למי שכמוני לא חווה את מלחמת העולם השנייה, קשה לקבל מושג מדויק על התחושות שאותם, אשר, לעומת זאת, חוו את המלחמה על עורם, בוודאי הרגישו. אני מניח שקשה באותה מידה להבין מה הרגישו זקנינו או הצבא כאשר לבסוף הייתה ההכרזה על סיום המלחמה.
אולם לעיתים, החיים שמורות לנו (הפתיחה) הפתעות וכך, תוך כדי שיטוטים בדוכנים של שוק פשפשים בחיפוש אחר גלויות ישנות או ספרים ישנים, זה יכול במקרה להיתקל בירושה שמחזירה אותנו אחורה בזמן, לשנים של המלחמה. במקרה הספציפי שלי, בדיוק בימים בהם הוכרז סוף מלחמת העולם השנייה.
הכותב הוא רב"ט פול ס. לוטו, המשרת בגדוד 161 המוצב בפיליפינים, משדר אמריקאי (אות) המשרת באחת מתחנות הרדיו באוקיאנוס השקט, עד כמה שאני מבין. שם המשפחה, לוטו, ועצם מציאת המכתב בשוק ברומא, עולה כי התאגיד, או משפחתו, היו ממוצא איטלקי.
המכתב מופנה לאמא, אנדרה לוטו, בברוקלין, ומתוארכת ב -4 בספטמבר 1945. להלן שנייה, מיום 9 בספטמבר, אך נשלחה יחד עם הקודמת.
אנסה לדווח בצורה נאמנה ככל האפשר על מה שהטוראי כותב לאמו, על החלקים שהצלחתי להבין ושצורה כלשהי קשורה בסוף המלחמה.
4 ספטמבר 1945
"אימא היקרה, אני מצטערת על שלא כתבתי לך כמו שהייתי צריכה, אבל זו אחת מאותן זמנים שלא קורה שום דבר שאפשר לדבר עליו, לפחות במשך כמה שבועות שלא למדתי בבית הספר. אני עובד ברדיו.
מאוד נהנתי מהמכתבים הרבים שאתה ואבא כתבת לי.
אני יכול להבין עד כמה הונעת מהסוף הפתאומי (אני מניח שהסוף תמיד פתאומי) של המלחמה הזו.
קפצנו בתדהמה כאשר יפן ביקשה לראשונה שלום.
הצעקות החלו לפלס את דרכן מאוהל לאוהל באזור החברה.
השעה הייתה בערך חצות וקצת התעצבנו מאותם השיכורים של ... שהמנעו מאיתנו לישון.
כשהחדשות הגיעו לאוהל שלנו, בנים, הוצאנו צעקה!
אז התלבשנו (חלקנו לבשנו את המכנסיים והנעליים הטובים ביותר) והחלפנו את השכנים השיכורים עד שגם היינו שיכורים."
כמובן שזו חייבת להיות הקלה גדולה, בידיעה שהמלחמה הסתיימה, שתוכל להתחיל לקוות לעתיד שוב, שתוכל לחזור הביתה.
"אך כאשר סוף סוף הוכרז יום הניצחון ... עיקר ענייננו והאינטרס שלנו היה לנסות להבין מתי נוכל לחזור הביתה.
מן הסתם הודיעו לך העיתונים כי הדיוויזיה ה -25 אחראית על כיבוש האי היפני קיושו. באי יש את העיר העתיקה נגסאקי, אני יודע מכיוון שמטה השידור חנה באתר זה."
המכתב ממשיך בברכות לאם ולאח יוג'ין, כמו גם עם ההערה על הקושי בלימוד השפה היפנית.
9 ספטמבר 1945
"אמא יקרה, זה המכתב הראשון שאני כותב בלי לחשוב על צנזורה, וזה תענוג אמיתי!
בשבועות האחרונים הם היו רופפים מאוד גם אם באופן רשמי היה צריך לקיים את הצנזורה כמו תמיד. הופתעתי מאוד לגלות שדברים שנאמרו בפעם האחרונה על תנועות הדיוויזיה ה -25 לא צונזרו."
צנזורה, במלחמה, היא דבר נפוץ, אני אומר, הכרחי, כדי למנוע מידע חשוב כמו תנועה של יחידה, נתוני חוזק או תנאי הפעלה, בסופו של דבר בידי האויב. זה אולי נראה פוגע בחופש שלו אבל זה דבר הכרחי ובמלחמת העולם השנייה הצבא האמריקני הפעיל אותו.
"כאמור, אנו אמורים לכבוש את קיושו תוך חודש ... אנו עומדים לקבל ציוד חדש ...
באשר לבעלי דרגה, ישלמו לנו עשרה דולרים בחודש. המטבע האמריקני הכובש ישמש, 15 ין לדולר אחד של כיבוש.
אם יפני נמצא ברשותו ציוד מלחמה, הוא עומד על עונש של עשרים שנות מאסר עד למותו.
עלינו להתנהג בנוחות אך בנוקשות, אחרת הם לא יכבדו אותנו ... שכחתי לספר לכם את החדשות החשובות ביותר. אם אתה מסתכל בכתובת תבחין שאני נמצא עכשיו במטה של הגדוד ה -161 ... הדבר היחיד שאני לא אוהב זה איך הם מעירים אותנו בבוקר ... אבל כשאתה שומע ירייה של 105 מהיציצים אתה מתעורר ואתה מתלבש במהירות. בבוקר הראשון כמעט עברתי זריקה!"
קריאת העמודים המעטים הללו הביאה אותי לחקור את האירועים שהתרחשו באותן שנים רחוקות ולכן גיליתי, בין היתר, כי הגדוד ה -161 יחזור בפועל לביתו ב- 1 בנובמבר 1945, ובמקומו תפס הגדוד החי"ר הרביעי.
אני רוצה לחשוב שקצת מאוחר יותר רב"ט פול ס. לוטו הצליח לחזור לבית הוריו בברוקלין וליהנות מנוחה ראויה.
