני? סין הקומוניסטית הקטועה מסוכנת יותר מאשר חלק מהאימפריה השמימית, פורמוסה1 בדיוק, או שרוסיה נשללה מאוקראינה, יצירה שבלעדיה היא לא יכולה לבנות מחדש את האימפריה שהייתה פעם? כאשר יש ספק, בוושינגטון שני האתגרים נתפסים כמתלכדים, לא מקבילים בהתחשב בכך שברור מדי שפוטין מעלה את המתח בצד זה של אירואסיה כדי להציע למעצמת העל האמריקנית הזדמנות לדיאלוג כדי להימנע מהצורך להתחייב על שניים. חזיתות, אירופה והאוקיינוס השקט.
בקיצור, אם אינכם רוצים להסיט חלק מהמאמץ להכיל את סין גם בבלימה של רוסיה, כדאי לכם להשלים. ארה"ב נותנת את עצמה למשחק הזה, כי היא מאפשרת, על ידי הגברת ההרתעה כלפי הפדרציה הרוסית, לשמור על אירופה ובפרט, גרמניה, נפרדות מהחיבוק עם פוטין וסי. שענק התעשייה הגרמני והצבא הרוסי הם מזמן הקימו משפחה משותפת ברור מדי: תחת שרדר ומרקל הייתה תלות אנרגטית גרמנית אמיתית בגז של פוטין. בוושינגטון ובלונדון אף אחד לא מסתיר את הרוגז. באופן לא מפתיע, במהלך השיחות עם פוטין, ביידן לא הפסיק לחזור על כך שהצעדים הכלכליים העוינים לרוסיה יינקטו על ידי ארצות הברית יחד עם בעלות בריתה. אפילו הקרובים ביותר לקרמלין.
ארה"ב לא יכולה להרשות לעצמה להציב חיילים אמריקאים באוקראינה, אבל גם לא יכולה לתת לקרמלין יד חופשית, גם אם הדבר כרוך בעלות עיניים מצולבות בגלל הסתכלות לשני הצדדים של אירואסיה: אם הם ינטשו את קייב לגורלם. , לטובת הפדרציה הרוסית, בסך הכל מעצמה אזורית עם שאיפות גלובליות, מה יגידו לטייוואן? שלא לדבר על יפן, סעודיה וישראל...
(אנדריאה גספרדו) אוקראינה היא המשבר של מערכת-מדינתית שמעולם לא הצליחה לייצב את עצמה ולמצוא נתיב משלה להתפתחות כלכלית וסוציו-פוליטית אוטונומית וקוהרנטית מאז עצמאותה מברית המועצות. על משבר פנימי זה הושתל גם משבר חיצוני, שנגרם מהניסיון של ארצות הברית ושותפותיה המערביות להפוך את אוקראינה (בדיוק כמו גאורגיה, מולדובה ואזרבייג'ן) לגורם מערער יציבות לפגיעה של רוסיה.
בצד הרוסי, יש צורך מוחלט להגן על האינטרסים הלאומיים שלהם במה שמדענים פוליטיים ואנליסטים גיאופוליטיים מכנים "קרוב לחו"ל". אזור זה, הכולל בערך את כל השטחים של הרפובליקות הסובייטיות לשעבר, למעט שלוש המדינות הבלטיות, נקרא בפי הרוסים "ближнее зарубежье" (blizhnee zarubezhe) והוא בעל חשיבות עליונה לביטחון הלאומי של רוסיה.
הרוסים לעולם לא יקבלו שכוח חיצוני, מכל סוג שהוא, עוין אותם, יכול להתבסס לצמיתות בגבולות ה"Родина" (Rodina - המולדת), בדיוק כפי שבעבר האמריקנים לא אפשרו לברית המועצות לפרוס את הטילים הבליסטיים הגרעיניים שלה באי קובה. התעלמות או, גרוע מכך, הכחשת עובדות אלו פירושה רק להיפגע.
האם תהיה מלחמה?
