הזאב אוכל כבשים שעושה את עצמו

למרות שחרורם של דייגים איטלקים שנתפסו על ידי הצבא הלאומי הלובי של הגנרל הפטר (LNA), המחלוקת בדבר חוסר ההגנה של בני ארצנו בחו"ל, ובאופן נרחב יותר, על האינטרסים הלאומיים שלנו בעולם, אינה פוחתת.

בין כל ההצעות השונות להגיע לפיתרון מהיר של המקרה, הייתה קריאה לפעולה כוחנית לשחרורם המיידי. בנוסף, קולות סמכותיים רבים התערבו גם לטובת עלייה ברמת המודעות והאסרטיביות של היציבה הלאומית על הים, במיוחד במי האינטרס הישיר ביותר שלנו, הים התיכון האינסופי.

בהזדמנות זו, יחד עם הפולמוסים נגד פוליטיקאים, הואשם המכשיר הצבאי גם באינרציה אשם, על כך שלא הגן תחילה על בני ארצו ואז על שלא ניסה מיד לשחרר אותם.

קבלת החלטות

לכן ראוי להדגיש כי יציבה אסרטיבית יותר וכל פעולה כוחנית עוקבות אחר החלטה פוליטית. בהקשר זה, מקבל ההחלטות את בחירותיו לאחר שבדק בקפידה את כל המשתנים המעורבים (פוליטיים, כלכליים, משפטיים וכו ') ושמע את נציגי הצבא בדבר כדאיות פעולה כלשהי (זמינות אמצעים, הכשרת צוותים) , חוויה ספציפית וכו '...). הצבא, למעשה, הוא היחיד שיכול לבצע הערכה אובייקטיבית של תיאטרון הפעולות ולהצביע האם ניתן להשיג באופן אופרטיבי את היעדים שמציין המדיניות. דיאלוג רק בין מקבל ההחלטות הפוליטי לצבא יאפשר אפוא להבטיח שהיעדים מקובלים מבחינה פוליטית וניתנים להשגה מבחינה מבצעית.

מדינה דמוקרטית מחליטה בדרך כלל לפעולה צבאית לאחר צעדים כלכליים (בצורת תמריצים או מעילה במשאבים) והפעולה הדיפלומטית הראשונית לא הצליחה להשיג את המטרה המיועדת, כלומר לתמוך בפעילות דיפלומטית נוספת בטיעונים. בנוסף, בהתחשב ברצון הפוליטי לעשות שימוש במכשיר הצבאי כדי להגן על האינטרסים הלאומיים, בין אם הם הגנה על ביטחון אזרחיהם או הגנה על יעדיה הכלכליים והפוליטיים הלגיטימיים של האומה, אם הם נפגעים או מאוימים על ידי התנהגות תוקפנית ומזלזלת. של המשפט הבינלאומי.

האפשרויות הצבאיות

אם צעדים כלכליים ופוליטיים מתגלים כלא יעילים בהגנה על האינטרסים הלגיטימיים של מדינה, אפשרויות צבאיות אפשריות נועדו לשנות את עמדתו של היריב, ולהעביר מסר ברור של הנכונות להשתמש בכוח אם המחלוקת לא תמצא הסדר שלווה המכבד את החוק הבינלאומי.

במקרה שהוחלט להשתמש בכוח, יש להעריך תחילה את שטח הפעולות, שממנו נובע זיהוי הכוחות שישמשו.

אם היעד לפגוע נמצא במרחק של לא יותר מ -1.000 ק"מ מהחוף, פעולת הפגנה אפשרית עשויה להיות שיגור טילים על התשתיות העיקריות, מה שיגרום לנזק כלכלי משמעותי לעמית. פתרון זה לא יהיה כרוך בשימוש בכוח אדם במגע עם היריב ויאפשר לשלוח לו אות ברור וקונקרטי.

דוגמה לפעולה כזו היא הפעולה המילטון שבאפריל 2018 שיגרו ספינות צרפתיות, אמריקאיות ובריטניות טילים לעבר יעדים סוריים בחוף ובאזור האחורי.

