נקודת המבט של דוד

ברגעים אלה הידיים של השעון המסדיר את שלום העולם האטו את המרוץ. אמריקה ורוסיה עומדות זו מול זו, בגלל מדינה - סוריה, שאינה מסוגלת למצוא שלום ועדיין לא יצאה לדרך הנכונה כדי לסיים את הטבח בשבע השנים האחרונות. הגישה התוקפנית של טראמפ מפחידה את דעת הקהל העולמית, אך דאגות נוספות הן התגובות הערמומיות שבאו מקרמלין שממשלתן, בין השניים, נראית סבירה יותר ופחות נחפזת. דונלד טראמפ הרגיל אותנו לצעקותיו ואפילו לאיומים קטנים "פוליטיקלי קורקט", עם זאת, הפעם זה נראה רוצה לשחק את המשחק על קצה התער.

ההתקפה לכאורה על הגז של אסד עדיין מופרכת, ולמרות שהנשיא הצרפתי מאקרון אמר שהוא מוכן להראות לעולם את הראיות, רבים צועקים למקרה קלאסי של "דגל לא נכון"שם נראה כי התאונה הוכנה אד הוק כדי ליצור את unremediable עילה למלחמה. תוך שעות ספורות צפינו בחשש בהתגייסות ספינות ומטוסים ואף בצי הצוללות של בריטניה כדי להתמודד עם משברים צבאיים אפשריים. אבל בתוך כל הכאוס הזה של התמרונים המאיימים, יש רצועה קטנה של שטח המזרח התיכון - ישראל - שנמצא בחזית הסכסוך הסורי מזה זמן. עמדה לא נוחה ומסוכנת שבכל זאת חשפה יכולת דיפלומטית ישראלית בולטת בתיווך בין התערבות לאופורטוניזם.

האופציה הסורית

כאן מיותר להחזיר את שיח היחסים בין סוריה לישראל בשחר הזמן, ובוחן את שורשי השנאה בין מדינותיה. בשביל זה יש דפים ודפי ספרי היסטוריה ומצב - של הגולן - שמעולם לא הועבר לארכיון. אנו רגילים גם לראות את המדינה היהודית כביתם של נושאים בלתי פתורים, שלמרות שהם נמשכים על פני השנים, מעולם לא איבדו את האשמה שלהם בשנאה הנחוצה להתנגשות פתאומית. אף על פי שהמועצה הישראלית אינה מפורסמת במדיניות ההמתנה והראייה שלה, הרי שהפעם ההימור דוחף להגברת הזהירות, בין השאר משום שמצד אחד, כנסת דגל באיזו מידה של יציבות מרוסיה, השיח משתנה לאיראן, שבדיוק בסוריה בונה פיוד שיעי מסוכן מאוד. 

ישראל, כמו מדינות רבות אחרות שחוו את האיום המבעבע של טרור בפני עצמה, חוששת מחללי הכוח, בייחוד אלה שנוצרו על ידי ביטול אסד מהזירה הפוליטית במזרח התיכון. לעומת זאת, הקמת המטה האיראני מאחורי דלת הכניסה מפריעה לשנתו של נתניהו.

על פי ניתוח של לארי הנאוור, אנליסט בחברת רנד, המטרות העיקריות של ישראל הן בעיקר להכיל את ההשפעה הרוסית / איראנית בסוריה, שנוכחותה מקלה על זרימת אמצעי לחימה וכלי רכב לחיזבאללה¹. צעד זה יהיה מסוכן כפליים מכיוון שהנשק המופץ במחזור מגיע מהארסנל הרוסי, ולכן הוא מצויד בטכנולוגיה מתקדמת. קיומן של מיליציות חיזבאללה בגבולות, בעידוד תמיכה רוסית / סורית / איראנית, מערער את ביטחון המדינה הלאומי, אף שראש הממשלה נתניהו הוכיח ללא היסוס שהוא אינו מקבל באופן פסיבי אירועים מעבר לגבול. ב -10 באפריל, למשל, כמה מטוסי חיל האוויר (חיל האוויר הישראלי) התמקדו בבסיס סורי שבו היו נשק לחיזבאללה, והעלו מחאות מאיראן, אך בעיקר מרוסיה. התמיכה של "מפלגת האל" כדי אסד, כאשר הערכה בטווח הארוך, היא עשויה להיות חיובית לישראל מאז ההשתתפות של המיליציות השיעיות במלחמה בסוריה גורמת להפסדים רבים תרופה לדילול סוגר של הלוחם בפועל².

החששות הישראליים נוגעים בראש ובראשונה לתפקידה האפשרי של רוסיה לאחר שהובסה הקואליציה האנטי-אסדית. אם ישראל תותקף או סורית או חיזבאללה, בנוכחות הצבאית הרוסיה תחליש הפוטנציאל תגובתי שלה יש את אותה בעיה, בקנה מידה גדול יותר, אנו חווים ברגעים אלו כאשר התקפת ארה"ב יכולה לפגוע בטעות או ההרוס או האיראנים . הפחדים אשרו כי חיזבאללה מעולם לא חדלה להצביע תשקם על הרמה של גולן ולעשות את זה עם תמיכה סורית, רוסית ואיראן יטו את הכף בהחלטיות לרעה ישראל.

ההסכמים שנחתמו על ידי רוסים ואמריקאים ב אסטנה, בירת קזחסטן, ביולי 2017 עבור "הפסקת אש" בחלק הדרומי של סוריה, כוללים הקמת שורה של "אזורי חיץ", כולל חיוני ליד ישראל בעומק 40 ק"מ, שבמסגרתה נאסרה כל פעילות איראנית. למרות מה הוחלט, לעומת זאת, בסוף באזורי 2017 קוניטרה וחרמון הם סבלו כמה התקפות על ידי מיליציות שיעיות בלי שום כוח ערבה להתערב³. למרות העמימות, הרוסים בכל זאת נותרו בן שיח יקר לישראל, שבמספר הזדמנויות קרץ לנושאים כמו זו של קרים והסנקציות הקשורות שהטילה ה- G7.⁴.

נראה גם כי לישראל יש את כל הנוחות לסוריה לבנות מחדש מדיניות עצמאית מבעלות בריתה, אולי לחשוב על חידוש הדיאלוג בין ירושלים לדמשק. מנקודת מבט זו, מבצע "שכנה טובה"החלה בחודש יוני 2016, רוכש ערך לא רק הומניטרי, אבל מעל לכל פוליטי רחוק מלהיות חסרי עניין⁵.

הבחירה של "ביבי" נתניהו נראה מקיאוולי, אבל היא כיום בת קיימא רק משום שהוא משאיר לפתוח חזית ברזולוציות שונות: בהחלט לחסל אסד אינו העדיפות של ישראל, והוא היסוד להגביל הבחישה האיראנית בעניינים סורי.