מזמור לחשיבה לא נוחה. בדרך כלל המחשבה הלא נוחה נראית כמו מכה של המכשפה: היא שם, בוקעת, ואז פתאום היא משאירה אותך מקופל לשניים בזמן שאתה מהדק את הנעל. בזמן הנשימה אתה חושב איך לעשות את זה; הבעיה נעוצה בהאכלת המוח. אם זה מגיע לגב קח את הגלולה המפורסמת (תרגיש לי), אבל אם זה לא נוח לחשוב זה הופך להיות הרבה יותר קשה, מכיוון שחוליות המוח הן הרבה יותר מגנטיות, מלבד וולטרן!
בשנים האחרונות של מחשבות לא נוחות, שבאופן כללי עוקבות אחר מגמת הסלמון המנוגדת לזרם, צצו כמה וכמה פחות או יותר נפלו בצד הדרך.
הצבא אינו יוצא מן הכלל. מי שמביע דעה הרחק מהרוב הנוכחי אם יש לו מזל, נשכח, אחרת הוא נושא את לוגו המטרד (אם זה בסדר).
נתחיל מהקומות העליונות: האדמירל בירינדלי, ולאחרונה גם הגנרל ברטוליני: מה יכול להיות יותר מחוץ לתכנית מאשר להכריז על עצמו שגוי פחות או יותר גלוי? לאיזה מפקד יהיה עכשיו האומץ לתת לחברי פרלמנט לחוות את אותן חוויות כמו צוותו? אחרי הכל, אם חייל, כמו שאומר ברטוליני, יכול להיות רק ריבוני, אבל איזה בנק הוא היה מוצא? טירוף! הצבא הוא רע הכרחי: בעת הצורך יש למצוא אותו, אז הכל נגמר, הוא יכול אפילו להיעלם.
בסיציליה נראה שהם נזכרו בכך שהצורך של קוביד כמעט הסתיים כשהעניק את המתקנים לתחבורה ציבורית לצבא. נכון שהאיטלקי הממוצע נמשך מאז ומעולם למדים ומעט לחובות, מהאזור ועד שומרי האזרחים העוברים דרך ה- VAFs של המרשל קפוררו משני המרשלים מטוטו ודה סיקה המדרגה קצרה ...
אבל האם הכל באשמת העולם האכזרי הנורא הזה? לא לגמרי: העולם האכזר ממלא תפקיד אפילו לא משני, שכן כל מה שמשפיע ומחליט גם בעולם הצבאי נמצא שם; עם זאת, נכון שגם העולם הצבאי לא עושה הרבה כדי להימנע מלהעניק רשמים שמותירים לפחות מבולבלים.
הקולונל (והאסטרונאוט) פרמיטנו חזר בו מההצהרות שנאמרו בשתי הזדמנויות שונות על המגיפה: יש ספק שפרמיטנו, אף שהוא מהנדס ומומחה לחלל, כבר לא מסוגל לטוס בין הכוכבים, מכיוון שהוא שוכח במהרה מה הוא אומר.
יש חדשות שמתארות את תקנות החשבון השוטף בין אלופים אווירונאוטיים ומעריצים אדירים, כאשר האחרונים נועדו להפסיד (לא את העטים כי אלה שייכים למי שעף).
בואו נודה בזה, האם לא שהתמונה היוצאת כל כך חיובית, נניח שהיא ממשיכה להותיר לפחות מבולבלת: אל מול האחדות!
מכיוון שאיננו מתגעגעים לשום דבר, אנו גם זוכרים את התפילות; לפני זמן מה כתב הקברן שנשלח לעירק למנהיגיו במחאה על מכתב בו המנהיגים עצמם ביקשו לבטל את ג'ון XXIII מלהיות פטרון של הצבא. זה נכון שהכומר כתב מעולם פנימי מכיוון שהוא היה צבא ממילא, אבל אולי הספק שלו גם עזב את עולמו החיצוני, גם בגלל שבסופו של דבר שילמו להם התושבים אותו ממשל שנראה כי אין לו זכות לקבל את הפטרון ( למי שמאמין).
סה"כ הספקות: אך האם אין זה אותו עולם פנימי שיוצר בעיות בפני עצמו? האין שבעולם הפנימי המפורסם יש כאלה שלא מבינים מה נוצר בחוץ, ואולי משאירים לבדם את מי שלצערי בשבילם, נשאר בחוץ?
הסיכון, חזק ככל שיהיה, הוא שמי שנותר סגור בחוץ יראה הרבה בתי משפט קטנים וגדולים שנראים רק בתוכם, בשדה צר מאוד מכיוון שבסופו של דבר, זה אפילו לא נכון שכל אותם בפנים בריאים: זה עניין של אצולה, אם אין לך את זה אתה כמעט מעדיף להישאר בחוץ.
צילום: משרד הביטחון
