4 בנובמבר תמיד ייצג הזדמנות לחברה האזרחית לתת קרדיט לכוחות הצבא על מחויבותם להגנתם וביטחונם של האזרחים. עם זאת, לפני כמה ימים העיתונות העניקה בולטות לטעם מקדים של הזמנים המשתנים שהחלו מאותו בית ספר תיכון בוונציה, שראה מורים ותלמידים מסרבים בקומפקטיות למפגש עם העולם עם הכוכבים. מוטיבציה רשמית? סעיף 11 לחוקה קובע: "איטליה דוחה מלחמה ככלי לעבירה על חופש וכו 'וכו'".
בהתחשב בקרבתו של ה- 4 בנובמבר, אולי העולם במדים ציפה לתשובה בזמן או לשיקוף מצד המנהיגים המוסדיים, אך לא המפקד העליון של ה- FA, וגם לא שר הביטחון ואף פחות מזה של החינוך הציבורי, ממנו יתר על כן, ידוע שישים ושמונה הרשעות, הם לא השיבו לכלום.
די היה בכדי לזכור כי החוקה קובעת גם שההגנה על ארץ האם היא "חובה קדושה של האזרח" וכי "ריבונות שייכת לעם".
גם אם הצבא עשה קריאה להשתיקות של מנהיגים מוסדיים, עבורם זה לא קל לעכל את ההסחה או האדישות שעמה מולדת הארץ (השר פיורמונטי את הפנייה למילה מיושנת זו של זמנים אחרים המעידים באופן גנרי אפילו המעמד הפוליטי, דעת הקהל ועולם המידע) מעריכים את הבעיות הצבאיות ... החל מהמספר הלא נורמלי של התאבדויות שנרשם בקרב גברים במדים!
מדוע הצבא מתאבד פי שניים מהעולם התרבותי? מכיוון שאזרח שלבש את המדים על ידי בחירה חופשית ואחרי שעבר בחירת יכולת פסיכולוגית מחליט לקחת את חייו, כפי שקרה בין ה- 1 בינואר האחרון לבין ה- 4 נובמבר זה ב- 16 carabinieri, שוטרי 4, צבא 7 של שלושת הכוחות צבאות, קציני כלא 10, אנשי הון 5, שוטרי תנועה של 5 וכבאי 1?
ניכר כי המחלה המתפשטת בכוחות המזוינים נובעת מאדישותו של המעמד הפוליטי כלפי הבעיות הקשורות במתח שאליו נקראים מה שמכונה "משרתים של המדינה", מהקשיים הכלכליים שקשורים לפגישות המשפחתיות שהוחמצו להסתיים במהפכות השיפוטיות. מהצבא על ידי מערכת משפט השומרת אותם על אקדח אקדח (אם נושא המדווח על נזק פיזי במהלך מעצר, עבור משרת המדינה יש הוודאות לסיים את המשפט).
זה גם קטלני כי ריחוק משפחתי, שם נרדף להפרדה, כרוך בסיכונים שיכולים להוביל לגירושין.
באשר לקשיים הכלכליים, לא קל לאיש מחיילי 7000 העוסקים במשימה "דרכים בטוחות" לומר כי ה- 27 (עשרים ושבעה) יורו ליום המגיע במהלך ששת חודשי השירות שבוצעו על ידי הסתמכות על צריפים ברובם לא מספיקים, יגיעו שילם בסוף ששת החודשים ואילך! ובכל זאת אותם אירו בסכום הגבוה של 27 יהיה נוח "לשרוד" הרחק מהבית ולעשות מדי פעם טיולים כדי לראות משפחה וילדים (אפשרות בעייתית, בגלל עלות הטיסות, עבור הסרדינים של חטיבת "סאסרי").
התגובה הפוליטית לצרכי הצבא ידועה: חוסר משאבים. חסרים משאבים, מיליון 400, כך נראה, גם כדי לעמוד במחויבות של משימות בינלאומיות.
לאחר שנאמר זאת, ניתן להבין כי כל אחד מה 7000 הצבאי המדובר מתקשה ללמוד מהעיתונות כי בית המשפט מבקר אישר כי העלות היומית עבור כל חשאיות (סליחה: מהגר) הנוכחי באיטליה מסתכם ב 203 אירו ליום, שווה ל- 6.090 אירו לחודש. אולם ב- VFP של הצבא (שמקבל, אם נשוי, משכורת המתנדנדת סביב אירו 1500 לחודש) לא ידוע כמה מאות אלפי מהגרים נעזרים בשטח הלאומי, או אם בחישוב בית הדין לביקורת העלות של יתר כרטיסי STN של 500.000 המזכים את כל מהגרים בגישה לטיפול רפואי לאומי, וכן עלות של 170 אירו ליום לכל אחד מהאורחים שאינם איטלקיים ב- 20.000 בבתי הכלא שלנו. שלא לדבר על עלות טיסות שכר איתן אנו "הולכים להשיג" מהגרים באתיופיה, כמו גם הטיסות איתן גרמניה "מחזירה אותנו" לאיטליה, לא ידוע באיזו יכולת, מהגרי 50 לשבוע. מכאן עולה כי על המדינה לבזבז נהר של כסף לצרכי עדיפות אלה, באשר לאלה החשובים באותה מידה הנחוצים להכנסת האזרחות שהוענקה אבוי (כפי שדיווחו בתקשורת והצהירו על ידי מושל קמפניה דה לוקה) גם לעובדי הקמורה הרבים ולמועצה לדחוף גם אם בעלי פורשה Macan.
תמונה כללית זו תורמת לא מעט לדיכאון מורלם של העוסקים במשימת "דרכים בטוחות", שכבר הוטתה על ידי תפקיד לא מרגש שמוציא את האפשרות להמשיך למעצר גם בפשעי ריח. בנסיבות כאלה על החייל להגביל את עצמו להתראה, רוב הזמן לשווא, למרכז המבצעים של המשטרה, בין אם הוא עד לפעילות בסחר בסמים, או שהוא מגלה מזבלה פוגעת, או משתתף במחזה של כוונת מהגרים לבצע את צרכיו ברחוב במרכז הבירה. צפייה ודיווח על משימות שניתן היה למלא, מבלי לגרוע מערך ההרתעה בגלל נוכחותם של מדים, אפילו ממצלמה טובה או מפנסיונר מול חלון הפונה לרחוב.
גם במקרה של תוקפנות, על הצבא להגביל את עצמו להגנה ש"פרופורציה לעבירה ", ואילו לאיומים ועבירות מילוליות אסור לו להגיב אלא ... להתריע על תחנת הכוח. זה גם לא קל לבלוע עבור חייל שיש לו יותר משימות בעירק או באפגניסטן.
לסיכום: תמונת סטילס היפותטית של ה- 4 בנובמבר הנוכחי מאפשרת לנו להציץ לאדם במדים מאוכזבים ולא מרוצים שרואה עתיד עם צבעים דהויים וירידה מתקדמת של הכוחות המזוינים.
כפי שעכשיו ברור, אלה אינם מייצגים עדיפות עבור המעמד הפוליטי, וכך יהיה עד שיהיה מודע לכך שאם בתרחיש הבינלאומי איטליה סופרת פחות ממה שהיא צריכה, הרבה זה נובע מהיעדר כוחות צבא אמינים.
וכדי לשפר את התמונה הזו לחינם, המלהיב את הפיסטולוטי הרגיל של הנסיבות, לא יועיל מעט, המוצע בחיוכים קפואים ומתובל במילות נסיבות המהללות את אירופה לפני איטליה.
צילום: הצבא האיטלקי
