הרם את היד מי, פחות או יותר עד אולימפיאדת החורף בטורינו, יוכל לטעון שהוא יודע סלסול; מְעַטִים. אם כבר מדברים על שלג וקרח, המחשבה רצה תמיד למגלשי סקי, טרמפולינות מרשימות, גלגיליות, אבל לראות סוג כזה של סיר קיטור גרניט מחליק על הקרח, עם שתי מברשות נעות בטירוף, היה עבור רבים גילוי של קסם. אפילו גיאופוליטיקה, בהשוואה לספורט, חולקת משהו יותר מאשר הקסם שבמסתורין של ההחלקה של אבן של סלסול; לעתים קרובות, גונב את גזר הדין מעוזרת הנציב Schiavone1, הפתרון יש לך את זה מתחת לעיניים ואתה לא רואה את זה. בקיצור, הגיאופוליטיקה של הספורט אכן קיימת; אם הגיאוגרפיה נחווית כשיקוף של תרבות משותפת חברתית, אז הספורט הוא בעצמו תופעה שיכולה לעצב התנהגויות וערכים כאלמנט זהותי, למרות שהיו חריגים שאישרו את הכללים: מי היה מהמר אפילו על נוכחות נבחרת הג'מייקה במזחלות ב-1988?
בין גיאופוליטיקה לספורט יש תחרות בין שחקנים, יש אנטגוניזם, יש טריטוריות, ייצוגים שנותנים לגיטימציה לפעולות ותרבויות מנוגדות. השימוש בספורט הוא כוח, רך מגארי, אבל תמיד כוח: בעבר האולימפיאדה הקלה על חידוש היחסים הדיפלומטיים שנקטעו או כינונם, או אישרו אישור כוח, או אפשרו לאשר מחדש את קיומן של ישויות אחרת לשכוח2; אין זה מקרי שהמשחקים לרוב מייצגים יותר מהמדינות המסוגלות להפעיל ריבונות.
אירועי ספורט משדרים דימויים, תפקידים פוליטיים, ממדים בינלאומיים, אידיאולוגיות. ב-1968 טומי סמית' וג'ון קרלוס הרימו את אגרופים על הפודיום, לאחרונה במשחק הכדורגל עם קוסובו לקראת מוקדמות העולם הספרדים נמנעו בזהירות מלהזכיר את שמה של מדינה שאינה מוכרת דיפלומטית.
אחרי טוקיו, הנה שוב בייג'ין, המסוגלת לארח גם את משחקי הקיץ הלוהטים וגם את החורפים הקפואים, אזור, זה של מזרח אסיה, שבו סין, יפן ודרום קוריאה רואים באירועי ספורט את הבסיס שלהם. דיפלומטיה ציבורית.
אם אולימפיאדת טוקיו ב-1964 הייתה פונקציונלית לחזרה לאחר המלחמה לחברה, אלו בבייג'ינג ב-2008 ייצגו את ריקוד הבכורה הסיני, שנועד לאשר את פתיחתו של פרק חדש ביחסים בינלאומיים, תהליך שכבר עבר על ידי מדינות אחרות במדינה. עבר.
גרמניה ב-1936, במעטה של ארגון מושלם שהדהד את העת העתיקה הקלאסית, חנך את טקס הלפיד האולימפי, הצליחה להסתיר חוסר סובלנות ומיליטריזם עד כדי כך שהמערב נמנע מחרמות או נזק תדמיתי; אם אתה רוצה, במובנים מסוימים, ציפייה להסכמי מינכן.
דבר אחד בטוח: התעמולה עבדה כל כך טוב שהסרט התיעודי אולימפיה הוא לימד את לני ריפנשטאל; חבל שיומיים בלבד לאחר סיום המשחקים, התאבד קפטן פורסטנר, האחראי על הכפר האולימפי, בעקבות הדחתו מהצבא עקב מוצא יהודי..
ההיסטוריה מזכירה לנו שהמשחקים לא כל כך דבקים ברוח האולימפית של דה קוברטין, עם הדרות כתוצאה מהמלחמה, מחאות כמו משבר סואץ והפלישה להונגריה, או לכבוד זכויות האזרח כמו במקסיקו, או לישראלים. דם מונקו בשנת 1972. אם לוקחים בחשבון ש-2022 תהיה גם השנה של אליפות העולם בקטאר, לשייך גיאופוליטיקה וגיאו-כלכלה לאירוע הספורט זה לא כל כך פרדוקסלי, בהתחשב בכך שכל כך הרבה הון פוליטי הושתת בדיוק על האמנות הפדטורית. שר ג'יאני בררה.
