ב- 12 בנובמבר מצאה עצמה לבנון חשופה לטרור בפיגוע התאבדות כפול שהרג 43 בני אדם בפרברים הדרומיים של ביירות, מעוז חיזבאללה. הפיגוע החמור ביותר שנערך בבירת לבנון מאז תום מלחמת האזרחים בשנת 1990. בהצהרה עמה נטלה המדינה האיסלאמית אחריות לפיגוע, ברכה הקבוצה את "חיילי הח'ליפות" על פגיעה ב"פרצי הכופרים " ", התייחסות לשיעים שהג'יהאדים רואים בהם כבלתי נאמנים."
חיזבאללה נכנס לכוונת הכליפות מאז שהחל לתמוך באסד עם אנשי המיליציה שלו, שבזכות תורם זה הצליחו לעמוד בפני גאות הג'יהאדיסטים שהגיעו מכל רחבי העולם. שם סביר האסטרטגיה שעומדת מאחורי ההתקפות הללו בלבנון היא האינטרס להרחיב את המלחמה, לחלק את הכוחות המתנגדים לה לח'ליפות. אסטרטגיה של החזית המרובה שכבר הזדמן לנו לבדוק בהיסטוריה האחרונה, בסוף מלחמת העולם השנייה. התוצאות אינן המבריקות ביותר. כשם שזה עולה לבעלות הברית מאמץ וארגון לבלום את גל הטרור בכמה חזיתות, נכון באותה מידה שהמחבלים עצמם יצטרכו לנסות את כוחם לשמור על מצב כוננות גבוה בכמה נקודות. אסטרטגיה שנראית אופטימית מדי. שאל בגדדי עושה משהו לא בסדר?
יותר משגיאת הערכה, זו של החליף, נראה שינוי מהותי באסטרטגיית הטרור שלו. גישה נועזת יותר אך כזו המאפשרת מבנה ארגוני של מורכבות ללא ספק ורב תכליתי אסטרטגי. אנו רואים כיצד בין לבנון לצרפת, צל הח'ליף מתרחב ומשתנה. בתקיפה בביירות, ככל הנראה, קבוצת הטבח הורכבה משלושה או 3 נבדקים, אולי ללאום סורי, מצוידים בחגורות נפץ בעבודת יד קפדנית. היעד של המחבלים היה בתחילה בית החולים רסולו אל עזאם, הידוע כי בשליטת קבוצת חיזבאללה. הנוכחות המוגזמת של אכיפת החוק פישלה את תוכניות התוקפים שנאלצו להמציא תוכנית מחדש מאפס. עם הפעולה שכבר בוצעה, תוך סיכון להתגלות, המחבלים שינו את תוכניתם על ידי המתנה לשעת העומס על מנת למקסם את ההשפעה המשבשת של חגורות הנפץ.
הפיצוצים עקבו זה אחר זה ברצף מהיר ובמרחק של לא יותר מ -150 מטר זה מזה. המקומות שנבחרו היו בתי קפה, מסעדות ומקלטים, בזמן הפיגוע צפוף במיוחד. אסטרטגיה לבנונית המאפשרת לנו להבין את ההבדל עם מה שקרה בפריס.
התכנון הצפוף של הפיגוע מראה את ההכנות הפריליליטריות של התוקפים, פסיכולוגית יציבה וקפדנית יותר. הפעלת פיגוע במדינה מערבית שונה בהחלט מביצועה במדינה כמו לבנון, המורגלת להיות יתר לחץ דם בגלל טרור. הסיכון שלוקחים התוקפים להמתין (מבלי להתגלה) הוא אחת ההפגנות הברורות ביותר לאופן בו גברים אלו זיקים, אך מעל לכל, הדבר גורם לנו להבין עד כמה הם יכולים להיות קטלניים אם הם מוכנים כראוי.
בפריס המצב לא מתואם, לא מדויק וחפוז. במדינה שלא מצפה להתקפות, היה קל לחכות לצופים לזרום מהאיצטדיון, מבלי לעורר חשד. עם זאת, המחבלים הדגישו חיפזון יוצא דופן, שרבים ייחסו לחוסר הניסיון של הקבוצה ולחוסר ההיערכות הפריליליטרית, מצב שללא ספק הציל חיים רבים. ההשוואה בין אצטדיון מלא באנשים (שם גם היה נשיא צרפת) לבין בית חולים בעיצומו אינה שונה כל כך: שניהם מקומות צפופים מאוד, סמלים של חברה הקרובה יותר לאזרחים נורמליים מאשר לסמליות אידיאולוגית. חגורות נפץ תוצרת בית שהשפעתן הרסנית הוגברה עם ציפורניים ושברי מתכת קטנים, הן המוטיב המוביל בין שתי הפיגועים, גורם השאול מהפעולות הקאדיסטיות הראשונות נגד חיילים אמריקנים בעירק ואפגניסטן. שתי התקיפות הללו, שלדעת חלקן מנותקות זו מזו, הן הדוגמא הקונקרטית ביותר להתפתחותה של המדינה האיסלאמית וכיצד האסטרטגיה שלה הופכת לאגרסיבית יותר.
