"כל יום אתה לומד יותר על הארץ הזאת יפה ואנשיה”- זו אחת ההערות הראשונות מלבנון מאת הגנרל רודולפו סנגאגה, אקווילה 1 של החטיבה Folgore, דרך פרופיל הפייסבוק.
מאוקטובר 12 החטיבה Folgore הוא נמצא בארץ הארזים ובאחריותו על הגזרה המערבית של משימת יוניפיל בשאמה, למבצע לאונטה.
אנחנו מדברים על אנשים מאוד מיוחדים, אז אין שום אלתור פתאומי, ויציאות של יחידות מוכנות חודשים לפני כן, לא משאירים שום דבר למקרה, אבל בידיעה שתביא עמכם שפע של ניסיון ומקצועיות, כמו גם את ההיסטוריה של קורפו, של שייכות.
המפקד Sganga הרעיון הזה חזר על עצמו, אפילו האחרון 6 אוקטובר לרגל חג Folgore ואת זכר הקרבות של אל-עלמיין, לפני זמנו דווקא בשל עזיבתו הקרובה של החטיבה ללבנון.
"אוקטובר 23 מסמן את יום השנה 75th הקרב של אל עלמיין, תאריך קדוש של צנחנים", הסביר אקילה 1. " דווקא קדושת האירוע היא שהניעה אותי להחליט לחגוג אותו היום, לקראת המועד המתוכנן ולפני שהפולגר יתייצב בבתי קולנוע שונים. החלופה היתה לא להנציח את זה, כי אוקטובר 23 אנחנו כבר יהיה בלבנון. במקום זאת, אנחנו רוצים ועלינו לזכור ולכבד את אלה שאינם עוד בינינו, אלה שנפלו למען אידיאל, אלה שהציעו את מולדתם ואת אחדותם את הדברים היקרים והיקרים ביותר שהיו להם כדי למלא את המשימה שהוקצתה להם. אנחנו של Thunderbolt לעולם לא תפסיק להסתכל על הנופלים שלנו כמקור השראה לעשות את חובתנו". השראה ומשימה בתיאטראות המבצעיים השונים, הובהר בכיכר אל עלמיין הצפופה בצריף גמרה בפיזה, שם ה- CAPAR היא ולכן חברת האם של הצנחנים, וגם במסיבת העיתונאים, מציגים את מפקד אוגדת פריולי, הגנרל קרלו למאנה.
"אני רוצה לציין שהפולגור הבחין לאחרונה בלוב כמרכיב הצבאי היחיד שנמצא בתיאטרון הזה"אמר סגאנגה.
"היום חטיבת הצנחנים של פולג נמצאת בתהליך של שימוש חוזר בפעולות. לבנון מחכה לנו, אלא גם לקוסובו, עם מבנים קטנים יותר, סומליה, עיראק, מלי, ג'יבוטי. ההתחלה הראשונה להתחיל היא זו המיועדת ללבנון, תיאטרון אופרטיבי מאוד, שבו היכולת להגביל את השימוש בכוח היא הרבה יותר חשובה מאשר לדעת איך להשתמש בו ללא אבחנה.
בסביבה מבצעית המאופיינת במצב עדין מאוד, על ידי איזון של כוחות מסוכנים, הצנחן יתבקש לקבל החלטות באופן עצמאי, לצפות את ההשפעות שהחלטות אלה יכולות לייצר. כל אדם בסיור ייקרא להתייחס לאוכלוסייה המקומית השייכת ל -18 דתות שונות, תוך יצירת קשר אנושי החורג ממכשול השפה. כל אחת מהיחידות תתבקש ליישם, בגמישות מרבית, את הכישורים הצבאיים שנרכשו עד כה בתמיכה בכוחות המזוינים של לבנון בהחזרת השליטה על טריטוריה וכלה ברכישת יכולות חדשות.
