בעולם הגיאופוליטיקה וב"תקשורת" מדברים יותר ויותר על קשרים אפשריים בין המלחמה נגד מחבלי חמאס באזור עזה, התקפות הטילים של מחבלי הואוטי בים האדום ורשתות האספקה העולמיות.
עבור כמה מומחים מצב זה מוסבר על ידי יצירה קשרים שלא קיימים בפועל או שהם ממש חלשים.
העולם של היום הוא בבירור מסוכן יותר ממה שהיה בסוף המילניום הקודם, במיוחד אם ניקח בחשבון את המזרח התיכון שנראה כמרכז הכובד לכאורה שבו מתרחשים סכסוכים מקומיים, אזוריים וגיאופוליטיים.
מה שברור הוא ש, למרות שכל המדינות החזקות בעולם מעורבות בצורה כלשהי, כולן מקפידות באותה מידה להימנע מהסלמה של הסכסוך בעזה, שהופעל בעקבות הטבח שביצעו מחבלי חמאס, עד כדי כניסה לחיכוכים/סכסוכים נוספים ביניהן.. ברור שאיראן לא רוצה מלחמה לא עם ישראל ולא עם ארצות הברית ותומכת במלחמות הפרוקסי שלה. רוסיה מתמקדת באוקראינה, בעוד שסין נראית בעיקר מודאגת בשימור נתיבי האספקה העולמיים שהפכו אותה לעשירה וחזקה (כולל הים האדום), בעוד שהאירופים פשוט רוצים/רוצים להישאר רגועים.
אולם למרבה הצער, מלחמה עולמית מתנהלת, שאינה נלחמת ישירות אלא מתעצמת על ידי פרוקסי (דוקט אירן). ניתן כמעט להגדיר את מכלול הסכסוכים כמלחמה "מערכתית", כלומר מלחמת עולם לא מובנת מאליה המשתרעת מאירופה דרך המזרח התיכון ועד לאזור ההודו-פסיפיק. זוהי מלחמה עם איומים מדינתיים ולא מדינתיים על המערב, שבה מעצמות גדולות משתמשות ב"כוחות טרור" קטנים יותר כדי לחקור נקודות תורפה בחברות ובמערכות שהן זיהו כאויביהן.. זה גם הרבה פעמים מלחמה טכנולוגית, כי למשל, ה חדשות מזויפות והתקפות סייבר הן כלי הנשק הפשוטים והזולים שנועדו לנצל את החולשות של דמוקרטיות.
באמצעות תוכנת הסייבר העדכנית ביותר, המפעלים של גמד הם כל הזמן מבקשים לשבש ולהסיח את דעתם של יריבים רבי עוצמה ולאיים על צמתים ותשתיות דיגיטליות קריטיות שחברות דמוקרטיות מסתמכות עליהן. כתוצאה מכך, הרתעת איומים כאלה כבר לא תלויה רק ביכולת הניתנת להוכחה של כוחות חמושים קונבנציונליים וגרעינים, אלא גם ביכולת מוכחת להגיב לתחומי מידע וסייבר, שרבים מהם יהיו תלויים גם במערכות חלל כפי שהוכח על ידי ה"גדול" הנוכחי. להט" בחלל עצמו.
יש מי שמציע שזה א התנגשות בין אוטוקרטיות לדמוקרטיות שהמאפיין הטוב ביותר שלו יהיה לראות בהתנגשות עימות בין אלה שנהנים מהסטטוס קוו הנוכחי לבין אלה שמאמינים שהם איבדו קרקע. זה מוביל לסדרה של קואליציות והבנות, שאף אחת מהן לא יציבה במיוחד. במזרח התיכון, דרך ה הסכמי אברהם, התקשרה ישראל בהסכם אנטי-איראני עם מצרים, סעודיה ומדינות המפרץ. רוסיה ואיראן הן חלק מקואליציה אנטי-ישראלית, ובהמשך גם אנטי-אמריקאית, ומבקשות להשתמש בה כדי להחליש את נחישות ארה"ב באוקראינה וברחבי אירופה. איראן משתמשת, באמצעות מיופה כוח, בקבוצות טרור כמו חמאס, חיזבאללה והחות'ים (בתימנית) כדי לאלץ את ישראל להיכנס למלחמה בשתי חזיתות או יותר. סין תומכת בשתיקה במאמצים המערביים לשמור על החופש; של תנועה בקווי אספקה גלובליים על פני הים האדום, אפילו כשהיא שואפת בעקשנות להרחיק את ארצות הברית מהים הסיני הדרומי כדי לבודד את הדמוקרטיה של הרפובליקה של סין - טייוואן.
מדינות אירופה פשוט מקווים שזה לא יוצר בעיות נוספות, אם כי Frontex (סוכנות הגבולות והחופים האירופית) הודיעה בשבוע שעבר כי חלה עלייה של 17% בזרימת המהגרים הבלתי סדירים/לא חוקיים לאירופה בשנים 2022-2023, המספר הגבוה ביותר מאז 2016.
למרבה הצער, נראה ברור שהעימותים המתמשכים הופכים למלחמה בלתי מוכרזת שהופכת את המערכת הבינלאומית לשברירית יותר ויותר ושהעתיד יהיה תלוי ביכולתה של ארצות הברית לפעול לאחר הבחירות. על ידי היכולת של האירופים לנוע יחד, אסטרטגיית הסחר המתפשטת של PRC והאם מוסקבה וטהראן יפסיקו להתגרות בפזיזות בשכניהם.
מה שדרוש, עבור אנליסטים מובילים, הוא, כמו תמיד, אסטרטגיה מערבית קוהרנטית אל מול מורכבות כזו, לשמר את הסדר מבוסס הכללים (שנמצא כעת תחת מתקפה) ולהפריד בין סכסוך אחד למשנהו. כל אסטרטגיה כזו תדרוש בתורה סולידריות כלכלית חוצת יבשות, ובמקום שבו אף אחד לא מנסה לפעול בינתיים, הן מחויבות מתמדת לפתרון כל סכסוך והן החלפה של שרשראות אספקה יעילות מאוד אך שבריריות ברשתות סחר עמידות ומיותרות יותר.
נראה חיוני שתובטח גישה מערבית למיקרו-שבבים (ההגנה על הדמוקרטיה של האי טייוואן היא מרכזית) ומינרלים נדירים של אדמה, כולם עם ה תמיכה ביכולת צבאית הולכת וגוברת (מתאים לאיומים המתמשכים) וכתוצאה מכך רצון אירופאי להשמיע את קולה המאוחד והנחוש.
בסופו של דבר, על המערב לשאוף להפריד בין סין לבין רוסיה, לבודד את איראן מאזוריה ומטרוריסטים ולהכיל את רוסיה על ידי ניצול חולשותיה לכאורה. קודם כל, יש להשתמש בדיפלומטיה ביעילות ולתמוך בה על ידי המערכת הכלכלית/בנקאית ועל ידי מכשיר צבאי מגובש ובעיקר כופה.
