בתמונות הזורמות על מסך הטלפון החכם יש משהו סוריאליסטי: שני חיילי הצבא האיטלקי (דו-חיים, חליפת הסוואה ואפוד חסוי כדורים) צועדים תחת שמש סוערת ליד הים. אני גבר ואישה, המרוחקים כעשרה מטרים זה מזה; הוא ממשיך בזהירות, אקדח של ברטה 92 על חגורתו, בעוד שהיא, תת המקלע של ברטה ARX 160, מפולסת ומוכנסת המגזין, נראה שהיא מעניקה כיסוי לחייל החייל. אם אתה יודע להשתמש ב- ARX, זה יכול לייבש עד 30 אויבים או טרוריסטים. עם שני המגזינים בני 15 הסיבובים של 92 שלו, יכול היה הקולגה לעשות את אותו הדבר.
לפני שנים אדוארדו ויאנלו, הזמר, יכול היה לחשוב שהוא מתמודד עם שני חיילים העוסקים במשימה מחוץ לאזור באיזה חוף עם "חול שטוף שמש" בפינה נידחת "של היבשת השחורה". שום דבר מזה. חוץ מהים, האם אפשר היה לחשוב על קאבול אז? לא. אולי בנסיריה? לא זה ולא זה. בבאלה מורגאב? מקצ'ה, אנחנו בליגוריה, בוונטימיליה, על חוף ים המחומם על ידי החום הלא שגרתי של קיץ יוצא דופן. המסכה האנטי-קובידית שלבשו השניים אינה משפרת את המצב. לפתע המתח עולה מכיוון שבסרט אפשר לראות גברת צעירה בשני קטעים שעומדת לחצות את שני החיילים, האיש מחדד את מבטו כדי לגלות ... אם הגברת בביכיני לובשת או לא את המסכה האנטי-קובי. כן, הגברת מסודרת והגבר נרגע ... כביכול, כי מההליכה הגמישה ומעיני הקהל נובעת קסם שאינו בורח מהחייל. אכן, אם לומר את האמת זה גורם לוורידים לרעוד מעט.
לאחר שהגברת עברה את שני החיילים, הגבר פונה כדי לוודא שהאזרח האיטלקי לא נפטר מהמסכה בחומרה. לא, הוא לא הסיר את זה ... אבל עיניה של הגברת, הנראות מאחור, רוכשות קסם גדול עוד יותר כך שהחייל הבלתי ניתן להפרעה רועד מעט יותר מדי. למרבה המזל, כפות הרגליים הרותחות הכלוא ב דו-חיים המוערכים יתר על המידה בסופו של דבר מצננות את התלהבותו. מאחוריה החיילת חשה ומחייכת באדישות. לאחר סבב הפיקוח והבקרה, השניים נעצרים בקיוסק לפני שהם חוזרים לצריפים.
"מה אתה חושב על זה?"הוא שואל.
"אני חושב שאני מרגיש לא בנוח. כשנרשמתי לא חשבתי שאני צריך לבצע משימות מציל טריוויאליות או משהו".
"בואו להתנחם בחשיבה על מי שגויס להתמודד עם 'חירום פסולת'".
"זה נכון, אבל ... לא להיות בררן, אבל הייתי מעדיף להיות מועסק עבור ... מה אני יודע? ... נגד נגד הגירה לא חוקית לאורך חופינו. נראה שהמצב יוצא מכלל שליטה ... "
האיש קוטע אותה ומפשט: "זה נראה? הקזינו טוטאלי! כעת הם מגיעים לחופי סיציליה, סרדיניאן, קלבריה ואפולולי, ואני משוכנע שהם מגיעים גם בלילה ומעל הכל למקום בו אין שחיינים שמוכנים להתריע בפני המשטרה. אלה שמורטים בים או נלקחים מחוף אפריקה נדחסים למרכזים בהם רבים בורחים, החל מהעבריינים הדעות הקדומות והחוזרות שכבר גורשו בעבר. זה מנענע לדמיין כמה מתוך 19 האנשים החיוביים הללו הם ברחבי איטליה. וכל זאת בזמן שאתה, אני והאיטלקים נתונים למסכת ההארכה עד אוקטובר הבא ".
"אבל איך זה שהאנשים האלה מגיעים לאיטליה בסיכון של ..."