רמה גבוהה יותר, שתאפשר גם יעילות רבה יותר של ההתקפה, יכולה להיות מיוצגת על ידי פשיטה של ​​AV-8B או F-35B נגד מספר יעדים נבחרים. במקרה כזה היכולות התגנבות מטוסי F-35B יעדיפו הפתעה, מרכיב מהותי לפעולות מסוג זה.

אם, לעומת זאת, יש צורך בפעולה בהשתתפות יחידות על היבשה, כמו למשל שחרור ארצים / בני ערובה, האפשרות הסבירה ביותר תהיה בליץ של הכוחות המיוחדים.

לאחר שהוחלט על עוצמת ומטרות הפעולה, יש צורך לזהות את האמצעים והמחלקות המתאימים ביותר למטרה, בהתחשב במיקום הגיאוגרפי ובמאפייני התשתית של היעדים.

ככלל, הכלים היעילים ביותר לשימוש הם כלים עם יכולות השלכה מהים, עם כלי נשק, מטוסים ואנשי צוות (צוותי טיסה וכל כוחות מיוחדים) שהוכשרו לפעול מרציפים ימיים בכל תנאי מזג האוויר. הסיבה לכך היא שלצי יש יכולות טבעיות משלוחמכיוון שהוא מורכב מיחידות המספקות לעצמם באופן קבוע שיש ביכולות הגנתיות ופוגעניות, המסוגלות להיות מרכז פיקודי מורכב ולנוע באופן אוטונומי באופן מיידי וללא כל אישור מצד רשויות זרות, מה שמאפשר להקרין כוח ללא הגבלות טריטוריאליות, כדי להגן של אינטרסים לאומיים.

למעשה, כל הכלים האחרים העומדים לרשות מקבלי ההחלטות הפוליטיים צריכים להסתמך על בסיסים המוצבים בשטח זר, עם צורך באישור ועם המגבלות החזקות הברורות בסודיות, או נסיעות ארוכות מבסיסים בטוחים, אשר הם חושפים את הכוחות המשתתפים לגילוי אפשרי ולתגובה שאפשר לדמיין על ידי הכוחות המתנגדים. פיתרון מסוג זה מתקבל על הדעת רק אם היעדים הם עמוק בפנים הארץ ולא ניתן להגיע אליהם בשום אופן מהים.

דוגמה לסוג זה היא המבצע "מבטא כדור הרעם" (ברק) שבאמצעותו בלילה שבין 3 ל -4 ביולי 1976 שחררו הכוחות המיוחדים בישראל בני ערובה רבים שהוחזקו על ידי כוחות אוגנדה פנים שדה התעופה של העיר אנטבה. בהזדמנות זו, גם בהתחשב בטכנולוגיות הגילוי שהיו קיימות באותה תקופה, הצליחו מערכות ה- C-130 הישראליות לנחות על המסלול מבלי שהתגלו והדבר היה מכריע להצלחת המבצע.

אם לעומת זאת, היעדים היו נגישים מהים (אפילו במרחקים ניכרים), הם עלולים היו להיפגע עם טילי שיוט, כפי שקרה במקרה של המלחמות בעירק, המועדפים על ידי העובדה שכבר ביחידות שטח רבות יש טילי שיוט וטילים רבים נגד ספינות שופצו מחדש לתקיפה קרקעית, אם כי עם טווח מוגבל ל-200-300 ק"מ. לאפקטיביות וגמישות תפעולית רבה יותר עם זאת, מומלץ לספינות להיות חמושות בטילי שיוט או ארטילריה ארוכת טווח, המסוגל לפגוע ביעדים שהוצבו היטב בשטח היריב והרחק מהחוף במידת הצורך.

בהקשר זה מעניין להתבונן כיצד היכולת להכות לעומק אינך זקוק לפלטפורמות שיגור גדולות. דוגמה לכך היא הקורבטות הרוסיות Buyan-M (צילום), שביצע פיגועים קרקעיים במרחקים של יותר מ -1.000 ק"מ בסוריה בשנת 2015.

