סומליה, עבור מדינתנו, נותרה נושא פוליטי "מסובך". מההתחלה, העיכוב באיחוד הלאומי וההתפתחות הקפיטליסטית הקשה יצרו קשיים רבים בחיפוש אחר הרצון לחצוב "מקום בשמש" במרחב הקטן שהשאירו האומות המרחיבות. הקמת מושבה הייתה מניחה את מראית העין של מעשה כוח, שאי אפשר להעלות על הדעת עבור מדינה כה צעירה ובעיקר כה נטולת משקל פוליטי ודיפלומטי משמעותי. לא במקרה בשולחן הירוק של משרדים זריםגם כיום, אותם שחקנים מאמצע המאה ה -1800 יושבים בחלקם הגדול, כאשר מתחרים אחרים יכולים להמר ולהציע את עצמם לחלוקת ההימור. הודות למשרדים האנגלים הטובים (והמעוניינים), הייתה לאיטליה גישה לסומליה, שהתיישבה למעשה לאחר המלחמה הגדולה, ובחרה בפתרונות פשרה המסוגלים לא להפר את מאזן הכוחות הקיים. גם הממשל של התקופה הפשיסטית וגם של ממשל האמון לא סייעו לפתור את שבריריות המדינה הסומלית, קורבן למגרעות גיאוגרפיות, תרבותיות והיסטוריות שהובילו למה שהוגדר. "דמוקרטיה פסטורלית אנרכית" מותנה במבט "שבט" ללא תחרות. הצפון, סומילילנד, בסגנון אנגלו-סכסון, הצליח להציע את עצמו בצורה פוליטית בצורה יעילה יותר, דבר שהדרום, ממוצא איטלקי, לא הצליח לעשות.
ההיסטוריה ראתה, עם עזיבתו האיטלקית, את אישורו של משטר סיאד באר, שבעקבותיו מלחמת אזרחים אכזרית ללא פיתרון של המשכיות שהובילה לפיצול הכוח, שהוחזק בידי מצביאים, ולמיצוי של זקני. כישלונה של המדינה הודגש בחלופה שהציעה האחדות הדתית של "בתי המשפט האיסלאמיים" המסוגלים לנהל צדק ולספק את האוכלוסייה, לנוכח הכישלון המתמיד של עשרות ממשלות עוקבות במוגדישו. לפיכך התנגשו כתות חמולות עם הג'יהדיזם המיליטנטי של אל-שבאב, שמטרתו פיתרון צבאי המסוגל לייצר יציבות יציבה וחזקה מרחיקת לכת. אין זה מפתיע שבמצב של פקידות כה חזקה, היו זה מכבר פרקי פיראטיות הקשורים לדלדול משאבי הדגים ולמכירת רישיונות דיג לחברות זרות, הפועלות בדרך כלל באופן לא חוקי בטווח של 15 קילומטרים מהחוף.
קבוצות הפיראטים הפעילות העיקריות ממוקמות באזור פונטלנד, ללא שליטה יעילה של כוחות הביטחון; מה אמור לגרום לנו לשקף את הדאגות החשובות ביותר לקשר האפשרי בין פיראטים לחמושים סומלים של המדינה האסלאמית, בשל השבט המשותף. מבחינת הקהילה הבינלאומית, שיתוף הפעולה בין ארגונים אלה אינו דבר חדש, גם אם הוא חווה חיכוכים בעיקר בשל התחשבות שניתנה לפיראטים על ידי בתי המשפט האיסלאמיים, שנרתעים לקבל התנהגות אתית כאתית.שוד מזויןכמו גם אי הגבייה של המסים שהוטלו על הספנות על ידי הסלפים, בעיות שנפתרו, כמדומה, בברית שקבעה מתן חימוש על ידי אל-שבאב, בתוספת אפשרות לעצור את הספינות שנתפסו מפיראטים בתרומה של 20% מכופר. כשרוצים, א הסכמה ידידותית נמצא תמיד.