(דוד רוסi) מלחמות מתרחשות לעיתים קרובות עקב טעויות חישוב ו/או הערכה אופטימית (ולא נכונה) של התרחיש וההשלכות. לכן, לא ניתן לשלול מראש שרוסיה תפלוש לשטחה של אוקראינה, אולי רק לאזורים שכבר נכבשו על ידי חבריה, תוך שהיא מדמיינת שוושינגטון תעמוד מנגד או שמאות אלפי אוקראינים יעמדו בתור ל"האח הגדול הסלאבי". - אורתודוכסית".
ככל הידוע, פוטין טרם החליט ובסביבתו חלוקים בסוגיה, כאשר חלק גדול היה רוצה להימנע משימוש בכלי הצבאי: במוסקבה יש הסכמה רחבה על הצורך לגרור את ארה"ב לדיאלוג. על "אוקראינה, לא במלחמה".
אולם לעת עתה, ההצדקה טרם הוצגה2, לשימוש פנימי ובינלאומי, הנחת היסוד של מערכה צבאית: קיימת הסכמה רחבה בקרב ממשלות נאט"ו להימנע מהצתת המצב על ידי פריסת כוח אדם באוקראינה שלא ייתן יתרונות במקרה של עימות פתוח; שלא לדבר על, התעמולה הרוסית נצמדת, כמו כלב עד לשד העצמות, בפעולות או חוקים לכאורה של הרשויות האוקראיניות נגד השפה, התרבות או הכנסייה הרוסית במדינה.
שום דבר. הסלאבים המזרחיים והדרומיים אינם מזיזים חיילים אם אין "אח" להציל. אפילו ברית המועצות לא העזה להזיז את הצבא האדום מבלי להבהיר תחילה שיש "חברים" בסכנת חילוץ. פוטין לא יכול להרשות לעצמו מלחמה מחוץ ל"חוקיות הבינלאומית" וללא סיבה חזקה שנעה לצידו לא רק רוסיה וסיביר העמוקות, שכמעט תמיד עוקבות אחריו, אלא גם המטרופולינים העשירים והאינטלקטואליים של רוסיה האירופית.
(אנדריאה גספרדו) קשה מאוד לומר בוודאות אם כעת תפרוץ מלחמה או לא. נזכיר שרוסיה מבצעת תמרונים צבאיים בקנה מידה קטן וגדול (אפילו גדול בהרבה ממה שאנו רואים כעת) בגבולות עם אוקראינה במשך 7 שנים לפחות, כלומר מאז תחילת המשבר.
הרוסים הם מאסטרים באמנות ה"מסקירובקה" שהיא חלק אורגני מהמסורות והדוקטרינות הצבאיות שלהם לפחות מאז ימי הביניים ושיש להן אינספור דוגמאות. התמרונים הנוכחיים אכן יכולים להיות הקדמה לפלישה אך יכולים להיות גם ניסיון להפעיל לחץ על אוקראינה והמערב בכלל כדי לצמצם אותם לעצות מתונות יותר.
בכל מקרה טוב לזכור דבר אחד; כבר שנים שרוסיה מעורבת בשני סכסוכים בו זמנית (אוקראינה, מאז 2014, וסוריה, מאז 2015), מפעל שבטווח הארוך התברר כבלתי אפשרי עבור ארצות הברית של אמריקה לנהל (זכור את כל "התאומים כישלונות "של עיראק ואפגניסטן) שהיו ועומדים לרשותם משאבים אנושיים, חומריים וכספיים עדיפים בהרבה על אלו של רוסיה. למרות ששתי המלחמות ללא ספק הביאו יתרונות גדולים לרוסיה במונחים של מנופים גיאופוליטיים כלליים ברחבי העולם, בכל זאת הן גם מתגלות כנטל שההנהגה הרוסית תצטרך להתמודד איתו במוקדם או במאוחר בצורה נחרצת, במיוחד לאור 2024 כשאנחנו יודעים. אם עידן פוטין יגיע סוף סוף לסיומה.
בכל מקרה, אם אוקראינה (כמו גאורגיה ומולדובה) באמת הייתה מוכנה להצטרף לנאט"ו, הפלישה הרוסית אז הייתה בלתי נמנעת.
מה יהיו ההשלכות במקרה של סכסוך מזוין?
