ערב הסעודית ואיראן: הזוג המוזר

מאזן הכוחות אינו מרכיב גיאופוליטי התואם את אזור המפרץ הפרסי; אלה שהיו שני עמודי התווך המזרח תיכוניים של הבלימה הסובייטית של ניקסון, סעודיה ואיראן, נוטים זה מכבר לערער את היציבות באזור על ידי ניהול סכסוך בעוצמה משתנה ובמרכזו מלחמות פרוקסי בתימן, סוריה, עיראק.

אם מצד אחד טהרן המשיכה לנהל מאז 1979 מדיניות התרחבות שמתדלקת עדתיות, שזכתה לסטיגמה נכונה כבר ב-2004 על ידי מלך ירדן עבדאללה השני.¹ ונאמן ל velayat-e-faqih², לעומת זאת, ריאד, שמימנה רבות בתי ספר קוראניים עם חותם שמרני, מנסה להסתכל על עתיד מלא בלא ידוע ומקושר לביצועי הנהלה המותנית בהשגחות או פרשנויות שקשה לנהל, כמו ב- מקרה של האירועים השנויים במחלוקת שהביאו את סיראק לווהאביזם הסעודי. עם זאת, חוסר ההצלחה של ריאד חייב לשכוח את המבוי הסתום האיראני עם הבחירות המאכזבות בעיראק וקשיי חיזבאללה בלבנון שמוכנה כעת להתפוצץ.

ההיבט הדתי, מבחינה פוליטית, התפוצץ בתחילת 2016 עם ההפגנות האיראניות בעקבות הוצאתו להורג של נמר אל נימר, איש דת שיעי חשוב, שהואשם על ידי הסעודים בהסתה לחתרנות. איראן האשימה שוב ושוב את סעודיה בתמיכה בקבוצות ג'יהאדיסטיות לקידום חזון סוני שמרני; ריאד הטילה סטיגמה על מדיניות ההתפשטות האיראנית שמטרתה לתמוך במיליציות החות'יות חמושות בתימן, סיכון בלתי מתקבל על הדעת עבור הממלכה.

למרות השינוי הנשיאותי בוושינגטון, סעודיה נותרה קשורה אסטרטגית לארה"ב, אם כי קיימת חוסר רצון מסויים לסבול מצורות של התערבות בענייני פנים, על פי ברית המבוססת על יחסי לקוחות, גם בהתחשב בתהליך הנורמליזציה עם ישראל. שימושי הן להפוך את הגדלת ההשפעה הפוליטית האזורית לאפשרית, ולהדגיש את תפיסת הסיכון הקיומי שמייצגת איראן הנמצאת בדרום בתימן ולאורך המסדרון שמגיע לים התיכון דרך עיראק, סוריה ולבנון, ערש חיזבאללה, המפלגה. של אלוהים שעוצב על ידי הפסדארן כדי לתרגם את מוקד העימות עם ארה"ב, ישראל וסעודיה ללבנט הערבי.

מבחינה גיאופוליטית ניתן לומר שמעט מאוד נשאר מהסכמי סייקס-פיקו מ-1916; מנקודת מבט זו, הסהר השיעי הוא פישוט המציאות, בהתחשב בכך שהבריתות האיראניות נופלות בהיגיון של ריאל-פוליטיק.

העמדה שמחזיקה האמירויות בנוגע לרכישת 22% משדה תמר הישראלי מחוץ לחוף היא מעניינת; עבור איחוד האמירויות, ישראל היא שחקנית גיאופוליטית קונקרטית המסוגלת להשפיע לאין ערוך מגודלה, כדי לאפשר מגעים בין המוסד לשירותים החשאיים הסעודיים.

בינתיים, הפוליטיקה האיראנית הולכת על שני כיוונים באותו אזור; הראשון, כפי שניתן לראות, הוא יבשתי, הימי השני שמצטרף לים התיכון מהמפרץ הפרסי דרך הים הערבי, מפרץ עדן, ים סוף ותעלת סואץ, הקשר שבו ישראל חייבת להבטיח את השליטה בעומק האסטרטגי. . האותות המגיעים מנקודות המשבר הקיימות בין ערב הסעודית לאיראן, בין טורקיה-קטאר ואיחוד האמירויות-מצרים-ערב הסעודית, מדגישים כנראה אוריינטציה פוליטית המונעת על ידי ריאליזם פרגמטי קונקרטי, שנראה כאילו רמז אילו סכסוכים בלתי אפשריים. לנצח. , בניכוי עמדות העקרונות בעד האחים המוסלמים: פוליטיקת כוח עדיין קיימת, אבל ברגע זה כלכלית זה לא נוח.

