סוריה, מלחמת העולם השלישית במדינה

הסלוגן של צלילים שנקראו "האביב הערבי" מוכר מנבאות רע אירופה של האפודות הצהובות, כוכבי החמש ואת פודמוס: Ash-שעב yurīd איסקאט א-ניזאם (בערבית: الشعب يريد إسقاط النظام), כי הוא, "העם רוצה ליפול מהמשטר". חיקו את בני גילם בתוניסיה ובמצרים, עקבו בשקיקה במשך חודשיים בטלוויזיה וברשתות החברתיות, ב-6 במרץ 2011 ידיים צעירות מרחו בכתובת זו כמה חומות בדרעא, עיר חקלאית עתיקה וצחיחת מאוד בדרום סוריה, על גבול עם יַרדֵן. המשטרה החשאית המקומית - בשידוך - עצרה - בהתאם למקורות - 10, 12 או 15 נערים בגילאי 10 עד 15, שהעניקה להם טיפול שעל פי "עדויות" המתנגדים כלל חקירה צמודה, הכפת דם. , ציפורניים קרועים ועינויים של סיגריות, הכל תחת מבטו הזחוח של הגנרל עאטף נג'יב, בן דודו של הנשיא בשאר אל-אסד. הסיפור - שנוכח התהילה המרושעת של משטר הבעת' הסורי ותקדימים שלו, נחשב אמין, גם אם לא נכון - עשה את סיבובי המשפחות והחמולות: די בכך כדי לגרום לסוריה להתפוצץ, כשההפגנות הגדולות ביותר מתקיימות בחלב היום 15 במרץ לפני שמונה שנים ...

כאן, אנחנו לא מעוניינים לספר לכם מה קרה, אלא לנסות להבין - בקיצור - מי ניצח ומי הפסיד, אבל מעל הכל עד כמה מגובשות עמדות המנצחים והמפסידים. לשם כך נשתמש בשיטה השוואתית: בקיצור, אם נהגתם אתמול בפיאט פנדה והיום אתם מסתובבים עם מרצדס CLS, זה אומר שצריך לשפר את מצבכם. ההבנה עד כמה המצב החדש הוא בר-קיימא, שייכת כמעט למטאפיזיקה: אף מומחה גיאופוליטי או מתמטיקאי לא היה מהמר תחת על נפילת משטרי חוסני מובארק במצרים, בן עלי בתוניסיה ומועמר קדאפי בלוב, כמעט בו-זמנית. על כך שכדי להתפוצץ, בתוך הכאוס הכללי, זו תהיה סוריה, במקום לבנון או עיראק עצמה.

פירוק מדינה שהומצאה ליד השולחן

בינתיים, נתחיל בכך שסידור אזור הלבנט שהוכרע בשולחן על ידי מנצחי מלחמת העולם הראשונה על חורבות האימפריה העות'מאנית הובס באופן סופי: באמצעות הסכם סברס (1920), קיבלה צרפת הוויליות של דמשק וחאלב, החלק הצפוני של לבנון (רצועת החוף הנוכחית של סוריה) והסנגיאקטו של זור. בקיצור, סוריה הייתה טלאים אמיתיים! זוהי תעלומה כיצד הטריטוריה האמורה נותרה על כנה במשך כמעט 90 שנה, למרות ההבדלים האתניים והדתיים העמוקים שבתוכה. כעת, עם שובם של הטורקים בצפון ועם ה"חיוניות" של השלטון העצמי הכורדי בצפון-מזרח, נראה שקשה, כמעט בלתי אפשרי, לדמיין את איחודה מחדש של סוריה.

ארדואן מציל את קברו של המייסד

הטורקים התערבו במשך 8 שנים בענייני סוריה מסיבות פוליטיות, כלכליות, פוליטיות "ניאו-עות'מאניות", אך גם - ומעל לכל - זהות: אזור קובנה מארח, למעשה, את Süleyman Şah Türbesi, קברו של סבו של מייסד האומה הטורקית; על פי אמנת אנקרה משנת 1921 בין טורקיה לצרפת, מאוזוליאום זה הוא "חלק מהשטח הטורקי", מעמד שאושר על ידי הנוכחות הרב-שנתית של דגל הסהר. אם תפגשו אי פעם כמה טורקים שרואים את ארדואן... עם הירח הפוך, אל תצפו למצוא אותו מתפשר בשאלת קובנה: עבור הטורקים זה מייצג אלמנט בלתי ניתן למשא ומתן. בשטח, אנחנו ללא ספק יכולים לומר שהם ניצחו ובכל החזיתות, גם בגלל שהם קראו תיגר על רוסיה של פוטין ואילצו אותה ללכת בקו שלהם, זה של ברכה על הכיבוש הצבאי של מגוון רחב של ביטחון. לאחר מכן, הם אילצו את האמריקנים לבחור בינם לבין הכורדים, והותירו את האחרונים יתומים ממגיניהם, ואחרון חביב, מההיסטוריה הפוליטית והצבאית של המדינה האסלאמית הם יצאו לא יותר מטונפים ולא נקיים יותר מאשר אותם אמריקאים, סעודים, קטארים וכו'.