Ma אל-שבאב זה לא רק זה; בעוד שצפון קוריאה ביצעה את הניסוי הגרעיני השישי שלה, כפי שמעידה הערה דיפלומטית שהופנתה לשגריר ארה"ב בסומליה שוורץ, נראה יותר ויותר בטוח שאני נערים אסלאמיים השתלטו על מכרות האורניום של גלמודוג - אזור שעליו סבא"א פיקח מאז שנות השמונים - במטרה להעביר כמויות משמעותיות של תחמוצת האורניום לאיראן. לא במקרה סומליה החליטה להפסיק את היחסים הדיפלומטיים עם טהרן, שהואשמה כי איימה על ביטחונה ואחדותה של קרן אפריקה עם משלוחי נשק ותחמושת מתועדים, ובעיקר משום שהיא מתכוונת לתמוך בסעודיה. לאחר ההתקפות על מושבו הדיפלומטי באיראן ובקונסוליית משאד, כנקמה על הוצאתו להורג של איש הדת השיעי נימר אל-נמר. ברור שלכל דבר יש מחיר, גם כאשר ומעל הכל מדובר באמונה: התמיכה שקיבלה ריאד נאמדה בנדיבות בסביבות 80 מיליון דולר.
ההתעצמות של פעולות חיל הים הצבאיות נגד פיראטיות הביאה בתחילה לשיתוף פעולה של מחבלים ושודדים, שנאלצו "לגוון" את פעילותם על ידי הפנייתם לסחר בבני אדם ולהברחת נשק וסמים, רק כדי להגיע לשנת 2017 שראתה נחשול חדש ומכריע בפשע ימי. מה שקרה הבהיר כיצד סגירת מבצע נאט"ו מגן האוקיינוס היה בטרם עת, וכמו המשימה אטלנטה של האיחוד האירופי ממלא תפקיד מבצעי מוביל. אחת התוצאות העיקריות הייתה לגרום לאחד השחקנים "החדשים", ארצות הברית, להחזיר את הקלפים לאחר שעזב את שולחן המשחקים הסומלי בשנת 1994, והגדיל את נוכחותו באזור: קרן אפריקה. עם מפרץ אדן הם מהווים אזור גיאו-פוליטי שלא ניתן בהחלט להזניח את האינטרס האסטרטגי שלו בשליטה על ציר יסודי למאבק בטרור וגם למען בטיחות הנתיבים הימיים. כדי להשלים את התמונה הקצרה, לא עלולה להיעדר חומרת אקלים, כמו הבצורת הנוכחית, המסוגלת לפרק עוד אזור מיוסר ומדוכא חברתית.
עם זאת, הגיאופוליטיקה עדיין מושכת רבים למיטה הסומלית שחקנים: מלבד האמריקאים, הבריטים ממשיכים לטוות את הרשת הדיפלומטית שלהם ועם שותפות חדשה לסומליה של 2017, יחד עם גורמים פוליטיים אחרים המעורבים, הקימו א ברית הביטחון שמטרתם להבטיח יציבות ובטיחות בזכות התערבויות מבניות עמוקות, לא פחות מכוחות הצבא. גברת מיי, בעניין זה, לא חסכה במתן תמיכה יעילה להבטחת סיוע מהותי ופיננסי לתמיכה בבנק המרכזי בסומליה, הנטל על ידי חובות ניכרים שנוצרו לאורך השנים. יתר על כן, אין זה מסתור כי בריטניה הפכה את האינטרסים הגיאו-אסטרטגיים הרדומים שלה בקרן אפריקה לשלה, ותפסה ושמרה על היוזמה בתחום הנפט - כרייה ויזמות.
אלמנט של חידוש יכול להיות מיוצג על ידי הנשיא החדש, מוחמד עבדאללהי מוחמד "פארמאג'ו", "גבינה", שנראה שהוא אוכל חמדן בילדותו. עם ניסיון פוליטי חזק שנצבר גם בארה"ב ובתרבות שלה, פארמאג'ו כבר כפרמייר הוא קיבל אישור גם למאמציו נגד אל-שבאב וגם נגד שחיתות, רוע אנדמי שמציב את סומליה בעמדות האחרונות בעולם. מטוב זר, למרות חוסר הפופולריות הפוליטית הפנימית, היא הגיעה לשיאה המוסדי בזכות איזון זהיר בין המשרדים המופצים על פי כבוד ממולח לחשיבותן של החמולות. הצד "הזר" ראה את פתיחתו לעבר הממלכה הסעודית (sic!), מעולם לא כל כך פעילה על הבמה הבינלאומית, שמטרתה ליצור איזון עם ה מתחרים אזור, אתיופיה וקניה מעל הכל, כאשר המדינה השנייה עוסקת בבניית מחסום הגנתי שמטרתו להכיל את פלישות קבוצות הטרור הסומליות.
