תרחישים דמוגרפיים בזמנים של "יום הפריון"

הדמוגרפיה היא היבט מכריע בהגדרת המיקום הגיאופוליטי של מדינות ותפקידן בפורום הבינלאומי.

הוויכוח על עיתון שמייחס את החשיבות הגבוהה ביותר לנושאי ביטחון והגנה, לא אמור להפתיע את הקורא, בהתחשב בהשלכות הגיאו-אסטרטגיות העמוקות הנובעות ממנו.

הערכת הגידול באוכלוסייה, הזדקנותה המתקדמת והתבוננות בדינמיקה הנודדת, מקבילה - כיום יותר מתמיד - לטיפול בבעיות הקשורות קשר הדוק לעתיד החברה שלנו ולבטיחותה, תוך מתן אפשרות לצייר נתונים חזויים חשובים עליו לבסס תשובות אפשריות.

אוכלוסיית העולם מזדקנת. בִּמְהִירוּת. זה גם הולך וגדל.

זה נכתב על ידי מפקד ארצות הברית, גוף ממשלתי אמריקני העוסק בדמוגרפיה, ב"עולם מזדקן 2015 ", מסמך שהוקם עבור הממשלה הפדרלית בארה"ב.

ההזדקנות מיוצרת בעיקר על ידי התארכות תוחלת החיים, מוגברת על ידי התקדמות רפואית ועל ידי שיפור באיכות החיים, כולל בעבודה.

זה תלוי גם בשיעור הפריון (TFR), שמתאים למספר הילדים לאישה: כשהוא נמוך מ -2.1, המכונה "קצב התחלופהוסף הנחשב לפיזיולוגי, האוכלוסייה נוטה להזדקן, כפי שקורה כיום באירופה שבה הממוצע הוא 1,6, אם כי עולה מעט.

לעומת זאת, באסיה ובאמריקה הלטינית הוא גבוה בהרבה, גם אם הוא יורד מ -6 לשלושה ילדים לאישה, המיועדים, מעכשיו ועד 3, לרדת עוד יותר.

לעומת זאת, אפריקה היא היבשת היחידה שב -2050 תהיה TFR הרבה מעל 2.1 לאישה (כרגע היא 4,4).

מתוך 7,3 מיליארד תושבי כדור הארץ, הקשישים - (בני 65 ומעלה) - תואמים כיום 8,5%: 617,1 מיליון פרטים.

המספר שיגדל ב -60% ב -15 השנים הבאות, כאשר הדור של דור הבייבי בום - אלה שנולדו לאחר מלחמת העולם השנייה - יעזבו את העבודה הפעילה.

בשנת 2030 הקשישים יעלו למיליארד, 12% בקנה מידה עולמי, ובשנת 2050 הם יגיעו ל 1,6 מיליארד, שווה ל 16,7% מכלל האוכלוסייה, שעלתה אז ל 9,4 מיליארד בני אדם.

האנשים מעל גיל שמונים ישולשו בין עתה לשנת 2050, וב 23 מדינות אסיה הם יהפכו פי ארבעה.

גידול אקספוננציאלי שנמדד מדי שנה ב -27,1 מיליון קשישים חדשים, שמהירותם ניכרת עוד יותר אם ניקח בחשבון שכאשר בשנת 2012 האוכלוסייה העולמית הגיעה ל -7 מיליארד, 526 מיליון מהם (שווים ל -8%) היו נתונים מעל גיל 65; וכי רק שלוש שנים מאוחר יותר, בשנת 2015, פלח האוכלוסייה הקשישה כבר גדל ב -55 מיליון והגיע ל -8,5% מכלל האוכלוסייה.

הזדקנות האוכלוסייה לא מתנהלת באותה צורה בכל מקום.

אפריקה, בזכות ה- TFR שלה, זו היבשת היחידה שנועדה להישאר צעירה לאורך זמן, בהתחשב בכך שב -2050 יהיו בה "רק" 150,5 מיליון קשישים, 7% מהסך הכל, לעומת זאת, פי ארבעה מ- 40,6 מיליון הנוכחיים (נתוני 2015).

אַסְיָה, אחריה צמודה של אמריקה הלטינית, היא תוביל את דירוג המדינות העתיקות ביותר מכוח האוכלוסייה הגדולה שלה: 617 מיליון היו קשישים בשנת 2015, שנועדו לגדול באופן אקספוננציאלי.

