לשי ג'ינפינג יש רקורד מכובד מאוד בתוך המפלגה הקומוניסטית הסינית והוא ידוע בצניעותו. המנהיג הסיני הנוכחי נתפס, הן מבפנים והן כלפי חוץ, כפוליטיקאי שעשה קריירה מתוך שתיקה, נחישות וענווה. הוא בנו של שי ג'ונגקסון, דמות היסטורית של המפלגה הקומוניסטית, שלא רק שיחק תפקיד מכריע בהגנה על מאו דזה-דונג במהלך הצעדה הארוכה, אלא גם סיפק הדרכה פוליטית להצלחת הרפורמות הכלכליות של דנג שיאופינג בגואנגדונג.
בשנת 2012, כיורשו של הו ג'ינטאו, שי הוכיח את ההיפך של בו שילאי, חבר פוליטביורו לשעבר, שהיה הפעיל ביותר באתגר תביעתו לתפקיד המנהיג העליון. בו יצא מגדרו כדי ליצור פולחן אישיות משלו, והרגיז כמה מחברי המפלגה, בעוד שי תמיד נודע כטכנוקרט זהיר, שהוכשר עם חומרת המהפכה התרבותית.
בו, ב-21 בספטמבר 2013, נמצא אשם בשחיתות ונידון למאסר עולם, ולאחר מכן אושר סופית ב-25 באוקטובר הבא, אירוע זה סלל את הדרך עבור שי, או מה שהמערב תופס כרפורמטור.
עם זאת, אפילו הקולות המתונים ביותר מחוץ לסין מאמינים שה-2022 ב-XNUMX רחוק כעת מהתפיסה שהייתה לאליטה הפוליטית המערבית לגביו עשור קודם לכן, שכן הוא מבקש להשיג קדנציה שלישית מאוד שנויה במחלוקת..
למרות שיפוטים שגויים קודמים של אמריקאים ואירופים, שי הציג בסיס מוצק לאמון. סין הייתה צפויה לראות התפתחות מסחררת, הודות להתקדמות צנועה אך יציבה לקראת פתיחות פוליטית וכלכלית. שי סיפר על חוויותיו האישיות בארצות הברית, שבה ביקר חמש פעמים לפני שהפך למזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית, החל מ-1985 כפקיד צעיר, ואישר מחדש מספר פעמים עד 2012.
עם זאת, כששי נכנס לתפקידו כנשיא, הוא דאג יותר מהנסיבות הפנימיות הקשות, ולא מהשותפויות הפוליטיות והעסקיות שלדעת וושינגטון יובילו את בייג'ינג לדרך של "רפורמה ליברלית" חמקמקה.
אין ספק שהעושר ערער את השלטון המרכזי, מעודד פלגים משפיעים רבים בתוך המפלגה ומזין צורות נרחבות של שחיתות. המפלגה נאלצה להיפטר מהקאדרים המושחתים שערערו את הלגיטימיות שלה אם שי היה להחזיר את האחדות ולהימנע להיזכר כמנהיג חלש יחסית.
זה בדיוק מה ששי התחייב לעשות בזמן השבעתו ובמהלך השנים הבאות הוא השיג זאת, בתחילה עשה אויבים חדשים אך לאחר מכן מינפ את הצלחת מאמצי נגד השחיתות לרסק יריבים ולהבטיח פיתוח של היררכיה מפלגתית. התמקד בפולחן האישי שלו.
למרות מסירותו לעבודה, הרפורמות הכלכליות - שנחשבו הכרחיות לצמיחה מתמשכת - האטו משמעותית בשתי הקדנציות הראשונות של שי. בתחילת הקדנציה הראשונה, רבים בתוך המפלגה האמינו שעלייתם של כוחות השוק תסמן את סופו של הסוציאליזם, לפי היצירות הקנוניות של מרקס ומאו.
שי החליט בכוונה להגן על המפלגה כשהיא עומדת בפני האפשרות לבחור בין לגיטימציה פוליטית לפתיחות, מתוך ראייה שהאחד דורש יותר ויותר את השני.
נכון לעכשיו, למשקיפים מקומיים וזרים אין ספק ששי יוכל לשמור על מעמדו כמנהיג סין, ללא ספק המנהיג החשוב והמשמעותי ביותר אחרי מאו. זה בקושי מזעזע, במיוחד כשחושבים על השי לא מינה יורש כאשר התמודד לבחירה מחדש כמזכיר כללי של המפלגה הקומוניסטית בשנת 2017. כמה חודשים לאחר מכן, בתחילת 2018, הוא הצליח להסיר את המגבלות על המנדט של הנשיא שנקבעו בחוקה הסינית והכנסת האמנה הלאומית שלו. "מושג סוציאליזם עם מאפיינים סיניים לעידן חדש".
למרות שאין ספק לגבי יכולתו של שי למשול, הקונגרס הלאומי ה-XX של המפלגה הקומוניסטית יהווה מיטת מבחן מצוינת לכמה נושאים שהיו בתשומת לבם של משקיפים רבים במשך חודשים, אם לא שנים: מהי תוכנית ההתחלה של סין לעולם נטול COVID? כיצד מתקדם תכנון יוזמת החגורה והדרך ותוכניות "שגשוג משותף" לנוכח ירידה בכלכלה המקומית ובעיות ארוכות טווח חמורות כמו משבר הדיור והעקומה הדמוגרפית הולכים בכיוון ההפוך?
ההיסטוריה של סין גם מוכיחה שהאיומים הגדולים ביותר על היציבות הפוליטית והאחדות הטריטוריאלית הם פערי כוח. כמה זמן שי יכול להמשיך למלוך מבלי להכריז על היורש המיועד שלו? איך הוא ימנע מלהיות ברווז צולע ברגע שהוא מינה יורש בזמן שהוא רוצה לבסס את מורשתו?
השאלות רבות, אך התשובות עד היום אינן רבות. האנשים שנבחרו לכהן בתפקידים בפוליטביורו ובוועדה המתמדת, ללא קשר לקרבתם לשי, יוכלו אולי לספק רמזים לגבי מידת קרובה של השליטה שלו במפלגה, וכתוצאה מכך, מה יהיה עתיד היחסים של סין. עם שאר העולם.
צילום: שינהואה