מציאותית, נראה שסוגיית כיבוד זכויות האדם אינה מסוגלת להוות חוסר איזון רציני בהגדרת היחסים בין הסעודים לאמריקאים, למרות דרישות הזירה כופה עמדות ומדיניות המבוססות כנראה על אי-רציפות: ארה"ב מבטיחה , ככל האפשר כעת, הגנה גיאוגרפית הורחבה גם על המיצרים ובמישורים שונים³, ובמקביל הם מבטיחים חלק נדיב של משאבי אנרגיה.

הנשיא ביידן, שחייב לשלוח אותות מרגיעים לשדולה הפנימית האמריקאית המתנגדת לבן סלמאן, מחשש להפצת מסמכים הנוגעים למעורבותה של ריאד ב-11 בספטמבר, לא שוחח ישירות עם הנסיך מוחמד, אלא ישירות עם המלך, גם לאור ניסיונות הסינים לערער את ההגמוניה של הכוכבים והפסים בחצי האי ערב, על פי פרדיגמה כלכלית בעיקרה.

מערכת ההגנה הסעודית, לאחר ההתקפות שבוצעו על תשתית הנפט הסעודית ב-2019⁴, חוזק עם פריסת סוללות טילים נוספות פטריוט, בניהולו של א hw בשליטת ארה"ב; עם זאת, זה לא יכול לגרום לאף אחד מהצדדים המעורבים לשכוח כיצד ציר אמריקאי פונה כעת הרבה יותר מזרחה.

בתחום, נורמליזציה של היחסים בין מדינות ערב וישראל היא תוצאה של היערכות המנוהלת על ידי הסעודים בתחרות עם איחוד האמירויות, שהיחסים עמה משתנים במיוחד לקביעת כמויות הנפט הגולמי להפקה, לפי תכתיבי ברית אסטרטגית שייעצה נגד ריאד, בשל הסכמי אברהם (צילום), לחשוף את עצמה רשמית. רק תחשוב על ההזדמנות של ישראל לנהל פעילויות דיפלומטיות סודיות עם המדינות הדבקות בהסכמי אברהם כדי להימנע מתמיכה לכאורה במתמודד זה או אחר בסכסוכים השונים.

נקודה פגומה נוספת של הפוליטיקה הסעודית מיוצגת על ידי לבנון, במשך תקופה ארוכה במסלול ריאד; ההבדל עם טהראן טמון דווקא במדיניות השונה שננקטה: בעוד שהאיראנים תמיד מבקשים מקבילה קונקרטית לכל השקעה, הסעודים מתקשים אפילו לקבל דין וחשבון על הסכום שניתן. לכן אין דבר מובן יותר מאשר להעלות השערה קשה הסלמת דה בין שתי המדינות, בהתחשב בעובדה שאנקרה הופכת להיות יותר ויותר מתפשטת בצורה מסוכנת, וכי באזורים רבים ההתנגדות העדתית והדתית בין הסוניזם המפרץ לשיאיזם האיראני הולכת וגוברת, המועדפת על ידי רדיקליזציה שהקלה על תפיסת השיעים כסוכנים שהסתננו. טהראן או חיזבאללה; חזון פולשני נוכח מאז 1982, כאשר חומייני החליט לדחות את הפסקת האש על ידי המשך המלחמה נגד עיראק, גרימת מדינות המפרץ לתמוך בסדאם חוסיין, שינוי הגנה קדושה נלחמים על הישרדות מלווה בתחושת הבדידות האסטרטגית השיעית. בהקשר זה, הסיכוי לאיחוד קונפדרלי של המפרץ⁵ בהנהגת ערב הסעודית, עם זאת מתנגדת כווית, עומאן בעלת חשיבות חיונית ליכולתה הדיפלומטית והתיווך, קטאר השלימה באופן פרגמטי עם שאר מדינות ה-GCC⁶, ואיחוד האמירויות, בעקבות מועצת שיתוף הפעולה, תאפשר מדיניות הגנתית וכלכלית יעילה יותר המסוגלת להבטיח הגנה רבה יותר לבני חצי האי ערב, תוך הקפדה הן על מניעת הגדלת ההשפעה האיראנית והן על מנת להכיל את ההשלכות של המעיינות הערביים, הפיכת המונרכיות האזוריות לשחקנים כלכליים אסטרטגיים תקפים אך תחת שליטה סעודית.

