ניס ומונאקו חוו את אותה הדרמה: אדם אחד הרג אנשים חפים מפשע. על פי מה שדווח, בניס, אולי, בחלק האחרון, זאב בודד שהקצין והיה קדוש מעונה בדרכו היה פועל; במונאקו, לעומת זאת, ילד פשוט שנראה שהוא סבל מהפרעות פסיכולוגיות ובריונות בחייו, כלל לא קשור לקבוצות טרור או קיצוני, אך עדיין מוכן לתת שיעור. האחרון, אפוא, ייפול לקטגוריה של אמולטורי זאב בודדים.
החברה האזרחית מזועזעת מכל כך הרבה נחישות וטירוף. ממשלות מתערבבות בכדי לנסות להחדיר אמון בעם ובאותה עת לנסות ולפתור את הבעיה או לפחות למנוע התקפות אפשריות אחרות מסוג זה, תוך ידיעה שמדובר בהתחייבות בלתי אפשרית.
אף מדינה מודרנית, אך גם לא זו של פעם, לא יכולה לעצור התחייבויות מזיקות כאלה. אין ביטחון מוחלט, אין מערכת אנטי טרוריסטית או משטרתית טובה ויעילה יותר מאחרת באירופה, מכיוון שרבות המדינות האירופיות בדרך זו או אחרת בעבר נאלצו להתמודד עם טרור ולכן פיתחו מערכות ניגודיות נאותה. מערכות אלו מכוילות לסוג האוכלוסייה, תרבות, לוגיסטיקה, תכנון עירוני וכו '. עם זאת, העמים הנותרים שאבו את ניסיונם של אחרים. בקטעים שהראו במיידי האירועים במינכן, ניתן לראות בבירור את המשטרה הגרמנית נפטרת מטכניקות צבאיות או באמצעות הגנה צמודה לכיסוי המגזרים השונים שיש לפקח עליהם. כבישים מדומים ואוכלוסייה נעלמו. פחדנים? לא! גורם תרבותי וארגוני השונה משלנו ומהזה הצרפתי, למשל. בקיצור, כולם פועלים על פי המודלים ותוכניות ההתייחסות שלהם.
אבל השאלה הנפוצה שכולם שואלים היא: מה מניע ילד למאמצים כאלה? אין תשובה מסוימת, גם מכיוון שהנוגעים במישרין מתים. עם זאת, אנו יכולים לנסות להבין באיזו קלות הבשילו רעיונותיהם הלא בריאים. מרשל מקלוהן (בתמונה מימין) בשנת 1977 אמר: "כאשר שתי חברות חיות זו לצד זו, האתגר הנפשי שמפעילה האחת המתפתחת יותר מעורר פיצוץ אנרגיה אצל האחר". ואז הכל מתבהר אם בהתפתחותו אנו מתכוונים למודל החברתי המקומי. מעשי טבח שואפים יכולים להיות מוחלשים, להתאים את עצמם באופן שגוי, להדחיק בגלל גורמים מרובים, אך גם להטיל טרף קל לשטיפת מוח דרך האינטרנט או הטלוויזיה. בואו ננסה לקחת בחשבון שילד אמריקני, שנית צ'רלס ס. קלארק בשלו אלימות בטלוויזיה"היא משתתפת בממוצע 8.000 מקרי רצח ו 100.000 מעשי אלימות לפני שסיימה את בית הספר היסודי". כמובן ששני הרוצחים המדוברים לא היו אמריקנים, אך בהתחשב בעובדה שרוב תוכניות הטלוויזיה מכוונות להפקה אמריקאית, הדמות אינה רחוקה מאוד מהמציאות האירופית. אם הילדים האלה מבלים את זמנם הפנוי מול האינטרנט, הטלוויזיה, משחקי וידאו אלימים ו חברתי ברור כי קיימת אפשרות שמוח קל להתרשמות או לפחות בעל נטייה גבוהה יותר עשוי לטרף רעיונות הזויים.