הצנחן של ת'ונדרבולט המתכונן לקחת צד בתיאטרון המבצעי יתבקש להפגין פתיחות ויוזמה בקבלת החלטות, אומץ בחיקוי השימוש בכוח כדי למנוע נזק משני או השפעות לא רצויות, תחושת חובה וכבוד תמיד להיות כדוגמה עם התנהגות ללא דופי. ועם גאווה המפקד, אני יכול להגיד לך שהצנחנים שלי מוכנים להתמודד עם האתגר, תהיה המשימה אשר תהיה ".
הבריגדה Folgore הוא חוזר ללבנון אחרי עשר שנים ובאחד הרגעים העדינים ביותר, שבהם המתח בין ישראל לחיזבאללה הוא מקסימלי, גם ביחס לסוריה. שניהם זוכים ויריבים שאין לערער עליהם: חיזבאללה, שזכה בשטח על ידי תמיכה בשחרור סוריה של אותם טרוריסטים, שבאיטליה קראו "מורדים דמוקרטיים" וישראל, שלמעשה ניטרלו את סוריה כאיום במשך עשרות שנים.
למותר לציין כי אחד מחטיבות פולגורה, לנוכח נזילות המצב בלבנון, יכול להיות משימה קשה, אבל המפקד סגאנגה מודע לכך. "המשימה היא כנראה הקשה ביותר בשנים האחרונות, אך הקשיים אינם מפחידים אותנו לפחות. אנו ניגשים למשימה זו בהתאם להוראות המנדט של האו"ם, ולכן לא נצא משם ואנו מצפים להיות מסוגלים להתייחס לאוכלוסייה המקומית ולצבא הלבנוני כדי לתמוך בהם, כנדרש במנדט "..
חיל-האוויר (צבא לבנון) זוכה להכרה רחבה כמוסד לאומי וברחבי לבנון. הכשרתם, בייחוד בדרום הארץ, היא חלק מהחלטה של מועצת הביטחון של האו"ם, יחד עם פעילותה של סימיץ וניטור מתמיד של הקו הכחול.
"אנחנו הולכים עם אחת המשימות שהוקצו ליחידה שתתמוך בהיערכות מחדש של ה"לאף "בדרום לבנון, וכמובן, להכשיר אותם", הוסיף סגאנגה. "לכן, יש לנו את כל המקצועיות ואת כל הנהלים כבר כדי להיות מסוגל לעשות את זה בצורה יעילה. ואנחנו לא יכולים לחכות, כי לאימון המשותף יש מערכת יחסים ביונית: אנחנו לא היחידים שמלמדים, אבל אנחנו אלה שלומדים מהם, כי אנחנו מדברים על התייחסות לחברים באוכלוסייה מגוונת מאוד, כדי להשוות את עצמנו ביעילות עם LAF, זה אתגר עבור כל האנשים שלי ועבורי".
זוכרים את אל-עלמיין
בין הרעם של היום לאתמול יש חוט של היסטוריה וגבורה ללא הפרעה, לפני ואחרי, שנה אפס בשם אל עלמיין, הטבילה הרשמית של צניחה צבאית איטלקית לאחר "הופעת הבכורה" בלוב משנת 1938. מסיבה זו, גם אם לפני 23 באוקטובר, אי אפשר היה שלא לחגוג. זיכרון חשוב. אל עלמיין ייצג רגע כואב ובאותה עת עבור החיילים האיטלקים, שראו קומץ גברים שנלחמים על אהבת הארץ ועל תחושת כבוד כמו גם חובה, אנשים עם גב ישר שנלחמו עד הסוף אפילו בידיעה שהם הפסידו בקרב לפני שהתחילו להילחם, מצוידים בציוד מגוחך, כלי נשק מיושנים, ללא אספקה, והמשיכו במשך חודשים לשתות מים שטעמם של בנזין, שננטשו כמעט על ידי השלטון המרכזי. זו הייתה דעיכת צבאות הציר בצפון אפריקה, אך בחלק זה של מצרים בו מי שהיה שם יודע עד כמה המדבר עוין, עד כמה באזורים כמו שקע קטארה החום סוגר את גרונך, בכך באוקטובר 1942 נולדה האגדה. זו היסטוריה, אבל זה גם המיתוס של הצנחנים והצרחות Folgore.
