בשנת 2011 מותו של מועמר קדאפי נתפס בעיני חלק מהאנליסטים הישראלים כסימן להתקרבות היפותטית של היחסים הדיפלומטיים בין לוב לישראל.
ישראל לא היתה חדשה באזור לוב. כאשר ב 1981 הרחוק, סודאן נוצר החזית הלאומית להצלת לוב (ה- NFSL: קבוצת אופוזיציה לוב שנוצרה במטרה לבצע שינוי משטר) כמה אנליסטים בינלאומיים חששו מהימצאותם של השירותים הישראליים העומדים מאחורי הקמת אותו, בסיוע ה- CIA. לפי האחרונה, המימון לאותה קבוצה הופעל על ידי ה- CIA וערב הסעודית, כמו גם על ידי מצרים, מרוקו, עירק וישראל.
בחודש מאי 1984 האנליסטים הבינלאומיים שיערו כי ההתקפה NFSL, שממנו Muammar קדאפי יצא ללא פגע ואשר גרם לנפגעי 80, היה מתואמת על ידי CIA ומוסד.
עם נפילתו של משטר קדאפי כאמור, ה- NFSL איבד את סיבתו על התפרקותו והתפרק ב- 9 במאי 2012, ואחר כך הוחלף על ידי מפלגת החזית הלאומית, שזכתה במושב 3 בבחירות הכלליות של הקונגרס הכללי, בבחירות הלוביות החופשיות הראשונות לאחר יותר מ- 40 שנים.
כ -6 שנים חלפו מאז תום קדאפי, לוב נשארת, יחד עם סוריה, אש חיה שלא ניתן לכבות. עם זאת, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, שנמשך עשר שנים, שהפך לסכסוך ערבי-ישראלי, חווה את השינוי לאורך זמן ברעיון שראה את הדמוקרטיה מאוימת במעין יהודית, מה שהופך את הגישה של העם הערבי לישראלים פחות עוינים.
אנליסטים משערים כל עתיד גיאופוליטי אפשרי באזור לוב. לדעתי, כפי שכבר הודגש על ידי אנליסטים בינלאומיים אחרים, תפקיד חשוב אפשרי בתחום זה ייתן לישראל הזדמנות ליצור קשר עם מדינות ערביות ידידותיות אחרות, כמו קטאר, מדינה שמילאה תפקיד בסיסי בלוב, ותרם רבות למסע התעמולה נגד קדאפי, ואשר יכול כעת להפעיל את השפעתו בעולם הערבי על מנת להפוך את ישראל לא רק לדיפלומטית יותר, אלא לחזור על תפקידה המרכזי ברצועת עזה.
המדינה הערבית המצוטטת עצמה תעסוק הן בשנים האחרונות והן בזמנים האחרונים, בתיווך לחילופי שבויים בין חמאס לישראל. חדשות לא אושרו על ידי אף אחת מהמדינות.
(צילום: צה"ל)