אך כיצד מתמודדת איטליה עם המקרה העומד בפני מושבה לשעבר? ומעל לכל: אילו צעדים אתה מתכוון לנקוט, או שאתה כבר נוקט, כדי להגן על האינטרסים שלך כמו שאר ה"שחקנים "הגדולים?
מעבר לאמירות הנדושות של הטקס קשר אסטרטגי נראה בעייתי, מותנה על ידי היסטוריה, אך גם ובעיקר נשחק על ידי אחד חזון גיאופוליטיקה דלה ולא רציפה.
סומליה כבר פנתה בעבר למנטור הקדום בעל מורשת תרבותית וחוקית חזקה, אך מבלי לקבל את התשובות הנדרשות. כפי שעיד גם התיעוד הפרלמנטרי, שיתוף הפעולה הדו-צדדי שהיה קיים בשנת 1990, שהופרע עם החמרת המצב הפוליטי, הוגבל בתחילה לפעילות חירום שהופעלה על ידי ארגונים לא ממשלתיים ורק לאחר אוגוסט 1992, לאחר נקיטת עמדות בינלאומיות, התבטא. עם פתיחת ערוצים חדשים הן ברמת התיווך הפוליטי והן בערך ההומניטרי. זה לא נמנע מביקורת על ממשלת איטליה הנתפסת כתומכת של הנשיא באר, עד כדי כך שתהיה מערכת יחסים קונפליקטואלית בין הפלקות האיטלקיות לבין חלק מהפלגים המעורבים במלחמת האזרחים.
בעשור 1980 - 1990 הקצתה איטליה יותר מ -1.400 מיליארד לירות לשיתוף פעולה, והפנתה אותם לבניית תשתיות גדולות, השקעות יצרניות מרוכזות ורק 13% להשקעות המוקדשות לתוכניות של "בניין מוסדות". התפלגות לא מאוזנת כזו לאלמנט הפיזי הדגישה חוסר ניהול טכנולוגי ורגולטורי שהוביל לשקיעת מרבית היוזמות הממומנות בכל מקרה.
שיתוף הפעולה האיטלקי נכשל הן בגלל ליקויים ניכרים בתכנון ותיאום עם יוזמות בינלאומיות ורב-צדדיות, והן בגלל שנאלץ לסבול מההיגיון של אינטרסים לאומיים שלא היה שום קשר לצרכים הסומליים. טעויות טכניות, עליית מחירים, היעדר הכנה של אנשי טכני מוסמכים להיות מסורים, טעויות הערכה ברורות, יוזמות שיפוטיות, קבעו כשלים כאלה שמצדיקים ספקות מבוססים לגבי תקפות היוזמות האיטלקיות. אם המסגרת הפוליטית והיזמית הלאומית נאבקת לעורר אמון, עם זאת, הצד הביטחוני נותר שנמצא על הים עם אטלנטה שניהם על הקרקע עם משלחת הדרכה של האיחוד האירופי, מנסה, אם כי בשקט תקשורתי מחריש אוזניים, להחיות תמונה עגומה אחרת בזמן שהדיפלומטיה בשטח מנסה משימה בלתי אפשרי מנסה להוכיח שאיטליה מעולם לא שכחה את קלן הבכורה שלה ואף פעם לא באמת עזבה אותה.
יחד עם הניסיון לשיפור תנאי הביטחון והמחייה במוגדישו ובמקומות רלוונטיים אחרים, שלצערנו התנגדו באופן טרגי מההתקפות האחרונות, מנסה האיחוד האירופי - במסגרת גיאו-פוליטית רחבה יותר, לתת ייעוץ אסטרטגי לרשויות סומליה גם למה זה נוגע להיבטים המוסדיים של המודיעין. אחרי החוויה הטרגית של שנות ה -90 של איטליה - בראש המשימה ובנוכחות משרד הביטחון ברמה חונכות וייעוץ - חזר לסומליה כדי להכשיר יחידות סומליות להילחם נגד האיום הא-סימטרי של אל-שבאב, העברת פעילויות הדרכה משמעותית מאוגנדה לאתר.
