מאז ה - 25 בספטמבר האחרון, תאריך משאל העם לעצמאות כורדיסטאן, בסוף השבוע האחרון לא התרחש כמעט דבר, למעט הכרוזים והאיומים החוזרים ונשנים של בגדאד לאזור האוטונומי (KRG), בתמיכת טורקיה איראן.
לנחישותו המהותית של הנשיא ברזאני, שקרא שוב ושוב למו"מ, התנגד ראש ממשלת עיראק אל-עבאדי לסירוב להידברות, אם משאל העם לא בוטל קודם לכן.
ארצות הברית מיד הניחה עמדה של שלישיות לכאורה, אשר באה לידי ביטוי היטב בהצהרתו האחרונה של טראמפ כי הוא אינו רוצה להיכנס למחלוקת פנימית בין מדינות, אלא לפני הצהרת מזכיר המדינה שלו, טילרסון, אשר למעשה הציע את מלוא התמיכה האמריקאית במשא ומתן בן שנה בין הצדדים, ולאחר מכן, במקרה של אי הסכמה, היתה אמריקה תומכת בסיבות למשאל עם.
המצב אז זירז את 15 באוקטובר האחרון, כאשר Kirkuk, עיר נפט חשובה, מצאה עצמה מוקפת בשורה חשובה של כוחות הביטחון העיראקיים (ISF), הכוחות המיוחדים נגד הטרור (CTS) והמיליציות העממיות בעיקר השיעים ותמיכת טהרן, אשר הגנרל המפורסם ביותר שלו, קאסם סלימאני, מנהל כל הפעילות הצבאית האיראנית בחו"ל, כבר היה ב בזמן בקמ"ג.
מאבק ספוראדי, שהשאיר על הקרקע כמה עשרות קורבנות מתים ופצועים בעיקר, הלך בעקבות קריסת קו ההגנה של פשמרגה, אשר יחידות של לוחמים בראשות האיחוד הפטריוטי של כורדיסטן (PUK) - מפלגת האופוזיציה של KRG - נסוג באופן ספונטני לתת לכוחות בגדד, אשר בתוך זמן קצר כבשו שדה התעופה, בניין הממשלה, בסיס צבאי K1, ולא פחות, בארות הנפט של העיר.
תגובתו של אל-עבאדי לא היתה עוד זמן רב בשאר חלקי המדינה: אוקטובר של 17 היה תורו של סינג'יאר, עיר יאזידי שהחליפה ידיים - כך נראה - לאחר משא ומתן בין יאצים פשמרגה ומיליציות ההתגייסות העממית, ואחריהן מכירת שטחים אחרים בצפון עיראק, שעברו בשלטון כורדי בתחילת השנה, רק לפני שנה, של מתקפה צבאית לשחרור מוסול.
העברת הטריטוריה התבצעה ללא קריטיות מסוימת בין הצדדים, שקדמו למשא ומתן ולהסכמה כללית, שאושרה ישירות על ידי משרד פשמרגה, בשעות הבוקר המאוחרות של ה- 18 באוקטובר.
הנשיא Barzani האשים את PUK לפני יומיים על הסכמה עם יחידות ראש הממשלה ו כניעה Kirkuk ללא התנגדות, במקום להפעיל את העברת הקרקע בשאר הארץ כדי "הרצון להגן על העם הכורדי".
לכן נראה כי היוזמה של הנשיא נועדה להיפתר בלא כלום, ואיתה הכריזמה של מנהיג אהוב, לפחות באזור הפניה הגיאוגרפי שלו (מצפון לקר"ג).
בסוף דמותו ובפרויקט הוא גילם את אמינותו המחודשת של ראש הממשלה אל-אבאדי, תוך שמירה על יציבות לאורך כל שלבי המשבר, פנייה לאחדות המדינה וכבוד לחוקה.
זה הוא, כרגע, מי שנועד לנתק את הדיבידנד הגדול, למימושו תרם השכן האיראני ביותר.
למעשה, טהראן השפיעה לא רק על ההנהגה הפוליטית של עיראק, אלא גם על התפתחותן של פעולות שטח, בהסתמך על היחידות השיעיות שהוזכרו על ידי הנוכחות במקום המיתוס של סולימאני.
השפעתה של איראן חייבת לכלול גם את החלוקה המדינית בתוך הקרקעות, עם ההפסקה בין המפלגה הדמוקרטית הכורדית (PDK) התומכת בבני משפחת ברזאני לבין ה- PUK, זו האחרונה ליד איראן.
בדרך זו, גם לשכן השיעי המגושם היתה הזדמנות לשלוח מסר לטראמפ, שהיה מעורב זה מכבר בהשגת ההשפעה האזורית.
גם הפעם נראה כי פרויקט העצמאות הכורדי נועד לדחיית עצב, שהפריעה למדינות האזור ולמנוען מחלוקות פנימיות.
זה יהיה העתיד כדי לאשר אם או לא זה חיזוי אפשרי, ולספר לנו אם שליחה, כמו שאני כותב, נוספת פשמרגה להגנה על הבארות של קירקוק (אלה שנמכרו ביום שני שעבר), זה רק הגאווה המאוחרת של הנהגה עכשיו בשקיעה.
(צילום: DoD ארה"ב)
