מה הגבול בין יוזמה לחוסר התחייבות קשה לעתים קרובות להבין, במיוחד בשלבים הנרגשים של מתקפה צבאית; ובתוך "התלם המלטטי" הזה מתגלה ההנמקה המוקדשת לאחת הטקטיקות הגדולות בהיסטוריה הצבאית, סגן ארווין רומל.
כמעט מאה שנה אחרי הצעדות הנפלאות שהובילו אותו מקולוברט ללונגרון, ובחנו את עשרות יחידות איטלקיות בשיק, נותרה שאלה: כמה רומלים יכלו לתמוך בצבא ה- XIV של פון להלן?
שאלה והנחת יסוד לבחון את אחד מאירועי המלחמה השנויים במחלוקת והמרתקים ביותר בהיסטוריה הצבאית, המאבק הקשה בין העמקים הפרוליאניים של הסגן הצעיר ארווין רומל בראש קבוצה קטנה של ציידני צבא גרמני בכיבוש תהילה אלמותית.
חדשנות, מהירות, ראייה טקטית, יכולת לשנות מחדש, חוסר רחמים, שאפתנות.
בששת הנושאים הללו, שליוו את מפעל העתיד שועל מדברי, ננסה לחתור את האיש והחייל, על מנת להציע תשובה סבירה להנחות ההשתקפות הזו.
רומל המחדש, כך שביוגרפיה חגיגית של הקצין הגרמני יכולה להיות זכאית ולמעשה, לקריאה שטחית של העובדות, כשקונפליקט נחסם בתעלות, במהירות התנועה ובעומק החדירה, בפרט במכשיר האיטלקי משנת 1917 על ידי הגרמנים, היה מרמז על חידוש כלשהו, לפחות מבחינה טקטית, במציאות שום דבר לא השתנה תחת שמשה של מלחמת העולם הראשונה, בוודאי שסגן ארווין, הראה את עצמו ניחן בחריפות טקטית שאין שני לה, כמו גם רוח התבוננות משמעותית, ודווקא באמצעות רוח זו הוא הצליח ללמוד כיצד הצרפתים חיפשו, לאורך מצעד החזית המערבית, דרך לשבור את האופי הסטטי של הסכסוך באמצעות תמרוני עטיפה מקומיים. מה שלמד בצרפת לרומל הייתה הזדמנות להציע את זה בחזית האיטלקית, אך עם זאת בעזרת מידור משמעותי של השטח, כמו גם על ידי התארגנות מבצעית של הכוחות האיטלקיים המובנים לתמוך בפעילות צבאית התקפית ולא הגנתית.
בסביבה המאופיינת במהירות ההתערבות, כאשר צבא ה- XIV הוקם בזמן קצר בהחלט, שנפרס בחזית איטליה-אוסטריה באמצעות מאמצים לוגיסטיים מדהימים לעת ובעת אקלים של המתנה לשינוי האפשרי במהלך הסכסוך, השטח הנפשי. ופסיכולוגית שעליה גדל הקצין הצעיר רומל נראית פורייה מספיק בכדי שאישיותו, בוודאי לא שכיחה, תוכל לצאת, לשאת פירות חיוביים ובמובנים מסוימים.
בקו ההגנה האיטלקי הראשון, שנולד כקו פתיחה ל- XII קרב האיזונזו זה עדיין שאפתן להאמין שנוכל לבצע פריצת דרך, במיוחד אם נסתכל על החזית מנקודת מבטם של הכוחות האוסטרו-גרמנים, הרי לרומל עצמו בוודאי היו כמה ספקות לגבי המיקום האפקטיבי של הכוחות היריבים, כמו גם לגבי יכולות היחידות שהיו מאחוריו השטח הלאומי, עם כל היתרונות שהדבר יכול לגרור מבחינת אספקה וגם פסיכולוגית.
אם לוקחים בחשבון את הנחות היסוד והפעולות שבוצעו, תוך התייחסות מיוחדת לעקיפת הארטילריה האיטלקית, לכידת המטאג'ור, מעבר דרך הלחימה במעבר צ'ימולאי ולכן לכידת חלק מהדיוויזיה האיטלקית הראשונה בלונגארונה נראה כי החזון הטקטי של רומל התברך על ידי האל מאדים עצמו.