בהקשר כל כך עשיר באלמונים ושאין קו חזית מזוהה, המשימה לא קלה ומיקוד האימונים עבר מהאדם לרמת היחידה, מתוך כוונה להקים מחלקות (עובריים) הצבא הלאומי של סומליה, מסוגל לפעול בכל הרחבה הלאומית ומסוגל לאחד את הכוח השלטוני על השטחים המשוחררים. "השחקן" האיטלקי, לעומת זאת, לא יכול להתעלם מלהתיישב לשולחן בו אחרים מתייחסים מתחרים שחקנים בינלאומיים ואזוריים מתכוונים לכפות את השפעתם, לא כל שכן את טורקיה, שהתערבה מאוד בשניהם מֶשֶׁק בַּיִת פוליטית - אלקטורלית עם סכומי כסף גדולים, הן מבחינה חומרית עם תמיכה נוספת בצבא והן בהכשרה.
המחויבות האיטלקית הישירה בשטח מצד המוסדות, שברמה הלאומית שמרו וטיפחו מיומנויות טכניות ויחסים רציפים עם מציאות חיצונית, זרה והגנה, מעידה על היכולות הפוטנציאליות וה"טקטיות "; מה שחסר הוא יכולת "אסטרטגית" אמיתית של סגנון בריטי רחב היקף, ללא אילם. בסוג כזה של אשם נטוי vacatio הממלכה המאוחדת כבשה פרוסניום שנחשב באופן טבעי כמקורב אליו ארץ יפה; השכיחות של פוליטיקה sulle מדיניות, האופייני לפרנסינה, היעדר מוחלט של ראייה ארוכת טווח על התפקיד האיטלקי בעולם, אינו משקף כיצד תמים לא לשקול את שיתוף הפעולה לפיתוח אחד הכלים החשובים ביותר להקרנת האינטרסים האסטרטגיים של מדינה, הביא לכך שהוזלת הזדמנות נוספת.
הכלב בעל שש הרגליים של ENI הותיר את טביעת הרגל הראשונה שלו במדבר המצרי בשנת 1954, מה שהפך את נוכחותו לאסטרטגית ביותר ומסוגל לאשר את עצמו כמפיק הבינלאומי הראשון ביבשת אפריקה; ככל הנראה הראשון שהמולדת הדומעת תמהה היה אנריקו מתיאי, מכוון בבירור למדיניות המסוגלת להבטיח איזון בהקשר בינלאומי עוין ומקוטע.
מעבר להתחייבות ה- EUTM, התמקדה בייעוץ ובבניית יכולות לטווח הארוך והקיף את תחומי התפעול, התכנון, הלוגיסטיקה, הניהול והמשפט המשפטי, והעמידה את המבחן באלה בימים האחרונים המצב הסומלי מוסיף לניהול הכאוטי של המושבה הלובית לשעבר. בעוד שברומא הסטיות עומדות על הפרק, איטליה בהחלט שורפת את שרידי ההשפעה האחרונים שלה לטובת מעצמות אחרות, נחושות ומודעות הרבה יותר. אפילו מתוך מודעות לכך שמנהיגי צבא ה- EUTM הם איטלקים, אין ספק כי איטליה הוציאה את עצמה מהמשחקים הגיאופוליטיים זמן רב מדי, ואיבדה כבוד קרקעי מתחרים תוקפני ומוכן היטב, כמו הטורקים, נוכח גם בתיאטרון לוב בתמיכה בפייז אל-סראג '.
נראה שקרן אפריקה רלוונטית מנקודת מבט פוליטית, כלכלית ואסטרטגית מומשה על ידי רבים; שהאומה הקולוניאלית העתיקה מתקשה להבחין בכך שהיא ודאית באופן מעשי. נסיך מטרניך, בשנת 1847, כתב בפתק שנשלח לרוזן דיטריךשטיין כי "... המילה איטליה היא ביטוי גיאוגרפי, הכשרה הנוגעת לשפה, אך אין לה ערך פוליטי שמאמציהם של אידיאולוגים מהפכניים נוטים להטביע עליה ..."; אם נשאיר בצד את ההערכות ההיסטוריות והפרשנויות המותנות שניתנו, אולי זו תהיה ההזדמנות הטובה ביותר להפגין משקל וכושר פוליטי מחודש. האם הוא יצליח?
(צילום: חיל הים האמריקני / ממשלת בריטניה / חיל הים / EUTM-Somalia / ENI / נשיאות הרפובליקה)