יכולות עכשוויות להכות של חיל הים מיוצגים על ידי טילי ה- Mk2 / A, היורשים של Otomat "Teseo", טיל נגד ספינות המותאם לתקיפה על הקרקע וטווח הטווח שלו הוא קצת יותר מ- 200 ק"מ. ניתן להעמיס את הטיל על סיפון משחתות מחלקה "דואליו" (אוריזזונטה), פריגטות מחלקה "ברגמיני" (פרם) וכן על ספינות הסיור החדשות "ת'און די רוול". בהקשר הזה, אין לשכוח כי הפריגטות ממעמד "ברגמיני" יכולות להשתמש גם בטילי שיוט ארוכי טווח עם שינוי פשוט וזול של חדר המשמש כיום להובלת כוחות, שם ניתן להתקין משגר סילבר A70 (SYstéme de Lanchement VERtical), המסוגל לשגר טילים כמו ה- MDCN הצרפתי "קרקפת", טיל שיוט ימי (טיל דה קרואיזר נבאלה) עם טווח של כ -1.000 ק"מ, שכבר שימש את הטרנס-אלפים במהלך הפעולה הנ"ל המילטון. לכך יש להוסיף כי רופא המשפחה Fremm (מטרה כללית) נולד עם ייעוד חזק לחיזוי כוח מעבר לים, מכיוון שהוא יכול להוות נקודת התחלה יעילה לפעולות הכוחות המיוחדים, מכיוון שהוא יכול לצאת לשלוש סירות מהירות, יש לו יכולת הפצצה מדויקת מעולה, הגנה אווירית מעולה לטווח בינוני כמו גם מערכות פיקוד ובקרה טובות.

האפשרות השנייה מזכירה מיד את הלחימה האנכרוניסטית והנוסטלגית המתנהלת, הרואה בחיל האוויר רוכש את מטוסי ה- F-35B (גרסה ימית המיועדת במפורש לשימוש על נושאות מטוסים ללא מעוט) הנחוצים עבור חיל הים, דבר המעכב למעשה את ההישג יכולת תפעולית מלאה של נושאת המטוסים קאבור.

היעדר כלי טיס הולם באונייה שכבר יהיה מוכן לארח אותם מערער ברצינות את פעולת הצי כולה, ומונע ממדיניות החוץ הלאומית ואולי מהאיחוד האירופי כלי חשוב של נוכחות (לאחר הברקזיט רק לצרפת ולאיטליה יש נושאת מטוסים) על מימי ים בסיסי מבחינה כלכלית, שנמצא במחלוקת הולכת וגוברת.

באשר לאפשרות השלישית, הצוות המתאים ביותר לניהול א בליץ על יעדים שאפשר להגיע אליהם מהים תהיה קבוצת התפעול של האינקורסורי (GOI) כפי שהיא הוקמה ואומנה לבצע פעולות מיוחדות שמקורן בים עם יעדים שיכולים להיות יחידות ימיות, פלטפורמות כרייה ותשתיות הממוקמות על החוף אך גם בשטח היריב. הכוחות המיוחדים של הצבא, למעשה, אינם מאומנים לפעול עם נקודת יציאה וחזרה על הים, ואילו ה- GIS של קרביניירי מאומן בעיקר לפעול בשטח לאומי וכבר עוסק בדיסקרטיות במולדת במאבק נגד הפשע המאורגן. טרור בינלאומי.

באשר לכוחות המיוחדים של חיל האוויר, אותן הערכות שנערכו עבור הצבא תקפות, בנוסף לאימונים ולהכשרה הספציפיים אשר, כפי שהדגישו הכוחות המזוינים עצמו, מכוונים לספק את המשימות האוויריות המובהקות יותר כגון תפיסה בשדה התעופה (פעולות כיבוש שדות תעופה) והכנת אזור תקיפה. אפשר היה לשער באופן סביר את השימוש בהם, כאלטרנטיבה לצבא, בפעולות כמו פעולת אנטבה הנ"ל. לשער שהשימוש בהן עבור סוג אחר של פעולות יהיה די לא הגיוני, או לפחות הם לא מייצגים את הבחירה הראשונה.

הַרתָעָה

בהרחבת השיח על הצורך בתנוחה לאומית אחרת, אסרטיבית יותר ומסוגלת להגן בצורה יעילה יותר על האינטרסים הכלכליים, הפוליטיים והביטחוניים הרחבים שלנו בים, יש צורך לשקף את מושג ההרתעה.