ו 75 שנה, רבים עברו מאז 1942, הם מספר חשוב. חבל שהאירוע נעלם כמעט מעיניהם של המוסדות הרשמיים והממשליים. כאשר בכיכר גמרא, רגע לפני הטקס הרשמי, האריה של Folgore סנטו פליצ'יה, בדיוק חזרה מאל עלמיין, השאגה שעולה מהיציע מרגשת. זה לא פולקלור, זה לא קנאות, אפילו לא נוסטלגיה, אלא דווקא הערצה והכרת תודה מצד מי שעדיין מינימום גאוות מולדת. ולראות כל כך הרבה צעירים שמשתתפים באירוע, מוחאים כפיים, מקשיבים, זה לפחות שם נרדף לתקווה.
ממסר האידיאלים
מפקד החטיבה Folgore לרודולפו סגאנגה יש מערכת יחסים מצוינת עם התאחדות הצנחנים הלאומית באיטליה, היום בראשות הגנרל מרקו ברטוליני והודה לחברים כי "תמיד רבים משתתפים בהנצחה השנתית שלנו: תודה שהייתם כאן, שומרים על המסורות שלנו וכשליחים לערכי המומחיות הנפלאה שלנו. מומחיות שאנו מגישים היום ושאותה הגשתם אתמול, התמחות ייחודית, המורכבת מגברים ונשים בהחלט יוצאי דופן".
בין הדרכים השונות בהן נשמר הזיכרון, שהופך אותו לחיים בכל פעם, יש את ממסר האידיאלים, שהוקם לפני שנים על ידי הנשיא הלאומי דאז של ה- ANPdI, הגנרל פרנצ'סקו מרלינו, מהווה כיום מסורת מאוחדת. שלושה לפידים שיוצאים מויטרבו, טארקוויניה וטראדאטה (וארזה), ואז מצטרפים שוב לפיזה ומדליקים את האש בפלטה מול מקדש הגיבורים. כי זו שאלה של איחוד, עם המחשבות והאידיאלים של אותם צנחנים שהקריבו את חייהם למען מולדתם. המינוי היה בשעות אחר הצהריים של ה -4 באוקטובר, מול האנדרטה הקטנה של בית העלמין טרקוויניה, בית הספר הראשון לצניחה צבאית באיטליה, אם כל אגף. הנה הגיע הלפיד מויטרבו, מהאנדרטה שהוזמנה על ידי פאולו קאצ'יה דומיניוני. נשיא מדור ה- ANPd'I של טרקיניה ג'וליו סיורוליני וסגן ראש העיר מנואל קטיני עשו את הכבוד. צנחנים רבים נכחו, החלק של רומא בכמויות גדולות כולל הנשיא אדריאנו טוצ'י והצנחן הוותיק של הרפובליקה החברתית סיטיטריך.
טקס קצר ומרגש כאשר התצלום של ג'וזפה פיטרוצ'לו נוסף למצבת המצנח של אתמול והיום, רב טוראי גדול שחלה בעקבות משימה ל 2003 בבוסניה, שנלחם זמן רב לפני שהוותר ושהמדינה גורמי שירות מוכרים.