"כי מבחינתם איטליה היא הפיצוץ: הם מתקבלים בברכה, מתוחזקים, נעזרים ... והם עושים מה שהם רוצים. אז באיטליה הטיפול הבריאותי טוב בהרבה מזה של ביתם, כך שמי שחולה או פשוט מוליד את איטליה הוא הפיתרון העומד לרשותו. יתר על כן, מערכת המשפט האיטלקית תמיד נמצאת לצידם ... ".
הפעם היא זו שקוטעת את החבר: "כאישה וכחייל הדם שלי עלה כשנודע לי על גזר דין שנפסק על ידי יועץ ועדת השוויון של בית הדין לערעורים בסלרנו: איננו יכולים לצפות מאפריקני שיידע שאישה לא יכולה להיאנס בחוף באיטליה. כשעורך הדין כרמן דיג'ניו הצהיר את ההצהרה הזו (אישה, אכפת לך) איש לא קפץ על הכיסא וגם קול נשמותיהם הפמיניסטיות היפות לא עלה. אני תוהה מה עשיתי לא בסדר ומה עשתה איטליה כדי להגיע להידרדרות הזו ".
האיש מחייך למרבה האירוניה: "בינתיים, האישה היועצת שלך הייתה צריכה להרחיב את היקף האנסים כך שיכלול פארקים עירוניים כמו מונטה סטלה, במילאנו, שם נאנסה גברת על ידי סנגלה. לגבי הנוגע להארכת מצב החירום נראה שזה אמצעי הכרחי ומוערך מכיוון מאפשר לך לשכור אוניות למעקב בריאותי של מהגרים".
"אתה משטה בי?"
"לא, אלה המילים הטקסטואליות שלא נאלתרו אלא נקראו בפרלמנט, ולכן נמדדו, על ידי ראש הממשלה. כמו כן נטען כי התארכות החירום תשמש להגנה עלינו מפני חלל 19, גם אם שיעור ההישרדות של מחלה זו, מעל 99.6%, הוא אחוז מרגיע הרבה יותר מאלו הנוגעים לרוב הזיהומים האחרים ו מחלות אונקולוגיות, מחלות לב וכלי דם ועוד. הבעיה האמיתית היא ותהיה כיצד לנהל ולשמור על מסה זו של מהגרים לא סדירים בעתיד. אפילו להוציא את אלה שיתמסרו לעסוק בזנות וסחר בסמים, שם התחרות קשה אך השוק נותר פורח ומתרחב ללא הרף, האחרים יצטרכו להכביד על משלמי המס האיטלקיים, אשר על כן יצטרכו לעבוד קשה יותר ולוותר על משהו. באשר לנו החיילים, אני מקווה שמנהיגינו לא יקשיבו לבקשותיו החדשות של ראש העיר ראגי, שגם היה לוקח אותנו לבדוק את מחנות הצוענים-רומא, איפה רומא לדעתי מיועד לרומאים, או לאלה של השר למורגזה שרוצה בנו כקפידה במרכזים לקבל את פני המהגרים, שהפכו כעת להתפרצויות של 19 אנשים. אבל אני מודה שיש לי קצת פחד, בהתחשב בכך שהנוסחה 'אני אתן לצבא להתערב' נעשית תמיד בנימה מכחנת ומאיימת, כמעט של מוסוליני. גם אם החדשות מדווחות על כך, כמו לכל חדשות בנושא הגירה בלתי חוקית, רק אם ואחרי שהמידע התפשט בסמארטפונים, ניכר כי המצב אינו בשליטה ... ואני לא יכול לעזור פחות לחשוב על הסכנה שאני מסכן לייצג לבריאות משפחתי וזקני. מוטב להילחם בטרור בעירק, אפגניסטן או אפריקה; אבל כל עוד אני באיטליה הייתי מעדיף לא לעסוק ברומא, הגירה בלתי חוקית, פסולת עירונית וכל דבר שאינו קשור בקפידה לאסונות טבע כמו רעידות אדמה, שיטפונות, שריפות ואסונות דומים. בשלב זה ... אני כמעט מעדיף להמשיך לעשות את המסכות המשמר על החוף הזה 'עם החול שנשרף מהשמש' "..
(דיאלוג הוא יצירה בדיונית של המחבר)