האם ייתכן שחסר אזכור של גנטיקה ותרופות מדעיות? ממש לא, בהתחשב בכך שממשיכים לדבר על סימום עם הסנקציות שהוטלו על הוועד האולימפי הרוסי, ועם משחקי בייג'ינג של 2008, שגם לאחר שנים ואפילו לאחר שנאלצו להשלים עם התעמולה הטכנולוגית המדעית האוונגרדית, התגלה מקולקל על ידי הנוכחות הגדולה של ספורטאים מסוממים.
במאה העשרים התפתחו במקביל הגנטיקה, הפרמקולוגיה והספורט בסימביוזה מושלמת; בסין הפוליטיקה, אם כי בשלבים מתחלפים, נותנת תנופה למדע הקשור לספורט, מכיוון שתמיד הפוליטיקה היא זו שמחליטה בכל דבר בבייג'ינג ואשר חייבת בהכרח לכפות את עצמה על חזון תרבותי נחשל, עם ספורט כמכשיר מזוהה כדי לגשת לפורומים הרלוונטיים ביותר. אפילו בסין, הודות לדנג, הספורטאי יכול כעת להתחרות לא רק על התהילה הלאומית אלא גם על התהילה האישית שלו.
בשנת 2008, סין הראתה לעולם את התוצאות שהושגו בספורט, כלי אסטרטגי לדיון מחדש במעמדה הבינלאומי ולגלם לאומיות ורוח של זהות, בשילוב של אינטרסים הרואה בטיפול במשתלות נוער, התערבות של מסיבה בסימביוזה עם אנשים פרטיים. מי יודע מה מאו היה חושב...
ב-1981 נבחרת הנשים בכדורעף נכנסת לאגדה עם הניצחון במערכה החמישית מול יפן, האנטגוניסט של כל הזמנים, לרגל גביע העולם בכדורעף שנערך בטוקיו; לאור החשיבות המיוחסת לפעילות תחרותית, הקריירה הספורטיבית משולה לזו הצבאית, ולפיכך ניתנות אותן ערבויות בתום הפעילות.
ב-2008 שום דבר לא נותר ליד המקרה; בנוכחות הנשיא הו ג'ינטאו, טקס הפתיחה חוגג 50 שנות היסטוריה ב-5000 דקות ומציג סין חדשה אך עם לב עתיק, אימפריאלי והגמוני.
אנחנו עוצרים את הנשימה (זה לוקח). מבחינה פוליטית, אירועי 2022 בסין מגוונים, והאולימפיאדה היא אחת ההגדרות של המפלגה, גם מנקודת מבט כוח רךאו ליתר דיוק כוח חד3, מאז תוצרת סין 20254 זה אמור לאפשר לדרקון להשלים את השלב הראשון של התיעוש.
זוהי שנת הנמר, בה ניתן יהיה לבחון גם את תקפותם של הצעדים נגד קוביד וגם את התגובה הפוליטית של התנגדות שהבחירות בהונג קונג עשויות להביע, שללא ספק תושפע מהחוק על ביטחון לאומי ורפורמה בשיטת הבחירות. בסתיו, עבור שי, יגיע הזמן גלישה פתלתלה חשוב יותר, זה של הקונגרס ה-XNUMX של המק"ס, שככל הנראה יקדש אותו להנהגת המדינה, מתוך עין לאי-יציבות הגבול עם אפגניסטן וקזחסטן, ולתחרות הסמויה. אגוניסטיקה עם ארה"ב, שאותה הם מתכוונים להכיל על ידי מתן פריבילגיה ל-BRI ופנייה למוסקבה לצורך עניין בלבד; כל זאת בזמן האיחוד האירופי הוא התחיל תיק נגד בייג'ין בגין שיטות מפלות נגד ליטא, המעיד על הידוק של צרפת וגרמניה. אחרי הכל, זה אותו משחק ישן של מאזן הכוחות, שראה את המדינה שלנו עושה שימוש ב כוח זהב על מוליכים למחצה ו-5G.
החזית הפוליטית הפנימית סוערת לא פחות, אפילו ברמת הרכילות, עם הקשר שכלל את הטניסאית פנג שואי וסגן ראש הממשלה לשעבר ג'אנג גאולי, הקשור לנשיא לשעבר ג'יאנג זמין, והואשם באלימות מינית. מעבר לספקולציות שאינן רלוונטיות כאן, הסיפור, נכון או לא, עלול להחליש את קונסורציומי הכוח המתנגדים לשי. בקצרה, לחפש את האישה.