מהמקום הזה, נקודת מוצא ומפגש אידיאלי ופיזי, נושא הלפיד הראשון עם לפיד שנותר למשך עשרים קילומטר, טומאסו באראסו. צבאי, במקור ממחוז אבלינו, עד לפני חודש בשירות בתותחנים 185 של ברצ'יאנו, עכשיו בפירנצה במכון הצבאי הגאוגרפי. צנחן במשך 20 שנה, מדריך, חבר במדור ANPd'I של טרקיניה, "אל עלמיין הוא הסיפור שלנו", אומר רק סיים את המסע, עדיין מתרגש עם לב אלף. "בזמן שרצתי חשבתי על המטרה, כי זהו יום ייחודי ושלושה ימים מוקדשים לזכר האירועים של 42 הרחוק. זה באמת מרגש: כשאתה נושא לפיד אתה נושא גם אידיאל שהוא זהה לאבותינו. ומישהו עדיין בחיים, אז הזיכרון עדיין ישיר ומועבר ... מבחינתי זה המקום החשוב ביותר, זה המקום בו צניחה חופשית נולדה, המקום הזה הוא אמו". מירוץ הממסר, שהתקיים לאורך אאורליה שעבר גם מליבורנו מול צריפי וואנוצ'י, ראה את השתתפותם של עשרות נושאי לפיד ממחלקת אנפאדי ברומא, כולל מדריכים וסטודנטים ושלושה צנחנים מברלטה. הפגנה יפה, כי אתה יכול להיות אחים בלי אותו דם אם אתה חולק אידיאל, כי כאשר זה נכון הוא נצחי כמו אש זה הדליק במחתה על הכיכר של Gamerra למחרת, עם הגעתו פיזה בשעות אחר הצהריים המאוחרות, אשר זו היתה חזרה אמיתית הביתה.
מה המשמעות של להיות צנחנים, תחושת השייכות כל כך חזקה, הסביר מפקד סנגה בנאומו. "אנחנו צנחנים, אנחנו זן מסוים: בשירות או בחופשה, קונבנציונאלי או מיוחד, של חיל רגלים או כלי נשק אחרים, של הצבא או של כוחות מזוינים אחרים, ממוסגרים בחטיבות שונות, גם אם אנו עונדים פריזים שונים בכומתה האמריקאית, אם כי אנו עונדים תגים שונים על מדינו, אנו נשארים מאוחדים על ידי חבל טבור משותף, זהה ללא הפסק, דנ"א ייחודי מאז שנת 1938, שנת לידתו של צניחה צבאית לאומית, המזהה את הצנחן כלוחם חסר מצפון, בעל יוזמה חזקה, אמיץ ובעל תחושת חובה רבה. . חוסר המצפון הוא רצון הברזל לבצע את המשימות שהוקצו בכל מחיר. היוזמה נובעת מהמודעות להיות חלק מצוות בו כל חבר יודע היטב שהצלחת הקבוצה תלויה בכל אחד מהם. האומץ להיות גברים ונשים נשק, נקרא להתמודד עם הלא נודע בסיטואציות שלפניהן כל האחרים יעצרו. תחושת החובה, מתוך מודעות להיות אזרחים שמתבקשים משהו יותר מאחרים, מכיוון שיש לנו את הזכות לשרת את המוסדות. אנחנו אנשי מקצוע מרוצים מאוד כשאנחנו נותנים מאה אחוז, ולא מרוצים מאוד כשאנחנו נותנים 99 אחוז. אנחנו חיילים, שאוהבים לחיות עם חוסר השקט שנוצר מהלא נודע שנמצא מעבר לדלת המטוס בקפיצה לריק.".
צנחנים אוהבים אותם או שונאים אותם, אין דרך ביניים. אך מעל לכל, אינך יכול שלא להביט בהם בעיניים נטויות ולא להבין שמאחורי כומתה אמרנטית יש חיים נורמליים, יש תקוות, חלומות, אכזבות ושמחות. וכמובן שיש חיילים, מאחוריהם הכשרת ברזל, מקצועיות גבוהה מאוד ודרך להתקרב לקהילה, בין אם היא שלנו במקרה של עזרה באסונות או בחו"ל בכל מקום בו היא נדרשת, המסוגלת לשלב בין חובה ללב. הם מצליחים להוציא אותך מהדבר שבו פוליטיקה ותקשורת הולכים יד ביד גם כל יומיים, כאילו גם נתנו לך זוג כנפיים לעוף גבוה. וגם מסיבה זו הם גורמים לך להרגיש כבוד לחלוק את מולדתם.
