סוריה, סופה של אוטופיה

למשברים הסורים-לובטים יש דמיון הדומה להם; הם משפיעים על אותו תיאטרון (לא יציב), ושניהם מקורם באביב הערבי של 2011. מעבר למאפיינים הספציפיים של התרחישים השונים, הצלחנו לחזות את מיקומם של כוחות של כוחות ישנים וחדשים, אזוריים ולא אזוריים. שני המקרים מעמידים את הפורום הבינלאומי בפני הבעיות הכרוכות בכבוד הנורמות של המשפט הבינלאומי; לכן, היתה השוואה בין עקרון האפקטיביות של לגיטימציה דמוקרטית, יחד עם ההיבט המקובל בהכרה - או לא - של נושאי החוק, הן באמצעות עבודת ארגונים בינלאומיים והן באישור מועצת הביטחון, כמו במקרה של ממשלת סראג 'בלוב.

אלמנטים אחרים שיש לקחת בחשבון את הזכות להגנה אינדיווידואלית וקולקטיבית לגיטימית, במיוחד כאשר קשורה פעילויות מ שחקנים לא-ממשלתיים כמו ISIS, ואת אופי היברידית של סכסוכים, במיוחד בסוריה, יש להחיות את מחלוקת בדבר הכרה בזכות הן להגדרה עצמית עממית והן לעקרון כיבוד הריבונות והטריטוריה הטריטוריאלית. לכך נוספה הצורך למצוא איזון בין החוקים לבין חובות חדשות הנוגעות להגנה על האוכלוסייה האזרחית, ולמחויבויות שנשאלו מן הכללים המאוחדים, בדבר איסור השימוש החד-צדדי בכוח, עקרון לא התערבות, שמירה על הריבונות.

שני הקונפליקטים היו, אפוא, עדים למצב של משבר שעמד בפני האו"ם, שלא היה מסוגל להתמודד עם מצבים שונים לחלוטין מאלו שהשתלבו במערכת הדו-קוטבית של המלחמה הקרה; פעילות בינלאומית, שהרסנית בלוב, התנגשה בסוריה, הן עם הווטו הרוסי, והן מסוגלת ליצור משא ומתן אזורי, באסטאנה, בטורקיה ובאיראן, ובמעשי תגמול אמריקאיים, במבוי סתום של מנגנוני האו"ם, שאינם מסוגלים לייצר תגובות נחרצות. ההתערבויות החד-צדדיות הבלתי-נמנעות ואחרות מטעמים הומניטריים, אם כי היו מוסווים בכוונות אצילות, פתחו את הדרך לפעולות בלתי חוקיות מבחינה חוקית, שעדיין בוצעו, והעניקו חיים למאמץ מאוחד וללא כל ערבות משפטית משותפת.

בהתחשב במשבר הבלתי הפיך של המודל הפוליטי שלאחר 1945, היחסים הבינלאומיים נאבקו למצוא יתרות מקובלות, ובכך אישר את הירידה של החלום קלזן חוקתית של המשפט הבינלאומי; מאידך גיסא, יש לציין את הערכים החדשים הנוגעים להכרה בזכויות האדם שאושרו על ידי האו"ם, ערכים שהולידו עקרונות חדשים שיוצרים מחויבויות ואחריות הן שלא פורסמו. כריות במונחים של שיתוף פעולה, לפעמים בסכסוך הן עם תפיסת המדינה הקלאסית והן עם הטבע הסטטי של האו"ם. המשבר הסורי הדגיש את הקושי, בתוך האו"ם, להבטיח את העקרונות החדשים האלה, בייחוד כאשר מימוש ההנחות הבסיסיות עומד בניגוד לאינטרסים של המדינות, בפרט אלה של מועצת הביטחון. מה שמצא היה תחילתו לכאורה של שלב היסטורי שבו ישנים וחדשים מִנְהָגִים הם נכשלו, עם זאת, מעורר תקווה כי cielo של אידיאלים יכולים למצוא נקודת מפגש עם מַמָשׁוּת של המציאות, המפעילה שינוי של המערכת המוסדית הבינלאומית.

_{צילום: האו"ם}