שלי לא אמורה להיות מחלוקת סטרילית אבל אחרי יותר משלושים שנה של לבישת המדים אני רואה בזה מחלוקת "הוגנת".
החלטות לגבי גודל והרכב הכוחות המזוינים האיטלקיים תלויות גם במדיניות תקציבית ובאסטרטגיות הגנה לאומיות שנקבעו על ידי הממשלה והפיקוד העליון הצבאי. החלטות אלו צריכות להיות תוצאה של שילוב של גורמים פוליטיים, אסטרטגיים ופיננסיים. בזמנים שבהם מתחים בין המעצמות העיקריות בעולם, כמו ארה"ב, סין, רוסיה ואירופה, יכולים לעורר ספקולציות על אפשרות של סכסוך רחב היקף, הגיוני שכוח מזוין כמו הקרבינירי שנושא בעיקר לסדר הציבורי ולביטחון הפנים (המופקד גם על המשטרה) יש מספרים אפילו עדיפים על אותו כוח מזוין שאחראי בעיקר על ההגנה הלאומית: הצבא.
אם נשלל כמה יחידות מובחרות, לשאר הצבא לא תהיה יכולת אמיתית בתיאטרון מבצעי.
בשנים האחרונות נאלצה איטליה להתמודד עם קיצוצים בתקציב הביטחון שלה, מה שבהחלט השפיע על יכולותיה הצבאיות, אולי מנקודת מבט עתידית עדיף להקצות את מעט המשאבים היכן שהם נדרשים לפני שיהיה מאוחר.
מרצ'לו
קורא יקר, בעיית הקצאת התקציב היא כיום "עתיקה". אני עדיין זוכר ועידה לפני 30 שנה שבה אמר שופט מפורסם דאז בנושא, כי, עם התבוסה של 1945, יפן קיבלה הוראה לא להוציא יותר מ-1% מהתמ"ג. הסיבה? מתחת לגובה הזה שום הגנה לא הייתה אמינה...
ללא הספירה של הצבא, במשך עשרות שנים, איטליה הייתה חושפת תקציב אפקטיבי של פחות מ-0,90% מהתמ"ג. היום אנו מתגאים ב-2% בשנת 2028 (לאחר שוויתרנו על 10 שנים של הבטחות פולחניות להשיג זאת בשנת 2024...). האם יהיה צורך להפעיל מחדש את משטרת המדינה?
נכון גם שכוח האדם של הצבא קטן מזה של הצבא שבח (~90.000 לעומת ~110.000), עם זאת, אני לא מסכים לגבי חוסר היכולת בתיאטרון המבצעי: במשך עשרות שנים ראינו את ה-carabinieri בפעולה באזורים הקשים ביותר בעולם מפגינים יכולת, הכנה וחוסן.
אני תמיד אזכור את השמחה של קצין בצבא שהוטל על תפקידי "הנחיה" עם אנשי צבא אפגנים אחרים. הוא חשש שבסופו של דבר יעבוד כמדריך בקשר עם המשטרה... "אלה הפושעים האמיתיים", אמר לי.
ה-Carabinieri במשימה בקושי יכלו להימלט מ"סיכום" מסוימות ומחוויות ישירות. אם כי עם החריגים הנדרשים, זה היה והוא עבודה חסרת תודה באמת במגע עם "מציאות רחוקות" אחרות, עם השלכות פסיכולוגיות לא נדירות (בתמונה אחת מהתנוחות הקבוצתיות הרבות שהוצגו במפקדת משטרת הראט לפני 12 שנים...).
בעת הצורך, בהתחשב ב שימוש פסול חמור בהרבה בחיילי הצבא למשימות הסדר הציבורי, אני בטוח שהם יוכלו לבצע - כמו תמיד - את משימתם.
עם זאת, אל תדאג, המחלוקת שלך אינה מחלוקת שגויה. הבעיה היא שעד עכשיו התנהלה מלחמה בבית "בין העניים".
אנדריאה Cucco
עורך ערב טוב, אני עוקב אחרי המגזין המקוון שלך כבר שנים. להנאה צרופה, אני אוהב לקרוא על נושאים ביטחוניים וגאופוליטיים. רציתי לציין שהמגזין הצרפתי opex.360 מדווח בכתבה על טביעתו ה"וירטואלית" של נווה גריבלדי, על ידי צוללת U212 גרמנית, במהלך תרגיל התגובה הנורדית של נאט"ו (תמונה).
נושאת המטוסים/נושאת המסוקים שלנו תצטרך להיות מונחת בעוד מספר חודשים, ללא כל חדשות משמחות, ובכל זאת, כאזרח, אני מצטער שפעילות האימונים האחרונה שלה צריכה לחפף עם כישלון.
האחריות מוטלת כמובן על ספינת הליווי, ככל הנראה רב לאומית.
מעניין יהיה לשקול את מצבו של הצי שלנו (נושא שהעיתונך התייחס אליו פעמים רבות בעבר), על המחסור הכרוני בטילים נגד ספינות, על אימונים, במיוחד כעת כשהסיכוני לסכסוך בעוצמה גבוהה הם לא רק בהקשר של מה שנקרא הים התיכון המוגדל, הם נראים הכל מלבד היפותטיים.
סנדרו פ.
אין כישלונות. אם U212 איטלקי "הטביע" נושאת מטוסים גרעינית אמריקאית בת שלושים בים אטלנטיק לפני 16 שנים (תמונה), כי לקצין גרמני אין זכות להיות מסוגל לעשות את אותו הדבר עם בן הארבעים שלנו עכשיו, ב סוסה מול חופי נורבגיה?
ברור שהאחריות צריכה להיות על כלי הליווי. כך של אחרים מכיוון שאנו לא משתתפים עם יחידות אנטי-צוללות לאומיות...
אני לא רוצה להתייחס לתוכנית הפירוק מכיוון שאחרי כל כך הרבה אפשרויות שהוצאו בשנים האחרונות (משגרי לוויינים, נושאות רחפנים...), עם מלחמה מתמשכת היא יכולה להשתנות ברגע האחרון.
לגבי מצב הצבא שלנו, שכבר כתבנו עליו (לעיתים קרובות לבד ונגד הדגן!), החידוש היחיד שאנחנו יכולים לראות הוא מרוץ אמיתי להשלים את החסר: מאז שנה שעברה נראה שהחברות הביטחוניות מוציאות חימוש. ומערכות בחיפזון מסוים. מישהו כנראה דחק בהעלאת שיעורי הייצור... אנחנו לא יודעים אם ובאיזה שימוש (שגוי) בפלפל צ'ילי.
הזמן תמיד הוקדש לאימונים בים, אם כי ללא תחמושת. בעבר בוצעו גם משימות נגד צוללות (כשהסונאר לא פעל) או עימות ימי (ללא טילים על הסיפון). בקיצור, אם אנחנו מוכנים למקרים ולתנאים הגרועים ביותר, שלא לדבר על הטובים ביותר!
אנדריאה Cucco
צילום: חיל הים / הגנה מקוונת