מוסקבה "אולצה" לנצח

פוטין - "המלך מהסס" החדש - היסס במשך 4 שנים לפני שנאלץ להתערב כדי לעזור ל"לקוח" הסורי, בטרם פלש דאעש גם לאזור העלאווים; אז הוא הסתכן בדמות רעה בפלמירה, אבל בסופו של דבר הוא הציל את "הפירמה" של מוסקבה-עלאויטי. בכך, הוא מצא את עצמו מתמודד, לראשונה, עם מנהיג כמו ארדואן, שבמקום להיות נתון לפלישות הפזיזות של לוחמים רוסים כמו בריטניה, שוודיה והבלטים, כוונה לבחון יכולת תגובה, הגנה ו שליטה עצמית, הופל המטוס, ללא היסוס רב. בקיצור, הוא דחף את מוסקבה לפינה כמו קנדי ​​עם חרושצ'וב: רוסיה היקרה, או שאתה מוכן לשחרר מלחמה בינלאומית הרסנית או שאתה יכול להראות לי שבלף עד כה. בסופו של דבר, הוא ניצח במחיר של השלכתו לאזור שהוא לא אוהב, מחשש לרעילותו לאינטרסים הלאומיים הרוסיים. בקיצור, זה דבר אחד להגן על הבסיסים הרוסיים: זה דבר אחר לפעול כז'נדרם במזרח התיכון, משחק יקר מדי לממדים הפוליטיים והכלכליים של רוסיה של היום.

הכורדים "בין המושעים"

מה עם הכורדים? המשחק עדיין פתוח. אם לפוטין יש הידבקות בפחד ולארדואן יש אינטרסים שאינם משא ומתן להגן, לאומה הכורדית יש הזדמנות היסטורית בסוריה להפוך למדינה עצמאית. אבל הם גם יודעים שהם מתמודדים עם שני יריבים (ארדואן והאלוואיטי) שיהוו אתגר קטלני בשילוב כוחותיהם. להבין אחד את השני, קצת כמו שעשתה לונדון במשך שלוש מאות שנה, בניסיון להימנע בכל מחיר ששני אויביה הגדולים היו בעלי ברית זה עם זה. באשר לאמריקאים, לא ידוע באיזו רצינות הם יתייחסו בעתיד לבעל בריתם לשעבר. עם זאת יש לקחת בחשבון שבעזרת נפט ממזרח סוריה הכורדים יוכלו להשיג אספקה ​​של נשק מודרני על ידי כל אחד...

לדוד סם יש חברים חדשים בסוריה

לאמריקאים בסוריה עד 2011 היו רק קומץ מרגלים. כעת, צפו בטורקים ברגל וחצי בארץ, ישראל לוחצת כתמיד על דמשק, הכורדים ש"על פי דרישה" יכולים להפוך שוב לבעלי ברית וכמה קבוצות של "מורדים דמוקרטיים" עם זקן ארוך מוכנים לתת יד. הם הפכו מפנדה משומשת למרצדס הגונה, באמת!

איראן: אחרי ניצחונות מסוימים...

אם ה"פירמה" של מוסקבה-עלווים לא נעלמה לפני 2015, הקרדיט מגיע לטהראן שהרימה את שריריה בסוריה, בהגנה על בעל הברית היחיד (בשאר והחמולה שלו) שיש לה באזור. ואולי בעולם. אבל האם ייתכן שאין סאדאת באיראן שיש לו איזה מודיעין אסטרטגי? חצי ניצחונות כאלה חייבים לשמש לגיבוש, לא להתכונן לסכסוכים אחרים, גם בגלל שהמשטר נושם בכבדות.

ישראל: אויבי אויבי הם חבריי

כעת המשטר העלאווי הסורי צריך להילחם בכמה חזיתות: טורקים, איסלאמיסטים, כורדים... אתה יכול להמר שבחלקי ירושלים, נהנים מהמעבר מקומפקט יוקרתי לבנטלי, אתה לומד כורדית. באשר לאיראנים ולחיזבאללה בסוריה, חולשת ההגנות הנ"מ של בשאר לא תמנע את שליחתם לבורא בכל פעם שהם מהווים איום. ובתרחיש שבו הרוסים סיפקו לדמשק - כחלק מה"פירמה" של מוסקבה-עלווים - את מערכות ההגנה S400, העסקה הזו עלולה להתברר כעסקה גרועה מבחינה מסחרית, אם חיל האביר יצליח לחורר אותן...

