מלחמות לא נלחמות רק בשדה הקרב אלא גם בשדות חקלאיים. העולם עד למספר הולך וגדל של אנשים החיים בחוסר ביטחון תזונתי ונראה שזו תגלית של הרגע האחרון.
משברי מזון קשורים במידה רבה למלחמות. באסיה ובמזרח התיכון, מיליוני אנשים מושפעים ממשברי מזון שנגרמו מסכסוכים, תימן, אפגניסטן וסוריה הן המדינות המושפעות ביותר שבהן התלונות פוליטיות, חברתיות וכלכליות גרמו לסכסוכים אלימים וחמושים ממושכים.1.
אנו מוצאים את אותם תנאים באפריקה שמדרום לסהרה, בדרפור, דרום סודן וטיגריי (ראה מאמר), סכסוכים מזוינים, אלימות בין-קהילתית ומתחים מקומיים תרמו למשברי מזון ולרעב. בסאהל המרכזי, השילוב של התפשטות ג'יהאדיסטית, כישלון המדינה ופשע (ראה מאמר) הובילה לעלייה אקספוננציאלית בסכסוכים, למושרה שמובילה לא רק לקריסת הייצור החקלאי ולהתפרקות התשתיות במקום המקור, אלא גם קוטעת והורסת שרשראות אספקה מקומיות ואזוריות ומעלה את מחירי המוצרים. אוכל בשווקים מקומיים.
חוסר ביטחון תזונתי יכול להפוך ל"נשק מלחמה" במטרה לשלול מצד לוחם מסוים את תמיכת האוכלוסייה על ידי צמצום אספקת המזון כדי לפגוע בקבוצות חמושות עוינות ובאוכלוסייה התומכת בהן.
המלחמה באוקראינה, מאחר שהצדדים בסכסוך הם יצואנים גדולים של דגנים, מחמירה את המצב במדינות הייבוא.
מדברים הרבה על העלייה במחירי החיטה והדגנים בכלל אבל באיטליה ובאירופה המחירים עלו כבר לפני תחילת הסכסוך של ISMEA.
כחמישים מדינות תלויות בייצוא רוסי ואוקראיני עבור יותר מ-30% מייבוא התבואה שלהן. ייבוא מצרים, טורקיה, בנגלדש ואיראן יותר מ-60% מהצרכים שלה על ידי שתי המדינות הלוחמות ולסנקציות שהוטלו עלולות להיות השפעות הרות אסון.
משרד החקלאות בקייב העריך כי זריעה בכמעט מחצית מהאדמה המשמשת לגידול חיטה עלולה להיפגע. למחסור בדגנים בשוק העולמי (גם בגלל הסכסוך וגם מהבצורת גם בצפון אמריקה) יש השלכות מרחיקות לכת. עליית המחירים כתוצאה מכך הובילה לעלייה בעלויות ייצור העופות והביצים הן בשל העלייה בדגנים והן מהעלייה בעלויות האנרגיה.
רוסיה ואוקראינה מייצרות כ-15% מהחיטה הרכה בעולם.
האיחוד האירופי הוא היצרן הגדול בעולם ורוסיה אחראית לכמעט מחצית מהייצור של האיחוד האירופי. לאור זאת, אין להשפיע על אירופה מהיעדר יבוא של חיטה רכה משתי המדינות המסוכסכות, אשר במקום זאת, הם אינם בין היצרנים הראשונים של חיטת דורום זה מה שאנחנו משתמשים לפסטה.
מדוע אם כן, באיטליה, אנו עדים לעלייה במחירים גם בהתחשב, כפי שחושדים, בעלייה בשדות מעובדים? כנראה בגלל ששני הדברים, הסכסוך הרוסי-אוקראיני ועליית המחירים, לא כל כך קשורים. אולי זו יותר השפעה עקיפה כמו עליית האנרגיה והבצורת שפקדה את צפון אמריקה.
רוסיה ביטלה את החסימה של השימוש בנמלים אוקראינים ליצוא דגנים וקולדירטי גם מדווחת כי מחירי החיטה בעולם חזרו לאלו של חודש מרץ. עם זאת, לא ברור אם חיטה אוקראינית או רוסית מיוצאת. נראה שרוסיה אף הגדילה את יצוא הדגנים לאחר תחילת המלחמה.
איננו יכולים לזלזל בהשערה של אסטרטגיה, מצד מוסקבה, של שימוש במשבר המזון של העמים האפריקאים, כאמור, כדי לערער את היציבות באירופה עם הגירה מסיבית נוספת מאותן מדינות.
אין לזלזל בהיבטים הקשורים לחקלאות ברוסיה שכן ההגבלות על שרשרת האספקה של חומרי גלם אחרים למוסקבה וממנה עלולות להחמיר את עליית המחירים. אנליסטים צופים שהרובל, גם בגלל הסנקציות המערביות, יקרוס ב-70% ומחירים גבוהים יותר ופחות היצע (של חומרי גלם בכלל) יביאו את האינפלציה הרוסית ל-20% עם השלכות גם במערב.2
נראה שלנשיא רוסיה יש מטרות התפשטות מעבר לאוקראינה כדי להפעיל לחץ על מדינות ההסכם האטלנטי להשיג שטחים אחרים ובאמון בכך שהמערב, עם ארה"ב בראשה, לא רוצה להוביל לעימות גרעיני.
מלחמה זו, ברמה הכלכלית, תראה כמנצחים רק ביצואנים של אנרגיה וחומרי גלם כגון אדמה נדירה (ראה מאמר).
1 (FSIN ו-GNAFC, 2021).
2 המכון הלאומי למחקר כלכלי וחברתי