הביטוי של נכונות אמינה להשתמש בכוח במידת הצורך הוא ותישאר תמיד מרכיב חשוב ביחסים בינלאומיים. אלמנט שכאשר נעשה בו שימוש נכון, יחד עם דיפלומטיה, מאפשרים להשיג את היעדים האסטרטגיים שנקבעו. בהקשר זה, מכשיר צבאי מאומן, יעיל ומבצעי המצויד באמצעים / כלי נשק מודרניים הוא חיוני, כך שקול הדיפלומטיה יקשיב ביתר תשומת לב על ידי בן השיח.

עם זאת, מכשיר צבאי כזה גם מניח יכולות נאותות להכות ed משלוח, היחידים המסוגלים לתת "משקל" גדול יותר לדרישות הדיפלומטיה. בהעדר אלה, המכשיר הצבאי, על מרכיביו השונים והחשובים, נותר בהחלט הולם להגנה אך לא לתמיכה יעילה במדיניות החוץ הלאומית.

ההרתעה, למעשה, עושה שימוש במכלול של אלטרנטיבות, המציעות למקבל ההחלטות הפוליטי (הנתמך על ידי הצבא) מגוון יוזמות שמטרתן להרתיע את כל היריבים מביצוע פעולות אגרסיביות או ממילא מזיקות לאינטרסים וליוקרה לאומיים לגיטימיים. כוונה פוליטית ברורה להשתמש בכוח, במידת הצורך, להשגת יעדים אסטרטגיים לאומיים, ורכישת יכולת צבאית נאותה ואמינה, מהווים גורם מרתיע חזק לתוקפנות ותמריץ כל יריב לנהל משא ומתן במקרה של השקפות / יעדים לא שוויוניים.

אך כדי לפתח מדיניות חוץ המגנה על האינטרסים הלאומיים, ראשית כל יש צורך לברר מהן היעדים שאליהם נשאף ומה הגבולות שמעבר להם בלתי אפשרי כל משא ומתן. המטרה והמשימה היחידה של כל ממשלה ואלים מנהיגים פוליטית היא להבטיח את ביטחון האומה בהקשר הבינלאומי, לקדם את ערכיה ועקרונותיה, להגדיל את יוקרת המדינה ואת רווחתם הכלכלית והחברתית של אזרחיה. זה נכון עוד יותר בעולם כמו ההווה, קולח מאוד מהתרחישים המשתנים, הגמישים והבלתי צפויים שהם מביאים איומים חדשים כל הזמן על הביטחון והחופש.

תנוחה בינלאומית אסרטיבית יותר תאפשר להגשים טוב יותר את המשימה של הגנת יוקרתה ואינטרסים של המדינה ומכשיר צבאי אמין, מאומן ומוכן לפעולה מאפשר לתמוך טוב יותר במדיניות החוץ הלאומית, בעל יכולת להשתמש ביעילות בכוח ו להיות מוכן להעסיק את זה צריך שהרתעה ודיפלומטיה יתגלו כבלתי חד משמעיים.

לשם כך, יש להפוך את הגישה של עשר השנים האחרונות ולהראות רצון פוליטי עז להגן על צרכינו הלגיטימיים כנגד אלה המאיימים באופן שרירותי על ביטחוננו, שקשור לחופש הניווט בסכנת נוכחותם של פיראטים. חטיפת בני ארצה, הקשורה להגנה על אינטרסים כלכליים (כמו מניעת הפעילות השוטפת של SAIPEM 12000) או הרחבה המוצהרת של אזור הכלכלה הבלעדי עד למים הטריטוריאליים של סרדין.

בין אם ברצוננו להודות בכך ובין אם לאו, האיומים הגדולים ביותר על כלכלתנו, ביטחוננו, יוקרתנו וחופשנו אינם נובעים ממשברים שהתפתחו בעורף היבשות השונות, אלא מהחופים והים ובסביבה המבצעית המסוימת הזו יש להתמודד עמם, מתן כלים נאותים לאחראים לביצוע משימה זו. העמדת פנים כלום לא פותרת את הבעיות ומאפשרת לאיום לצמוח ולשגשג. כמו שנאמר הפופולרי: הזאב אוכל את מי שעושה כבשים.

_{צילום: טוויטר / חיל הנחתים האמריקני / חיל הים האמריקני / צבא ארה"ב / חיל הים}