(דוד רוסי) מכל דבר, אפילו מלחמת העולם השלישית. בואו לא נתחבא מאחורי אצבע: קייב שווה את טאיפיי ומי שטוען את ההיפך יעשה טוב אם יתמסר לכדורגל ולא לגיאופוליטיקה. וושינגטון לא פרסה כוחות באוקראינה לא מתוך חוסר עניין, אלא כדי לא להפוך גורם מרתיע לקאסוס באלי.
בתרחיש של פלישה מהירה לאוקראינה, עד כיתור קייב, אודסה וכו'. פולין וטורקיה, אבל גם ערב הסעודית, יהיו כה בפאניקה שהם ינסו להחזיק מטריה גרעינית משלהן.
מלבד התרחיש הקיצוני הזה, לא ביידן ולא מנהיגי נאט"ו אחרים יוכלו להתעלם מהכניסה הרשמית של חייל רוסי אחד לאוקראינה. בצד הרוסי, ההשלכות יהיו חורבן המדינה והכלכלה: המצור המוחלט של היצוא הרוסי של פחמימנים, האיסור על מכירת מזון ומוצרי צריכה לרוסיה, הישרדותה של סין לבדה כשותפה כלכלית, המשבר עם הקהילה האוקראינית הענקית המועסקת במדינה3, פרפור מיעוטים, התמוטטות כל הבריתות והמשרדים הטובים שנבנו בעשורים האחרונים, אובדן כל ההשקעות הרוסיות בחו"ל, סיום ההשקעות הזרות ברוסיה וכו'.
עבור אירופה, היעלמותו הפתאומית של השותף האנרגיה והכלכלי הרוסי תגרום לנזק שנוכל לתקן רק בעוד עשר שנים, פרט למעורבות במלחמה עצמה. במקרה זה, זה יקרה כמו במלחמת העולם הראשונה: רמת החופש והפיתוח של המסחר של 1914 נחרגה רק לאחר 2000.
(אנדריאה גספרדוכפי שהוכיחו החוויות של כל המלחמות הקונבנציונליות החשובות ביותר שהתרחשו מ-1991 ועד היום (מלחמת המפרץ, התערבות נאט"ו בבוסניה, מלחמת קוסובו, מלחמת עיראק 2003, מלחמת לבנון 2006, מלחמת נגורנו השנייה - קרבאך 2020) סכסוכים כאלה אינם יכולים להימשך יותר מ-100 ימים. לאחר תאריך זה, הסיכון שהפרפורי השווקים הפיננסיים יובילו לקריסה מערכתית הופך להיות גדול מדי והצדדים הלוחמים יהיו נתונים אז ללחץ דיפלומטי רב-צדדי, כמו בהכרח להפריע לפעולות, אחרת נזק חמור למערכת הכלכלית העולמית. .
לרוסיה בהחלט יש את האמצעים והכוח להפיל את אוקראינה. יתר על כן, לאור חוסר הרלוונטיות של אוקראינה ברשימת העדיפות של האינטרסים הלאומיים של רוב מדינות נאט"ו (כולל ארה"ב!), ישנה ודאות סבירה שבמקרה של פלישה רוסית, אף אחד (למעט אולי כמה פולנים סוערים) ו-Baltic) באמת היו רוצים "למות עבור קייב", משהו שהרוסים עשו כמה פעמים במהלך ההיסטוריה שלהם.
איזה סוג של נזק תסבול התשתית הכלכלית-חברתית של אוקראינה הוא מעבר ליכולת החישובית שלי. מצד שני, אני לא מאמין שהחשש מסנקציות חדשות או קריסת המערכת הכלכלית הרוסית עלולים להרתיע את מוסקבה במקרה הרחוק מלהיות רחוק שבו מעמדה הבינלאומי של אוקראינה הופך בסופו של דבר לאיום תמידי על הביטחון הלאומי של רוסיה. .
1 שמו העתיק של האי טייוואן.
2 אני לא מתכוון לקאסוס באלי גנרי: מברק קצת חסר כבוד הספיק לביסמרק כדי למשוך את צרפת של האימפריה השנייה למלחמה...
3 בין 3 ל-4 אחוזים מכוח העבודה של הפדרציה הרוסית
צילום: MoD Russian Federation / Online Defense