טבח יכול להיעשות כאשר וכאשר תרצו גם עם נשק מאולתר וגם עם כלי נשק תקינים. אין צורך בכישורים מיוחדים, אתה רק צריך להיות בעל הרצון הלא בריא לבצע את הפשע. למרבה הצער, לילדים של היום יש גישה למידע כיצד לבנות פצצות, מקלעים, רובים או אפילו טכניקות טרור וטקטיקות שמוסברות בחריפות במדריכים השונים הקיימים בכל מקום וללא כל שליטה. רציתי לראות באופן אישי כמה זה יכול להיות קל ותוך כמה שעות מצאתי דפי נתונים טכניים מפורטים מאוד באינטרנט כיצד לבנות אקדח, תת מקלע מסוג UZI או כיצד לבנות רימוני יד מאולתרים רק על ידי קריאת ספר קטן המתייחס ליכולת הצבאית של חוליית הפצצה. של ה- IRA. מצאתי גם מדריך שנכתב על ידי מחבל ברזילאי הנחשב למודל בסיסי של מחבלים עתידיים. כפי שאתה יכול לראות, אם כן, זאבים בודדים פוטנציאליים או אמולטורים עומדים לרשותם כל מה שהם רוצים בגבול הדמיון היחיד. רעיונות אלה משולבים אז בתשוקה של משחקי וידיאו המאפיינים את המוות, פעולות אלימות, מראה הדם, המעשה הפלילי עצמו. כעת הדיאלוג המתנגד כבר אינו נתפס כאופציה, אלא רק ככניעה, משום שהסכסוך נפתר רק באלימות והשמדת היריב (התבונן בסרטים מצוירים מודרניים או במשחקי וידאו).
התמודדות עם תרחיש מורכב זה מצריכה אפוא מאמץ קולקטיבי של האומה כולה וכל אחד צריך לעשות את שלו: למדינה יש את שלה, להורים ולאזרחים בודדים יש את שלהם. מכיוון שאתה לא יכול פשוט להאשים משחקי וידיאו בתוקפנות מרוממת. הבעיה הרבה יותר מורכבת וענפה. יש בשוק משחקי וידאו שהם אבסורד ואלימים באמת. אך לא רק אלה שתורמים לקבל את האלימות הם הערוץ היחיד להשמעת קולם. אז מי הם? המייצר ומוכר אותם.
עיקר העניין הוא כאן. המדינה לא יכולה להעמיד פנים שלא שמה לב שהמשחקים האלה קיימים, מכיוון שזה אומר שאיש לא שלט במוצר. מה הם אז כל אישורי האיכות וכל אותם ראשי תיבות שמעידים על איכות המוצר ובטיחותו של אותו דבר, אם דברים דומים אז הופכים. מדוע אין בקרות קפדניות על משחקי וידאו?
תעשיין שיש לו עובד שמציע לו משחק אלים מאוד צריך לנקוט בפעולה נגד העובד. כך אנו מתחילים להילחם ביעילות במחלה ובנטייה לביצוע מעשי טרור או פשע. אם העובד מרחיק לכת זה אומר שיש בעיה. אז למה לשקול את מה שאתה מציע? אם התעשיין מציע מוצר כזה לרשת הפצה, על הרשת לנקוט צעדים לעבר התעשיין. אם רשת ההפצה משיקה סרטון כזה לשוק, אז המדינה צריכה להתערב ולהכות חזק. חייבים להיות מוגנים על האנשים ומעל לכל יש לעקוב אחר הנוער בתשומת לב מיוחדת. אנחנו לא מדברים על משחקי פיראטים, אלא על אלה שיש בשוק באופן חופשי, ולכן ניתן לזהות אותם בקלות. זה סוטה, כולנו יודעים את זה, אבל זה באותה מידה סוטר שיש חברה שבה נאמרים חילול הקודש בשידור חי בטלוויזיה, אז אולי זה גורם לקהל. צחוקים, בדיחות, חילול קודש, רצון להופיע בכל מחיר, מכות לנכים, טבח כדי להעניש בריונים או בגלל שאתה לא מאמין במוחמד: זו החברה של דקדוקציה ואלימות.