כשנחת במערב, הקליפת נאלצה בהכרח לשנות את רולטת ההתקפה. כאן, הנציגים הדתיים המשפיעים ביותר ומנהיגים פוליטיים מלווים וכמעט בלתי ניתנים לגישה. אז יש לנו את השלב הראשון של שינוי הטרוריסט של ה- IS, מיעדים יחידים וייצוגיים ליעדים מרובים ושכיחים יותר. כאשר רק פוליטיקאים או מקומות סמלים מושפעים, האוכלוסייה מושקעת באופן שולי מהפחד שהם גורמים לה, מכיוון שאינה מזדהה עם הקורבן. פגיעה בברים, מסעדות ומקלטים כרוכה בתגובה אחרת, כולנו לפחות פעם אחת לקחנו את האוטובוס לנסוע לעבודה או לבית הספר, לכולנו קפה עם חברים בבר. כולנו יכולים להיות קורבנות לא מודעים לטירוף פונדמנטליסטי.
תחילה, המתאבדים היו נבדקים בודדים, סמוכים גיאוגרפית למקומות בהם אירעו הפיגועים, גברים שניצלו בגלל עונים, תוך הבטחה לגמול כספי למשפחה שנותרה לבדה. באפגניסטן ובעיראק היו הנושאים הללו מונעים, למען משפחתם לבצע פיגועים, בכל מקום ובכל דרך, טרור היה ביטוי לתחושת סבל חברתית שניצלה על ידי מי שמעולם לא חוו את הסבל הזה. צעדי הח'ליפות אינם עוקבים כמעט אחר קו זה ומתמקדים מייד באנשים שעברו מניפולציה, אשר "מחוברים" הודות למורת רוח החברתית בה הם חיים והכעס המודחק על היסטוריה שמתעלמת מהם.
האסטרטגיה עובדת. בני נוער מתגייסים לשורות ה- IS שמנצלים את חוסר שביעות הרצון של ממשלות המערב, אף שוכרים שחקנים צעירים מאירופה ואמריקה ובכך מבצעים את הקפיצה האיכותית. מסוריה לעיראק אנו עוברים לאירופה. בהתחלה קשה לתאם יותר אנשים לפיגוע ללא בסיס באירופה, ולכן מתפתחת התיאוריה של 'זאב בודד', נושא יחיד שמונחה דרך הרשת לקצור קורבנות בביתו שלו. הגל הרגשי של המהגרים מהדור השני הוא חזק מאוד, משולב בצורה גרועה באירופה המודאגת ומפורש על ידי מדינות המוצא שלהן שאין להן מה להציע, מדינת האסלאם מציעה להן מה להאמין בהן ולהילחם בהן. מראה לגוונים, אך רק אנו יודעים זאת. לאחר שנוצרה רשת לוגיסטיקה וידע באירופה, פעולות יכולות להתעצם ולהיות מורכבות טקטית יותר.
מאז ינואר 2015, עם הטבח ב- צ'רלי Hebdo תורת הזאב הבודד מדלגת על מנת להצטרף לקבוצות מיליטנטיות מתואמות. הכנת הנושאים הללו מתקיימת דרך האינטרנט, או באמצעות התנסות ישירה של לוחמים שהוחזרו ממרכזי אימונים בסוריה או בעירק. ככל שניתן יהיה לאינדוקטרינציה נכונה, הם נותרו נושאים שלמדו לקצור קורבנות באינטרנט, לא התאמנו, ולא הספיקו ללמוד אפשרות לחיות מה המשמעות של ביצוע פעולות שיכולות לכלול גם תקלות. כבר עצם הקול של יריות, אנשים שזועקים ורצים נוטים לבלבל מישהו, התוקפים חווים גם לחץ פסיכולוגי עצום, הנובע מהרצון לגאולה אישית ומהרצון להפגין את ערכם כלוחמי הג'יהאד. תערובת מתפרצת של שטחיות ואדרנלין. קבוצות חמושות קטנות, על אף תיאום בולט יותר, אינן יכולות לכוון ליעדים מורכבים מדי ולהגביל את עצמן למספר פעולות סימולטניות במקומות צפופים מאוד.
לב האבולוציה טמון לא רק במספרי אלא גם במושג סימולטניות הדורש אכיפת החוק לתת עדיפות לאתר אחד על פני אתר אחר, לפחות בהתחלה.
(תמונה: NNA - הלוויה של אחד מקורבנות הפיגוע בביירות)
