החיילים הצעירים של הכיתה 1899: גיבורינו של אותה תקופה. בעוד היום יש מי לברוח מלחמות ...

(של מרקו ולריו ורני)
23/07/18

החיילים הצעירים ממעמד 1899 טבלו את טבילת האש. התנהגותם הייתה נהדרת, ועל הנהר שברגע זה חוסם את דרך ארץ האב מהאויב, במתקפת נגד מעולה, הם שילבו את התלהבותם הנלהבת עם חוויית החברים המבוגרים וניצחו. כמה גדודי אוסטריה שהעזו לחצות את הפיאווה הושמדו: 1.200 שבויים שבויים, כמה תותחים שנלקחו על ידי האויב נלכדו מחדש ודיווחו על העמדות שגופותיהם של התותחים, שנפלו בגבורה בהגנה נואשת, עדיין סימנו.

בשעה זו, החובה והכבוד העליון שבהם הצבאות באמונה יציבה ובלב מאובטח מכילים כעס אויב על הנהר וההרים, מהדהדים זועקים זועקת "יחי איטליה" שתמיד הייתה טבעת ניצחון, אני רוצה שהצבא יידע שאחינו הצעירים ממעמד 1899 הראו את עצמם ראויים למורשת התהילה שיורדת עליהם. (אזור מלחמה, 18 נובמבר 1917 - רמטכ"ל הצבא א 'דיאז)

כך קראו את האנקומיו שהונפק על ידי המפקדה הצבאית העליונה של הצבא האיטלקי המלכותי, שצוטט ב- Bulletin הצבאי 22 בנובמבר 1917, הומרק לצלב חיל צבאי ב- 1923, כתוצאה מהגזירה המלכותית של 9 ביולי אותה שנה.

הגיבורים היו הנערים של 99, צעירים, שבאו ברובם מהכיתות הצנועות ביותר באוכלוסייה, רק שמונה עשרה (ובעזרת אימונים מאולתרים מאוד, בשל הדחיפות שבה היה עליהם לרשום, ולכן השתמשו בהם ב אותם חודשי מלחמה דרמטיים, שבהם הכל נראה אבוד) נשלחו לחזית הצפון-מזרחית, בעקבות התבוסה של קפורטו ואשר התבררו כמכריעים בקרבות חשובים, כולל "המעצר" שהתרחש בין טרנטינו ל ונטו ה- 10 1917 של נובמבר, זה של "הסולסטייס", שנערך באמצע יוני של ה- 1918 ולבסוף, זה של "Vittorio Veneto", שהתרחש בין ה- 24 אוקטובר ל- 3 נובמבר 1918.

גם לגיבורים הצעירים מאוד האלה מחשבותיי פונות, כאשר היום אנו חוגגים אלפי צעירים שנמלטים (הם אומרים) ממלחמות. ואני חושב על הדם שאבות אבותינו שופכים, בהזדמנויות רבות כל כך, כדי לספק לנו את מה שהיא - או צריכה להיות - מדינה דמוקרטית, שהיום מוכה לעתים קרובות מדי - וכל מי שלא דעה זהה יסלח לי - נקלע לסכנה חמורה. ממדיניות הגירה כלשהי, שמקורם (ואל נשכח, נובעת מסחר אמיתי בבני אדם) וכלה בניהולם הבא, מותירים, באופן אופימי, הרבה מה שניתן יהיה לחפש בהם.

המסלול החדש שנחנך על ידי הממשלה החדשה שהוקמה אני מקווה שיכול לקחת כדי להביא את האיחוד האירופי או, מדוע לא, האו"ם, שבמידת הצורך, בעבר, גם פירשו - או אפשרו לפרש - "אד הוק" אמנת עצמו, להצדקת התערבויות צבאיות, עם הכישורים המשפטיים השונים של התיק, להתערב בסוגיה הקוצנית - וכעת לא עיכבה עוד - באופן רציני וקוהרנטי, אפילו עם אלה שהם ערכי הסולידריות שלעתים קרובות התהדרו במילים. , נבגדים לעתים קרובות בעובדות.

בהקשר זה היה צריך לומר גם על ארגונים הומניטריים, ניהול כספים לקבלת פנים, תהליכי אינטגרציה, מכון ההגנה ההומניטארי הייחודי ועוד.

אפשר אפילו לשאול מדוע עד היום חגג בית הדין הפלילי הבינלאומי (שרק ביולי האחרון ה- 18, יום השנה העשרים לאימוץ החקיקה הרלוונטית) לא פעל באופן מוחשי לחקירה ולעצור של הפושעים השונים המעורבים (מה שלמרות שלוב אינה נמנית עם המדינות הדבקות בה, היא עדיין יכולה לבצע, במנדט של מועצת הביטחון של האומות המאוחדות שהוזכרו לעיל), וכתוצאה מכך, עד כה, בתיק חקירה פשוט אשר, ולא על הגורמים לכך נראה כי סחר בבני אדם (עם הכלכלה העצומה שנגרמה על ידיו) הולך לחקור את השפעותיו (ראשית, ההתנהלות לכאורה של משמר החופים הלובי, שכפי שנכתב על ידי המזכ"ל אנטוניו גוטרס - במהלך ההצלה ו / או יירוט בים יהיה פזיז ואלימות, ומרכזי מעצר למהגרים הפועלים בלוב): טסה בית המשפט כי אגב, בהקשר הגיאו-פוליטי של התקופה (בה צרפת של סרקוזי הייתה האדון), הושקע ב- 2011, בדיוק על ידי מועצת האו"ם, נגד כתב האישום של קדאפי בגין פשעים כביכול נגד "האנושות.

אבל הנה, מה שרצה לזכור, הוא דור של גיבורים איטלקים ש"... אתמול ילדים ו ... היום כל כך נהדר!", כפי שכתבה עליהם גבריאלה ד'אנונציו, הם הגנו על חייהם על ערכי עמנו, והבטיחו את הישרדותם נגד הפולש.

כמובן שהיום הכל השתנה, וכדי לחזור למה שהוזכר לעיל, ובאופן של שיקולים אחרים, למלחמות באפריקה, בהן הן קיימות, יש מטריצות ותוצאות שונות: אך החומר לא אמור להשתנות שכן, למעט ילדים, נשים וקשישים (שכל מדינה מתורבתת צריכה לברך ולהגן עליה, כפי שהיא צריכה להיות: ראו, בעניין זה, מה כבר נכתב בספר מאמר), שנות העשרים או השלושים, להפך, צריכים אולי להישאר בארצם כדי להילחם - ובסופו של דבר למות - על אותן זכויות, שכיום נפסלו, ניתן להכיר מחר בטקסטים חוקתיים, ולאפשר לדורות הבאים לחיות את חייהם בארצות מולדתם.

בדיוק כמו שאבות אבותינו עשו בהזדמנויות כה רבות ועבור מה זה המחווה שאנחנו רוצים להכיר כאן היום - הצעירים של 1899 מהם, הגנרל דיאז עצמו אמר: "ראיתי את החבר'ה מה- 99. הם הלכו לשורה הראשונה. ראיתי אותם חוזרים במספרים קטנים. הם עדיין שרו ".

(תמונה: EUNAVFOR MED / אינטרנט)