כמו לכל מדינה, לסין יש אסטרטגיה משלה להמשיך את האינטרסים הלאומיים שלה, בעיקר בשלושת תחומי המאקרו של הביטחון (פנימיים וחיצוניים), ריבונות (טייוואן, אזורים שנויים במחלוקת בים הסיני וסכסוכים טריטוריאליים עם הודו ופקיסטן) של פיתוח כלכלי.
בהתאם להם, הוא הטיל את מעשיו, מודעים לחיות רגע היסטורי כי שי Jinping הגדיר שוב ושוב כמו "הזדמנות אסטרטגית" unrepeatable, לא רק לעלייה הכלכלית הבלתי ניתן לעצירה של הארץ התיכונה, אלא גם משום שבפעם הראשונה מזה מאות שנים, מעצמות המערב מאבדות את מרכזיותן המסורתית בדינמיקה הפוליטית והכלכלית של הפלנטה.
כדי "לאזן מחדש" את זה לכיוון המזרח, זה בלתי נמנע לשנות את הסדר הבינלאומי, הבין מודל מובנה ויציב של יחסים בין מדינות, המאופיין בנורמות, במוסדות ובארגונים פוליטיים שבאמצעותם מתבצעים היחסים בין השחקנים הממלכתיים השונים1.
הקונפליקט הנוכחי, שנבנה לאחר תום מלחמת העולם השנייה ומאוחד בתום המלחמה הקרה, מתוכנן למעשה סביב מערכת ערכים - ליברליזם כלכלי, דמוקרטיה וזכויות אדם - ביטוי בלעדית לגוש המערבי, שאופיו האוניברסלי מגיע מזרח שאל ברציפות.
בנוסף, על פי בייג 'ין - ארה"ב, יחד עם קבוצה גדולה של מדינות ידידותיות הברית, תמיד מצליחים להשפיע על המדיניות והצעדים שיש לנקוט, לרוב בדרך עוינת את האינטרסים הסיניים בפרט אסיה כללי.
לנוכח ההשתקפות של הבלתי נמנע של הירידה המערבית ואת עלייה בו זמנית של הלא במערב, יציבה של בייג 'ין הוא רב פנים:
- (ב 70 שנים בסין היה כמעט נעדר ובלתי פעיל) מנסה לטובת פתרונות ומדיניות מונחית מולטיטרליזם;
- היא מעדיפה יחסים דו-צדדיים עם אלה המתבצעים במסגרת הבריתות, שבדרך-כלל דורשת שיתוף רחב של הצעדים שיש לנקוט;
- יוצרת מוסדות חדשים אם היא סבורה כי הנכסים הקיימים נמצאים בשליטת ארה"ב ובעלות בריתה: זהו המקרה של בנק ההשקעות התשתית אסיה (AIIB) שנוסד בהתנגדות לבנק הפיתוח האסייתי בראשות ארה"ב ויפן;
- היא מגדירה בריתות חדשות כמו פעם כי איחוד הדוק עם רוסיה ואת ארגון שנחאי לשיתוף פעולה (רוסיה, קזחסטן, קירגיזסטן, טג'יקיסטן, אוזבקיסטן) למטרה הבלעדית של שינוי גודל ההשפעה האמריקאית באזור;
- היא אינה מזניחה את "הדיפלומטיה הצבאית", לאחר שיזמה תהליך של התחדשות עמוקה של הכוחות המזוינים שמטרתם להעניק להם יכולת חשובה להקרנה.
מעל הכל היא פועלת ליצירת מערכת סינוצנטרית חדשה שמטרתה לבנות "אסיה הרמונית" בהקשר של "(גלובלי) מהגורל המשותף"(שני ציטוטים מ Xi); מערכת רשמית שאינה הגמונית, אך מבוססת - לפחות במלים - על שיתוף פעולה כלכלי רחב (win-win), הרואה ביוזמת "One Belt One Road" (OBOR) את הביטוי המרבי שלה2.
בהקשר זה, אולם, אי אפשר להיכשל לדבר על אופן שבו סין מממנת משכנתאות לבניית תשתיות (בדרך כלל על ידי המדינות המארחות עם חומרים ועובד סיניים חובה) המספק עבור בניסוח ראשוני של שום ערבויות חוזים בפרט עבור בייג'ינג , אשר עם זאת, במקרה של חדלות פירעון, ויתורים חילוניים של הנמלים ושל שטחים נרחבים בעורף המיידי שלהם.
עוד יצוין, כי החבות הנובעת מכך של המדינות המעורבות, שבדרך כלל כבר חלשות מבחינה כלכלית, כרוכה בהפלתן ההדרגתית למסלול הסיני, ולפיכך בהרחבת המרחב הגיאופוליטי הנשלט על ידי הדרקון.
לסיכום, בעשר עד חמש עשרה השנים הקרובות סין תמשיך להשתתף באופן פעיל בסדר הבינלאומי, עם אסרטיביות גוברת.
במעשה זה, הוא ינסה בכל דרך להדיח את ארה"ב בכל תחומי העולם, במיוחד הסינים והים באוקיינוס ההודי, חשיבות אסטרטגית עבור אספקת אנרגיה, עבור הסחורה שלהם לממש תפקיד תוספת כוח אזורי.
היא תמשיך להיאבק במרץ רב יותר כדי לשנות את הערכים העומדים בבסיס המערכת הבין-לאומית, ולהחליפם באחרים שבהם אפשר לשקף את המדינות המתפתחות - שבייג'ינג עומדת בהן כמנהיגה.
בין הערכים החדשים שיש לנהל את היחסים הבינלאומיים, עקרון הריבונות יהיה בעל חשיבות מיוחדת, יובן כאי-התערבות בעניינים הפנימיים של המדינות.
לבסוף הוא ינסה להקים עם וושינגטון, להשתמש במונח היקר לשי ג'ינפינג סוג חדש של "יחסים בין כוחות גדולים".
כביש כפוי, אם אתה רוצה להימנע מה ההיסטוריון גרהם אליסון3 לעומת מה שנקרא מלכודת תוקידיד4: הסכנה שיריבות בין עלייה לכוח יורד תביא לקונפליקט.
סכנה הפכה למציאות עצובה אחת-עשרה פעמים מתוך חמש-עשרה השנים האחרונות של 500.
1 https://www.rand.org/pubs/research_reports/RR2423.html
2 א. סלוואטצ'י, סין וכביש המשי החדש, אד. רובינו 2018
3 https://foreignpolicy.com/2017/06/09/the-thucydides-trap/
4 עבור ההיסטוריון Thucydides (460-395 לפנה"ס) מצב כזה עורר את המלחמה בין אתונה ספרטה.
(צילום: משרד ההגנה הלאומי של הרפובליקה העממית של סין)