האם לבנון תוכל לנצל את זה?

נראה שסוריה סובלת מצדק אלוהי על כל המעשים שנעשו במשך דורות בארץ הארזים. האם הלבנונים יצליחו לנצל את היתרון האסטרטגי הזה או שהם עדיין יתנהגו כמו הקאפונים של רנצו? עדיף לא ללכת רחוק מדי, כי הכל בלתי צפוי, "לבנטיני".

המדינה האסלאמית: אידיוטים אכזריים בשלטון

של אידיוטים וגם של פושעים מפלצתיים. הם בנו, תוך זמן קצר ובתהילה של האגרסיביות שלהם, ישות שהשתרעה על פני כמעט 200.000 קמ"ר, עם כלכלה סטטיסטית ופרימיטיבית, שטבחה במיעוטים היצרניים ביותר של סוריה ועיראק כמו הסטליניסטים של המאה ה-XNUMX. הם הרסו מורשת תרבותית כדי להחליף אותה בלא כלום. הם הפכו את עצמם ליפים ברשת, משוכנעים שהם מאשרים את עצמם לצלילי סרטונים קודרים ותעמולה אובססיבית. לא נשאר להם כלום. מהגיהנום, אוסאמה בן לאדן חייב לנענע בראשו לנוכח הכישלון הזה של מבקריו האיסלאמיסטים.

בשאר, כישרון פוליטי

בשאר והחמולה שלו הם ניצולים. מקרה אמיתי של דרוויניזם. רופא העיניים לשעבר הוכיח כישורים פוליטיים מהמעלה הראשונה. האם הוא יוכל למות במיטתו כמו אביו? בינתיים, היא חייבת הכל לאיראן ולרוסיה. כמה ישולם החשבון?

ריאד לא מרוויח כלום

לא היה להם כלום ב-2011, אין להם כלום היום. הבושה של הנוכחות הטורקית בסוריה תואמת לייצוב ראשות הממשלה של הפרו-סעודי חרירי הבן. בביירות. המודוס ויוונדי עם ישראל - אם יימשך - יגבה מחיר.

דוחא גרועה מריאד

גם להם לא היה כלום ב-2011. עכשיו אולי יש להם אפילו פחות מכלום, כי הם מהודקים על ידי הגדר הסניטרית הסעודי-אמיריטית והם מתנשפים רק בזכות הטורקים. שאפתני מדי ולא זהיר.

חיזבאללה ניצח אבל...

חבר'ה של מפלגת אלוהים, אם אתם עוקבים אחרינו, אתם מכירים את הפרוטסטנטים הגרמנים בשוויץ? קרא קצת מההיסטוריה שלו ותדע איך לנצל ניצחון חשוב.

מדינות אירופה: גרוע יותר מאשר ללכת בלילה

הכל בלי סדר, בלי יוזמות רציניות, בלי להשפיע על השטח. הם ידעו רק לחטוף מהלומות מהמדינה האסלאמית, והגיבו כשארה"ב עברה דירה. מְגוּחָך.

מדינות המפרץ הערביות מכה

מלבד קטאר, הם הוכיחו שהם ילדים מוכנים, חסרי כישרון לחלוטין אבל עשירים במשפחות. יש להם עתיד גדול מאחוריהם.

בניכוי העובדה שאף אחד, אפילו לא דאעש, עדיין לא הודר לחלוטין מהמשחק בסוריה, מתגלה רק לוזר גדול אחד: זה שרצה להשתחרר בסיסמת האביב הערבי, כלומר העם הסורי, ללא קשר לעמדות פוליטיות, אתניות ודת. בשנת 2010 היה להם תמ"ג נמוך לנפש (2.807 דולר), אך הם מסוגלים לצמוח ב-100% בשש השנים הקודמות ותוחלת חיים של 75 שנים. לאחר שמונה שנים, לכל סורי יש תוצר של 1.100 דולר בלבד ותוחלת חיים של פחות מ-69 שנים. הם יגידו לכם שהאשם הוא, בתורו, המשטר, האיסלאמיזם הרדיקלי, רוסיה, אובמה או, כמו תמיד, ישראל. גם האנשים הם במידה מסוימת, אם זה נכון כמו שזה נכון שמצרים ותוניסיה לא נפלו לגיהנום הזה. האמת, בסופו של דבר, היא שאשמים וחפים מפשע בסוריה הם שניהם מחתרת.

_{צילום: ג'ורג'יו ביאנקי}