עם זאת, יש לזכור שהיציבות הסעודית תלויה הן בממשל האמריקני בתפקיד⁷, שניהם מ חזון 2030, הפרויקט של הנסיך בן סלמאן, שאם ייכשל, עלול לעורר סכסוך שבטי שמטרתו להצית מחדש את הג'יהאדיזם על ידי הפרעה לכלכלה העולמית. קריסה אפשרית של סעודיה תתדלק את ההשפעה האיראנית באזור: מעיראק ועד לבנון, מסוריה ועד תימן; אמנם זה נכון שאיראן תוכל לנסות לנצל את החולשה הסעודית בבחריין, אבל היא בעצמה תעמוד בסכנה בגלל חוסר היציבות שתגרום לאי ודאות בדרכי הספנות והמסחר.

עם זאת, יש לשקול את העימות הערבי-איראני גם לאור התנאים בהם נקלעות טהראן וריאד למצבים הקשורים להשפעות המגיפה, המשבר הכלכלי ויותר מדי חזיתות אזוריות פתוחות, ואשר דורשות כעת יותר מאשר רשמי. מחויבות בתימן ובעיראק בתמיכה דיפלומטית של עומאן וקטאר. היוזמות הרב-צדדיות של ארה"ב של קודם כל דיפלומטיה ביחס ל-JCPOA האיראני, עם דרישות מגבילות יותר מאשר ב-2015 ועם הנטל המוטל על ידי הסנקציות האמריקאיות, לאור נכונות הסעודית לשקול איסור מוחלט על פרויקטי הטילים של טהראן, ולאור העובדה שהסכם גרעין גמיש יעניק לגיטימציה שאיפות אזוריות איראניות. ישראל, איחוד האמירויות וסעודיה, למעשה, לא יקבלו את ההנפקה המחודשת של הסכם הגרעין הקודם שהופר לעתים קרובות כל כך על ידי טהראן. בהתחשב בכך שהסכם עם איראן יתמרץ את ערב הסעודית ואת איחוד האמירויות להמשיך לנהל את תוכנית הגרעין שלהן, שהתמיכה הסינית אינה קשורה אליה, אפילו לא בכל הנוגע לאספקת הנפט הגולמי האיראני, עם זאת יש לשקול כי ריאד, א יצרן פוטנציאלי של אורניום ממשאבים לא קונבנציונליים⁸, ישקול בקפידה קיפאון בווינה, בהתחשב בכך שסיום המשא ומתן יקרב את המרדף אחר אפשרויות צבאיות נגד טהראן, שתצטרך לשתף פעולה עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, בהנחה של תמיכה אמריקנית במדינות המפרץ. בקיצור, עבור ריאד האטום של האייתוללות הוא בלתי נמנע.

איראן גרעינית היפותטית משיקה מחדש את האטום הישראלי המתפקד כגורם מרתיע, ומזין את הפחד של ריאד למצוא סיר חרס מוקף בכלי ברזל. מנקודת מבט של פרגמטיסט לעשות ut des, החלה להתגבש ההשערה של דו-קיום תחרותי הנתמך במאזן כוחות, הרתעה ושכנוע הדדי שמאמצים הדדיים במזרח התיכון הובילו לבלאי מתיש וחסר תועלת. אבל היזהר, עבור שניהם מדובר בצורך טקטי, בטווח הבינוני, ביטוי לאיזון שעכשיו הוא חלש מאוד, הן לעקביות המספרית של גברים והן לאמצעים לטובת טהרן, הנתפסת כישות. קיסרי שונה לחלוטין מהמשמעות הערבית ומאופיין בדמוגרפיה המונה בערך כפול ממספר המקצועות בהשוואה למדינות אחרות באזור ביחד⁹, הן מהגיאוגרפיה שמתגמלת את איראן כקשר לקווקז, הכספי, רוסיה, אפגניסטן, חצי האי ערב, סין, הודו ודרום מזרח אסיה. אין זה מקרי שסעיד חטיבזאדה, דובר משרד החוץ האיראני, הביע את נכונותה של טהראן לדיאלוג עם ריאד, משם גילה בן סלמאן טונים פייסניים.