בשנת 2050, בין עשרת המדינות המאוכלסות הגדולות ביותר, חמש יהיו אסיה עם הודו וסין בהתאמה במקום הראשון והשני (1,57 מיליארד ו -1,47 מיליארד), ואחריה ארה"ב עם 397 מיליון "בלבד". (עם זאת, לשתי המדינות מסלולי הזדקנות שונים בגלל שיעורי הפריון השונים: כאשר הודותעלה על האוכלוסייה בשנת 2030, בסין יהיו רק מחצית מהאזרחים הוותיקים שלה, 128,9 מיליון לעומת 238,8 מיליון).

ואירופה?

המגמה הדמוגרפית של האיחוד האירופי מעתה ועד שנת 2060, כפי שהיא באה לידי ביטוי ב"דוח ההזדקנות לשנת 2015 "של הנציבות (מרץ 2015), לא נראית ורודה.

גם ביבשת הישנה שיעורי הפריון, תוחלת החיים וזרמי הנדידה יתנו דרמטית את העתיד.

בשנת 2050, אם המגמה הנוכחית לא תשתנה, אירופה תמשיך להיות היבשת העתיקה ביותר עם קשישים מעל 25% (הם היו 17,5% בשנת 2015), וכל המדינות למעט שתי - (קוסובו ואיסלנד) - עם לפחות 20% מהנבדקים מעל גיל שישים וחמישה.

תהליך הזדקנות בלתי הפיך, שיוביל את הקשישים כבר בשנת 2020, "בפעם הראשונה בהיסטוריה ", להתעלות על אנשים מתחת לגיל חמש: בשנת 2050 הם יכפילו אותם, 15,6% לעומת 7,2% מהצעירים מאוד.

תופעה בלתי ניתנת לעצירה, שהונחה במערכת עם הגידול הכללי של אוכלוסיית העולם - אמורה לגעת בשבעה מיליארד. עד 7 ויעלה על 2050 מיליארד. עד סוף המאה - מציג יבשת ישנה יותר ויותר סגורה על עצמה ומוקפת במציאות דינמית יותר דמוגרפית.

(התחזיות לאיחוד האירופי ולבריטניה רק ​​מצביעות על עלייה קלה באוכלוסייה במהלך 35 השנים הבאות - אנחנו יהיו 526 מיליון בשנת 2050 - בעיקר בגלל ההתמדה של תופעת הנדידה).

תרחיש, שנחקר במודלי סימולציה מתאימים, גם מתווה, מעתה ועד 2060, ירידה הדרגתית (-8,2%) כוח אדם שימושי (אנשים בגילאי 20-64 שנים "שמישים" בתהליך הייצור): 19 מיליון אנשים כבר אינם שמישים לעבודה (באזור האירו אחוז הנפילה יהיה 9,2%, השווה לכ- 14 מיליון עובדים).

ורמת תעסוקה (גיל 20-64), שהגיעה לשיאה של 215 מיליון בשנת 2022, תחל לרדת ל -202 מיליון בשנת 2060.

מה להסיק מהתמונה לעיל? להלן כמה שיקולים למדינתנו:

• הזדקנות האוכלוסייה תדרוש מדיניות רווחה חדשה והשקעות נוספות בבריאות הציבור בשנים הקרובות, בר קיימא רק עם הרחבת בסיס התרומות וירידה בשירותים הניתנים כיום בצורה אוניברסלית;

• התופעה הנודדת, שמגיעה מעל הכל מהחגורה שמדרום לסהרה - (זו עם TFR השווה או יותר משבעה ילדים לאישה) - נועדה להמשיך ללא הגבלת זמן: ההבטחות להסכמים דו-צדדיים בין האיחוד האירופי למדינות בודדות שמטרתן לעודד כלכלות מקומיות מסתכנות בשבירה על הנתונים המספריים של אוכלוסיות הילידים.

