דמויות ומתורגמנים. הקורבן: מריו צ'רסיאלו רגא, סגן סמלת הקרביניירי בן השלושים וחמש, בדיוק חזר לבירה כדי לחדש את השירות שנקטע 43 ימים לפני כן להתחתן עם רוזה מריה שלו במאסה וסוביאנה. הרוצחת (הודה עצמי): אחד משני הצעירים האמריקאים (שאחד מהם מוגדר "ממוצא לבנוני"), מכורים לסמים שעדיין לא היו בשנות העשרים לחייהם. במרחק של 12 שעות מיצוב נייחותם הכלליות שלהם אינן ידועות מכיוון שיש להגן על פרטיותם של העבריינים, אלא אם כן הם איטלקיים! סוחר הסמים (זהות עדיין לא ידועה): הוא נגנב מתרמיל על ידי שני האמריקאים כנקמה על כך שסיפק להם אבקת אספירין שהועברה כקוקאין. בעקבות קשר טלפוני, חוטפי תיקים וסוחרי סמים הסכימו להחזיר את התרמיל לאחר שילמו כופר של מאה יורו. החוטף הודיע אז לקרביניירי על זמנים מוסכמים ונהלים לפדיון.
העלילה: כדי ליירט את החוטפים-הסחטנים, סגן-הסמל הולך בבגדים פשוטים, יחד עם עמית ובעזרת הגה המסתובב סביב, למקום המינוי. בעוד סוחר הסמים מתאפק, סמנכ"ל הבחין בנוכחותן של שתי דמויות בסביבה, שהתבררו כשני האמריקנים. לבקשת המסמכים, הדוקר. בבוקר שלמחרת הפגנות פה אחד של תנחומים, השתתפות וקרבה למשפחה ולנשק, התרוממות מעלות הקורבן.
לתעד גם ביזה של אינסטרומנטליסטים מקצועיים שמאשימים כל מי שלא חושב עליהם ככלי אינסטרומנטליזציה. פרופסור בן 51 מנוברה אפילו פוגע בזכרם של הנופלים בפייסבוק במילים מקוממות ובזויות שאינן מידה.
בחדשות הבוקר לא מדובר בבשורה כי בטורינו חזרו על סצנת קבוצת צפון אפריקאים שהקיפה הגה כדי למנוע זיהוי של אחד מהם. בשעות אחר הצהריים המוקדמות ברשתות החברתיות מחאות והתמרמרות עוברות, ובשעה 16.00, כאשר החקירות עדיין לא הבהירו את התמונה, מופיע ווטסאפ: "... מה שהכי מפריע לי הוא ששני קרביניירים היו הכי גרועים עם שני עבריינים. האם שני הקרביניירים היו חמושים או לא? האם הם הגיבו או לא? האם הם לא הגיבו כי חששו להסתבך עם השופטים אם הם "פוגעים" בשני העולים? ... אם פושע מגיב למשטרה, הוא נורה ומי שירה אסור לו לפחד מהשופטים ... אבל אני כבר יכול לשמוע את ההד: גזעני, פשיסטי, מערב ... "
עם סגירת הווילון מתווסף שמו של סגן הסמל צ'רסיאלו לרשימת אותם קרביניירים ושוטרים שלא היו מתים אם רק היה בידם טייזר לנטרל, לפני שהוא יוודא על חשבונם אם אפשר היה לדקור אותם או להכות אותם על ידי כדור, העבריין או מכור לסמים בנסיגה שהיו עליהם להתמודד; או אם הם חשו פחות חשופים לסיכון של סיום המשפט במקרה שהפושע עימם נאלצו להתמודד ספג נזק גופני כלשהו. אבל אפילו מותו של סמל הסמל קרצ'יילו לא ישנה דברים ו" ... גם הפעם שום דבר חשוב לא יקרה ", כפי שמסכם הווסאפ שהוזכר לעיל," עם שתיקת הבגדים, השתמש בכדי לציית. זה מבאס! "
פסימי? לא, ריאליסט. דימוי דומם של איטליה של ימינו רואה סוחר סמים שפונה לקרביניירי כדי לפתור מחלוקת מקצועית עם קהל לקוחותיו, ופרופסור לנוובארה הפוגע נפל במילוי תפקידו. בהגדלת המטרה אנו רואים גם מעמד פוליטי אופרטה, שאינו מתיימר אפילו להסתיר את האינטרס היקר לו ביותר: לשמור על הכורסה שלה, תהיה עלות אשר תהיה. ההנחה הכרחית של שאיפה זו היא לפתוח באופן אובססיבי בפתיחתם מחדש של נמלי ההגירה של אפריקאים הממתינים לעשרות מיליונים שיגיעו לארץ היפה של אלף הקואופרטיבים והקהילות המוכנות לקבל אותם.
בהזזת מבטך אתה עדיין יכול לראות מצד אחד קטגוריה של שימושים צבאיים כדי לציית (בשקט) למעמד הפוליטי הזה ומצד שני מערכת משפט המייצגת את הטוב ביותר שרוצה עבריין ששואף לעבוד באיטליה. יש משמעות לכך שהסיפור הדרמטי של פלמארה לא עורר שום דבר חשוב, למעט ההחלטה לפנות לתיקו לא לבחור במנהלי ה- CSM, פיתרון הגרלות שלא מבחינה מוסרית לא שונה בהרבה מהטיפול הפוליטי ומעל הכל אין דבר מה לעשות עם מריטוקרטיה. ברקע, סוף סוף, אירופה שהתחייבה להגן על האינטרסים שלה, לרעת איטליה, הן בתחום הכלכלי והן מבחינת ההגירה, עם חיבור הטורים המקומיים החמישיים.
ההוכחה לתשעה מממצאים אלה הם התנאים בהם מצויים עצמם הכוחות המזוינים וכוח המשטרה, אוויר הפחד השולט בערים הגדולות בשעות הערב והעובדה ששליש מאוכלוסיית הכלא האיטלקית מורכבת מאי -איטלקית וכי עבריינות "הזרים", כפי שפורסם בנתונים הסטטיסטיים הרשמיים, היא פי ארבעה לעומת זו "האיטלקית".
מוסרי: איטליה, עם גבולותיה המסננת והגבול הטלת מנהיגים מוסדיים ימשיכו בירידה בלתי ניתנת לעצירה אשר הדורות הבאים ישלמו מחיר הולך וגדל.
תמונות: פייסבוק / RAI