מצד אחד, הסעודים חוששים שנורמליזציה יחסית של יחסי איראן-אמריקאים עלולה להועיל לטהרן על ידי החלשת הקשר בין ריאד לוושינגטון, מצד שני מבחינת האיראנים, חידוש היחסים עם הסעודים נחשב כחובה בלתי נמנעת. להכיל את ההשפעות של הסכמי אברהם ולמנוע כיתור אסטרטגי במפרץ. ההתקדמות בדיאלוג בין סעודים לאיראנים הופכת למשמעותית כל כך גם עבור ארה"ב, שתנסה לנצל כל יתרון אסטרטגי אפשרי הן בדיאלוגים הווינאיים, בהם גם ישראל מעוניינת ישירות, והן בתהליכי הדטנט המתמשכים, אך מבלי לתת. במעקב אחר עמידה בסנקציות על ייצוא נפט גולמי: הן התקפות על ניווט ספינות ישראליות והן פעולות כוח איראניות לא מציאותיות שמתוסכלות על ידי כוח הצי האמריקאי ממשיכות להיות תכופות במפרץ.

אבל ארה"ב היא לא השחקן החשוב היחיד: הדינמיקה הבינלאומית קירבה את רוסיה ואיראן, אבל לא כל כך הפכה זו את זו לבעלת ברית אסטרטגית אמיתית; אם מוסקבה מצד אחד תסתכל בעניין על ה-JCPOA שנמצא כעת בקיפאון, ותשלח לירושלים מסרים מנחים כדי לא להצית הסלמה בין ישראל לאיראן, מצד שני היא לא מתכוונת לוותר על השליטה בפעולותיה של טהראן. בסוריה.

לסיכום, השיתוף הרוסי-איראני באינטרסים אזוריים ובינלאומיים, בעיקר בלימת הנוכחות וההשפעה של ארה"ב ב-MO, אינו נמנע ממגבלות על עומק היחסים, בהקשר שמאלץ את טהרן של ראיסי, ובמיוחד של חמינאי, לשמור על יחסים. עם מוסקבה ובייג'ין ורוצים לשפר את הקשרים עם מדינות המפרץ.

אם ה-JCPOA באמת יחודש, איראן תוכל לחזור להתחרות בשוק הנפט שבו רוסיה היא שחקנית מרכזית ברגולציה של המחירים, ובהתחשב בעובדה שהנסיגה האמריקנית מאפגניסטן תטיל מדיניות סינרגטית שמטרתה מניעת התפשטות איומים איסלאמיים קיצוניים. באופן מציאותי, פיתוח של דיאלוג רוסי-אמריקאי בנוגע להקשר הסורי, הנתמך על ידי מתנה אמריקנית, יקל על מוסקבה ביצירת יחסים אסרטיביים יותר עם טהראן.

מסקנות. האם אפשר לחשוב באופן סביר על תחילתה של תקופה של שלום יחסי? אנחנו מאמינים שלא. העסקה, אם אי פעם תגיע לכזו קשר מסוג זה, יהיה לה אופי טקטי וקונטינגנטי, מוגבל לרגע המשבר ששתי המדינות, איראן וסעודיה, מסיבות שונות, חוות. העובדה ששר של מדינה כושלת פורמלית, לבנון, מביע את מחשבתו החופשית נגד הקמת הממלכה הסעודית, מדבר רבות על מוצקות המוסדות והאמונות הפוליטיות, שנאלצו להיכנע לתגובת השרשרת הבלתי נמנעת שהתחוללה במפרץ.

ההתפשטות האיראנית לא יכולה שלא לעורר פחדים, כשם שהאפשרות הקונקרטית שטהרן, במוקדם או במאוחר, תעשיר את הארסנל שלה בנשק גרעיני אינה יכולה להימנע מהם; עם קנבס כל כך עשיר בדמויות מנוגדות, מה שחסר היום זה כנראה א מְחַבֵּר מסוגל לתת גוף וחומר רציונליים למצב חסר כל מוצא אחר.