לפעמים השטן אינו מה שהוא נועד לייצג. כדי להבין אחד את השני, התוקפנות הקטלנית של טורקיה נגד האוטונומיה הכורדית בסוריה נראית יותר ויותר המוני אינטרסים מנוגדים וכנראה בלתי ניתנים להתאמה ששורה של מוחות חכמים (פחות או יותר) מנסים לתקן, כל אחד לפי אינטרסים מסוימים אך לא סוטה לחלוטין, לפצות על טעויות איומות שנעשו בהקצאת תחומי השפעה ושטחים ברפובליקה הערבית לא לאחרונה, אבל לפחות במאה השנים האחרונות. מה שמופיע, בקיצור, לא מעט שונה ממה שהוא.
מחכה למידע נוסף שיגיע, מה שנראה ברור הוא כי:
- לטורקיה יש מיעוט לא מבוטל של טורקומים (בין 900.000 ל- 1.200.000 של יחידים) שהסכם סברס (1919), ובעקבות מלחמת העצמאות הטורקית, הסכם אנקרה (1921) נותר לסוריה, יחד עם סמלים חשובים של האומה הטורקית שנמצאת במדינה זו.
- האוכלוסייה הכורדית בסוריה מורכבת ממינימום 1.600.000 עד מקסימום 2.400.000 של אנשים, מרוכזים ברובם באזורים סביב קובנה ועזז, אך במיוחד בצפון מזרח המדינה הרחוקה. נתון זה כולל גם מיעוט במיעוט אזידי.
- לשם השוואה, טורקיה נראית ענקית, המאוכלסת פי עשרים.
- חלק מהמיעוט האשורי (פחות ממיליון אזרחים סורים) מתגורר באזור הנתון להתקפות הכבדות ביותר בטורקיה, הקהילה הנוצרית ביותר בצפון במזרח התיכון.
- רוג'אבה, כלומר שלטון עצמי כורדי עד בחודש שעבר שלט כמעט ברבע מהארץ, למרות שיש בה כעשירית מאוכלוסיית התושבים, כמעט עד אזור הנפט דיר עז-צור, גם בגלל ההתעקשות האמריקאית האחרונה בנושא זה. .
- ההתקפה הטורקית, שהחלה בפריסה גדולה של חיל האוויר, נראית כמכשול בשטח, עד כדי כך שבשעות האחרונות כפרים רבים בצפון-מערב אזור אל-חסכה, המאוכלסים באשורים נוצרים וכורדים עקשניים. שנגנבו מהכוחות הטורקיים, שנשארו לעתים קרובות במצור כמה קילומטרים מגבולם וכי הכביש המהיר M4 הקושר את צפון סוריה עם רקקה ופרובינציות אחרות הוחזר ונמצא בידי הכורדים.
- העימותים בשטח וההפצצות הקטלניות מכריחים אזרחים רבים לעבור דרומה.
כאן נראה שה"עיצוב "קורם עור וגידים: יצירת" אזור האבטחה "הידוע לשמצה שמבקשים הטורקים, נראה יותר ויותר ניסיון, קילל לאמצעים המשמשים אך לא במהותם על ידי המעצמות הגדולות, למצוא אחד כזה סטטוס קווה אוכלוסיות שונות ומועברות בכוח (לא רק כורדים ואשורים במבט לאחור) שאחרת לא היו עוברים, כדי לא רק לכסות את גב טורקיה אלא גם לתת לממשלת דמשק ולרג'אבה עצמה שטחים, כביכול, יותר לניהול. למי שמכיר את ההיסטוריה, זה מה שקרה למשל בפולין, בלארוס, צ'כוסלובקיה, קרואטיה ובוסניה והרצגובינה במאה העשרים,
ה"עיצוב "מאתגר את האינטרסים של הצדדים: האם הכורדים רוצים לשמור על אזורי מרכז סוריה עשירים במשאבים מינרליים? ואז, בעקבות ההיגיון של ה"עיצוב "האמור, עליהם למסור משהו (לא מעט ויקר) לצפון, ולהשאיר את אנקרה לבנות" רצועה "של טריטוריה, לומר את הצעיף לא עשיר במיוחד מבחינה כלכלית, אבל חשוב אסטרטגית להרים והמסלול הגבוה של הנהרות המסופוטמיים הגדולים שנמצאים, מעבר לשימושם הפוטנציאלי כ"תיבה "עבור הערבים הסונים שנמצאו מקלט בטורקיה. בתמורה, בנוסף לפחמימנים, הכורדים הם עדיין טריטוריה שקל יותר להגן עליהם, במיוחד עם טורקיה רחוקה יותר. נראה שהסיוט של סופר-רוג'אבה שמנוהל על ידי שלושה מיליון תושבים בלבד פרט למוסלמים סונים ...
ממשלת אסד לבדה אינה יכולה לקוות, בעזרת הרוסים, להחזיק את סוריה מחדש. עם זאת, לאור ה"עיצוב ", מוסקבה אינה מתעלמת מהרעיון להציב את מסלולי הגז והנפט ממרכז סוריה לים התיכון תחת אדרת, כדי להצדיק את ההגנה על הכורדים והנוצרים.
בסופו של דבר האמריקנים נהנים מהיתרון של להמשיך ולהדליק אש משבר בסוריה, בלב חצי השיעה השיעית ולא לאפשר לפוטין וארדואן לישון חלומות שלווים ולהפוך את אותם חלומות. הם גם מצליחים, בשלב זה, לשלוף את הפסקת האש שהציע מייק פנס והתקבלה על ידי ארדואן, לצד מקלחות מביכות על המגרש.
הם נותרו לצפות בישראל, במצרים, בסעודיה ובאמירויות, שהשפעתן בסכסוך מצטמצמת לפתע. אין ספק שהם מרגישים נבגדים על ידי האמריקאים, על כך שהם אפילו לא שמעו אותם. ואולי הדבר הפחות אינטליגנטי ב"עיצוב "זה, וושינגטון אינה זרה לו, הוא בדיוק זה: כמו שמיכה קצרה מדי, המודיעין האמריקני השאיר את בנות הברית והחברים המסורתיים, כולם בתוך כך או אחרת נבהל גם בגלל "בגידת ארה"ב" וגם מההרפתקנות הטורקית.
צילום: צבא ארה"ב / סאנה
