לוב: מדוע העולם מתייחס אלינו כאל "רפובליקת בננות"?

הסוכנות לפרס אתמול חידש את הצהרתו של מנהיג פורזה איטליה בנציבות לענייני חוץ, הסנטור אנריקו איימי.

אתמול אחר הצהריים (30 ביולי, לא ישוב) מטוס צבאי איטלקי, הרקולס C-130 שהגיע מפיזה עם 40 חיילים על הסיפון, נקרא לבצע פעולות תמיכה במקום, נחת במיסרטה בשעה 17.30. עם זאת, חלק מחיילי הסליאו ומחטיבת ג'וליה נשללו מההתאחדות על ידי הרשויות הלוביות מכיוון שלא היה להם אשרת כניסה בדרכונם. מקרה של "דחייה" חסרת מצפון, מגוחכת ובו זמנית משפילה עבורם ועבורנו. נשלח הביתה אחרי כמה שעות, עם אותו המטוס, חזרה לפיזה. החדשות לא יאומנות ומראות שהמדינה שלנו כבר לא סופרת שום דבר בינלאומי. בואו ננסה לדמיין מה היה קורה אם "תאונה" מסוג זה הייתה מעורבת את הנחתים האמריקאים שהגיעו לכל מדינה ידידותית. בעוד שלמעשה אלפי מהגרים לא חוקיים מגיעים מאותם חופים בקצב מהיר יותר ויותר ובסופו של דבר מממנים סוחרי אדם, מלוב הם מאלצים אותנו לחזור למקום שאליו הגענו. זה מביש שהכבוד כבר לא נובע מאיתנו בזירה הבינלאומית. עכשיו הם אפילו מצחיקים אותנו. אם היה לנו מצב של כבוד היינו צריכים להתחיל להתנגד לבואם של מהגרים לא חוקיים, לא רק ללא אשרות, אלא גם עם תעודות זהות. מחווה זו עושה צחוק מאיטליה ומעניקה לגיטימציה לעולם להתייחס אלינו כאל "רפובליקת בננות". אני אגיש שאלה לשרים המוסמכים לבקש בירור. על הממשלה חובה למסור מייד הסברים על פרשה פסולה זו.

דבריו הקשים של הסנטור עימי עשויים להיראות בלתי ניתנים להחלפה ומוצדקים, אולם בבקשת הבהרה אנו מקווים לשקול מחדש הערכות המובעות "בחום". זה מהסיבות הבאות:

1. ההשפלה של הצבא שלנו בלוב נמשכת ללא הפרעה ובוודאי שאינה זקוקה להבאת הפרק המי יודע כמה.

2. ארצנו חשובה פחות מכלום ברמה הבינלאומית מזה עשרות שנים, לא עכשיו;

3. אסור לנו להטריד את הנחתים של ארה"ב, פשוט קח בחשבון כל חייל טורקי שיבין איזו דמות מאיימת מופיעה במוחו של מודד כאשר הוא רוצה לבחון זר;

4. הלובים הם האחרונים ברשימה ארוכה מאוד ש"להצחיק אותנו ", רק שאנחנו תמיד מעמידים פנים שלא רואים אותו ובבית אנחנו מספרים את סופר-הקזול הרגיל;

5. המפלצות מגיעות לזה עסקי ליבה מכשיר לסחיטה של ​​הפלג הלובי שבחרנו, זה של טריפולי, לא במקרה;

6. האם אתה באמת בטוח שתרצה לשחרר פעולות תגמול ממשלתיות מפחידות מצד ראש הממשלה או שר החוץ כדי לשטוף את הבושה?

לדעתנו, הצבא עשה טוב שהולך שולל וחוזר לפיזה. מחיאות הכפיים מגיעות אפוא לאחראים בלוב: הגנרל פרונדה (מפקד משימת הסיוע והתמיכה הדו-צדדית בלוב) וקולונל טינלי (מפקד כוח המשימה של היפוקרטס). ביום שיש לנו פוליטיקאים ממשלתיים שדואגים לשלום ולא לייסורים אינסופיים שצופים בהם חסרי אונים או - גרוע מכך - שותפים, אז הם יכולים להיות חיילים ולעזור ברצינות לסיים את הסכסוך. לעת עתה, אין צורך לקבל החלטות "גבריות" העלולות להיות כרוכות בדקירה לאחור (בלשון המעטה ...).

כפי שאמר לי שגריר אפגניסטן ברומא לפני תשע שנים בראיון: "מלחמה היא התעללות, אלימות ושכיחות. הדבר הטוב ביותר שאתה יכול לעשות זה לזכות בזה. כדי להפסיק! ". אנחנו בלוב לא נלחמים, אנחנו לא רואים וכנראה שגם לא מבינים מה קורה. ובכך אנו מתנהגים באופן פרדוקסאלי כחם חם.

אולי הגיע הזמן שלמישהו יהיה האומץ להודות בתשובה הכנה והבנאלית ביותר לשאלה הרגילה: מדוע העולם מתייחס אלינו כאל "רפובליקת בננות"?

_{צילום: משרד הביטחון / טוויטר}