• שילובם של אזרחים עולים חדשים, המועדפים על ידי התמדה של תופעת הנדידה, עשוי להיות פונקציונלי לצרכי החברה שלנו בפרספקטיבה של "מילוי דמוגרפי" (גם כדי לפצות על הצמצום האמור בכוח העבודה השימושי) וההרחבה הדרושה של בסיס תרומה;

• אולם, אין להכליל את קבלת הפנים - תחת עונש של "הבלגיזציה" של המדינה המארחת - אלא לשלוט בקפדנות ולהתאים אותה לצרכים הסוציו-אקונומיים של מי שמקבל בברכה, על ידי זיהוי מסלולי "קליטה" הדרגתית במסגרת החוק בתרבות המקומית, תוך התחשבות ש"אינטגרציה "היא רק כזו בהתייחס למערכת הערכית-חברתית שלנו;

• זוגות DINK (הכנסה כפולה, ללא ילדים: "משכורת כפולה ללא ילד"), המשותפים כיום לכל החברות המערביות, נועדו להישאר מכריעים במשך שנים רבות, בהיותם תוצר של מעיין תרבותי בעיקרו (רק חשוב על התגובות שהעלו על ידי קמפיין אחרון וקדוש - אולי מוטל בספק - "יום הפוריות").

לאחר מכן יהיה צורך למצוא כלים שיהפכו את זה מאוד נוח לילדים, כמו שיש היום החלפת חלונות הבית, או גרוטאות רכב ישן.

אמצעים דחופים, קונקרטיים, הנכנסים ישירות לכיס המשפחות ומשפיעים על איכות חייהם; דברים שבני הדודים מעבר לאלפים עושים במשך שנים.

אך מעל לכל יוזמות תרבותיות, מכיוון ששיעור הילודה אשר - לרוב הוא זוכר, הוא תופעה החוצה את כל המעמדות החברתיים, לא רק לאנשים פחות טובים - מביא לנפילה חופשית, כפי שכתב לאחרונה האקונומיסט, לא רק במדינות כמו איטליה ויוון שסבלו רבות מהמשבר, אך גם במציאות כמו אוסטרליה ונורבגיה, שבקושי נגעו בה; ובמדינות כמו דנמרק, בהן לאורך זמן התרחשו התערבויות ציבוריות עצומות, כלכליות או שמטרתן חופשת הורים, לתמיכה בהורות.

מצד שני, ארצנו החלה להביא פחות ילדים הרבה לפני 2008.

אם בשנות החמישים - כפי שכתב ג'וליו מאוטי לאחרונה - שיעור הפריון האיטלקי היה מהגבוהים באירופה (2,5 ילדים לאישה, שנייה רק ​​זו של צרפת), כבר בשנת 1987 (בעיצומו של שלב. הרחב), ה- TFR ירד באזורים איטלקיים רבים הרבה מתחת לאחדות (קמפניה, באותן שנים בין האזורים הפוריים ביותר עם TFR השווה ל- 1,80, הייתה עדיין ממוקמת מאחורי שבדיה, שהייתה חזקה אחת, 1,87).

מה לעשות אז? ראשית, זה מספיק - כפי שמזכיר לנו קארו בלנגיארדו ב- IL FOGLIO מ- 25 באוגוסט אשתקד - להרים מסמך בן 40 עמודים בשם "התוכנית הלאומית למשפחה" (http://www.politichefamiglia.it/media/1055/piano-famiglia-definitivo-7-giugno-2012-def.pdf), שאושר בשנת 2012 על ידי הנהלת מונטי, מבלי שהיה במעקב מאז.

הוא מציין את ההנחיות שיש למלא למדיניות לאומית לתמיכה משפחתית, כולל מדדים של הון פיננסי וכלכלי להענקת חמצן למשפחות, אמצעי דיור שמטרתם קניית והשכרת בתים על ידי צעירים. זוגות, פעולות תמיכה, כולל תמיכה כספית בהורות ובטיפול בילדים וכו '.

ואז קמפיינים רבים, אך רבים אחרים התומכים בפוריות (אולי טובים יותר מזו שהסתיימה זה עתה), למרות הנשמות היפות הרבות שחיות בארצנו, מוכנות להאשים כל פעולה במובן זה כ"משטר ".

זה יהיה צעד ראשון להימנע מקצה של חברה, של ציוויליזציה על ידי צריכה.

כי זה מה שהכל.

ההיסטוריה שם כדי להזכיר לנו; ואם זה נכון, כמו שזה נכון, שלעתים קרובות זה לא חוזר על עצמו, זה בהחלט - כפי שגנרל קמפוריני נזכר לאחרונה - שהוא מתחרז לעתים קרובות מאוד.

(צילום: צבא ארה"ב)