בינתיים מגיעות צדדי החרמות הדיפלומטיות מחו"ל, אשר בכך שאינן מקנות נוכחות של נציגים מוסדיים, עם זאת, אינן אוסרות על השתתפות ספורטאים בתחרויות, בשל חסר (נא, נאמץ בנימה אירונית) כיבוד זכויות אדם. ארה"ב פתחה בהליכים, ואחריה כמה מדינות נוספות5, שלאחריה הגיעה התשובה הסינית הזועמת שלא שללה את פעולות התגמול הבאות. המסכן דה קוברטין.
זו איטליה? מצב קשה; כמקום האולימפי הבא, היא ויתרה על כל חרם, אבל בהחלט, אפילו לנוכח ההיסוס הרגיל של האיחוד האירופי, היא לא סיפקה את בעל בריתה מעבר לאוקיינוס האטלנטי. יש לקוות שטורינו לא תסבול מפעולות נקמה.
בינתיים כל המשתתפים במשחקים יצטרכו להוריד את האפליקציה האימתנית 2022 שלי, המבוקשת על ידי ממשלת סין כדי לפקח על נוכחות, אך יש לה נקודות תורפה מרובות, כגון לגרום למדינות מערביות רבות לא להשתמש בה. איטליה לא נכללת.
אבל מה שווה הספורט המושרה? מאוד מאוד. הממשלה העדיפה נושאים כלכליים הקשורים הן לצריכה והן לקידום פרסום. התעשייה הסינית, בתחום הספורט, בזכות ההצלחות שהושגו על המגרש, כבר לא רק מתעוררת, ועד שנת 2035 היא תגיע לשווי של 696 מיליארד עם יצירת מגמה שימושית לפיזור ההשקעות.
2022 תאופיין אפוא בהתחלה ובסופה במעט מאוד ספורט דה קוברטיניאן: בייג'ין וקטאר נותנות צורה לגיאופוליטיקה מורכבת יותר של ספורט מזו הדו-קוטבית המאפיינת את המלחמה הקרה, שממילא פינתה את מקומה לפרשנות בינארית, אך מפרידה באופן פשטני מדי בין דמוקרטיה לסמכותיות.
אם אין להכחיש את חוסר תשומת הלב של סין לזכויות אדם, המחלוקות הנוגעות לרווחים של חברות מערביות, שבכל מקרה לא ויתרו על חסויות, שנפגעו מצורות של עבודת כפייה פחות או יותר, בעיה דומה לזו הנוגעת לגביע, להישאר בצל. מונדיאל 2022 בקטאר. בכל מקרה, שהרגע של סין עדין בלשון המעטה מעיד על תשומת הלב שהוקדשה לפיצוץ המגיפה שהחל בווהאן, שמתווסף לשאלת הטיבטים, האויגוריים והונג קונגים.
אל לנו להשלות את עצמנו: ההפוגה האולימפית, אחרי הכל, תמיד הייתה כימרה, גם לאור מעשה האיזון הדיאלקטי של ה-IOC של ימינו, אשר, למשל, אינו מצליח לתווך פתרונות תקפים בנוגע למפגשים בין ספורטאים ישראלים לספורטאים ערבים. , מוותר באופן שיטתי.
מבחינה רומנטית, כדי לסגור, אחרי שהתחלנו בגרניט, אנחנו מסיימים עם הכנפיים של ג'סי אוונס, כמה שפחות מוערכים בבית, למרות הכל, ומעל הכל עם המעמד והלב העצום של האנטגוניסט שלו, לוז לונג. חוד החנית של נבחרת האתלטיקה הגרמנית ב-1936, לונג לא היסס לעזור ליריבו שזכה אז בזהב.
זמן קצר לפני שמת במלחמה, בסיציליה, כתב לוז לאוונס, וביקש ממנו לא לשכוח את בנו, ולספר לו מי ומה היה האב. יש עדיין אנשים כאלה?
1 דמות רומאית ללא תחרות שנוצרה על ידי אנטוניו מנזיני
2 ראה טייוואן
3 יותר מה כוח רך אבל פחות מהכוח קשה, כלומר שימוש באמצעי כפייה צבאיים כדי להשפיע ו/או להכשיר
4 תוכנית הרפורמה התעשייתית לשנת 2015
5 אנו זוכרים בין היתר את אוסטרליה, בלגיה, קנדה, ניו זילנד, בריטניה
צילום: Xinhua / Bundesarchiv / web