הוא היה צריך לכסות את האגף הימני של הדיוויזיה ה -114 בעמק איזונזו ובמקום זאת היה מוצא את עצמו עולה ויורד על רכסי הקולובראט משמאל ל"משימה "שלו כנראה בחיפוש אחר חטיבת סלרנו או קרוצ'ה פור לה מריט, אשר, עם זאת, יישלל ממנו על המטאג'ור וייתן לאחר מכן בגין אירועי לונגרון, כאשר שוב, מחוץ ליחידתו שלו, אך מאוחד עם מחלקות אוסטרו-הונגריה, הוא היווה את החלוץ ועם עליות וירידות מדהימות חדשות. זה הפתיע את הדיוויזיה האיטלקית הראשונה בפיאבה בנסיגה. מתכנן מחדש את עצמו על פי ההזדמנויות שמציע שדה הקרב, היום אפשר היה לדבר פיקוד המשימה? באותם ימים מישהו העז לרעיון של כפיפות.
לא שגרתי ושאפתן, סגן רומל הצעיר היה להוט בהצלחתה של גרמניה ובהחלט הפגין זאת בצרפת וברומניה, אך באיטליה אנו יכולים להישבע, השאלה הייתה שונה, מבחינת רומל, כמו לכל הכוחות הגרמניים שהרכיבו את צבא ה- XIV; למעשה הם היו שם כדי להושיט יד לבעל ברית מעט מדי נחוש ואיטי, אולי בחוסר רצון, בוודאי עם יעדים אסטרטגיים מוגבלים, במסגרת מבצעית כזו, דמות כמו רומל לא הייתה יכולה לעשות דבר מלבד לחפש תהילה אישית, מצד שני היה לו מעט מאוד להפסיד, הוא היה זר לאליטות הצבא הפרוסיות, א פרבה שרק בזכות עצמו ובשאיפתו שלו, הוא היה יכול לשבור את התוכניות ההיררכיות הנוקשות של גרמניה ווילהמלימית.
בסיפור הקצר שנעשה על מעשהו של סגן רומל, בששת הנושאים הקשורים ליכולתו הצבאית ולאישיותו, יש את התשובה לשאלה הראשונית: של רומל צבא ה- XIV יכול היה לסבול מקסימום אחד ולא רק מכיוון שיוזמתו הייתה דומה מאוד לחוסר התחייבות, אך מכיוון שהשאיפה האישית שלו, במהלך אירועי הקובריד, התפארה באינטרס הכללי, יתר על כן, בבחינה מדוקדקת יותר של המצב המבצעי, הוא עשה הכל כדי להימנע מעימות עם יריב ולמעשה לא התחייב אותו כפי שהיה צריך, בכך הפקיד את קרקע האדמה הרציפה שלו בחלל על המזל וחסרונותיו של המגינים מאשר לתפיסת פעולה אמיתית.
פעילותו של רומל הייתה בהחלט נועזת וראויה לציון, אך הספק נותר כי כרוניקה של העובדות, שהוארך שנים אחר כך על ידי אותו גיבור, הייתה בה הרבה מאוד מעוררת-על וחוגגת את עצמה, בנוסף, בסיפור הזה, התפקיד היסטורי שמילאו האנגלו-אמריקאים, תפקיד הקשור למלחמת העולם השנייה והצורך לבצע דמוניזציה, אך יחד עם זאת לחגוג את כוחו של היריב, בגישה פסיכולוגית כך שככל שאויבי חזק יותר, יכולת יותר, נחושה וזה היה טוב שאני זה שניצחתי אותו, בקיצור, הגנרל רומל על היותו האויב הגדול שהיה צריך להיות כפוף לא פחות יוצא דופן.
רבות נכתב על רומל הצעיר, אך עדיין לא נערכה בחינה שלווה במה שקרה לקובריד, אירועים שהוא עצמו סיפר בזיכרונותיו "פיגוע חי"ר", אך לעיתים רחוקות מצא מקום בהשוואה מדעית צמודה. זה ברור.
בהשתקפות זו אנו רוצים לספק נקודת פתיחה, כך שכמעט מאה שנה אחרי אותם אירועים, ניתן יהיה לנהל דיון שלווה וגלויה, חופשי מאופן ההערות והחגיגות ההרואיות האופייניות לזוכים ומפסידים.
