עורך יקר, לגבי המכתב ל-Difesa Online האם אתה "בנוחות" מחסיר פעימה?, על מה שזה שווה, דע שאני מסכים איתך לחלוטין.
לצערי, אני מוסיף, כי הלוואי שזה לא היה ככה, אבל אחרי 35 מיליון שהושקעו כדי להחזיק 3 (שלושה!) "אב טיפוס" במשך זמן רב, עם עדכונים שלא יצליחו לעמוד במשימה גם אם בנס כלשהו היום אותם "עדכונים" כבר היו פעילים בכל הצי , עוד 848 מיליון (!) שיהיו בסביבות תשעים טלה בסטנדרט הזה (עדיף לומר "בתנאים האלה") בסוף העשור (אולי), אבל - זהירות! - עם אופציה ל-35 נוספים (טוב!) שעד אז אני לא יודע כמה יעלה כל אחד, זה יותר גרוע מבזבוז, זו שערורייה.
מקרוסטו, למרות תשומת הלב הראויה לתעשייה האיטלקית הנובעת מההיסטוריה האישית שלו, ציפיתי למשהו יותר מאשר מהדורה מחודשת של ה-M13/40, M14/41 ו-M15/42. התרבות והתרבות הפוליטית שלה גרמו לי לקוות למשהו טוב יותר. האם אף אחד לא סיפר לו על יצירות מופת כמו ה-F-104 ASA-M יחד עם ה-Tornado ADV? להגיע אז עשרים שנה מאוחר יותר להשכרה לפי שעה של ה-F-16, פתרון שניתן היה להמשיך בו מיד. או ה-AMX: הייתי רוצה לדעת את שמו של ה"גאון" שהציע/הטיל את הרולס רויס ספיי כמנוע, למרות קיומן של חלופות הרבה יותר תקפות.
על ידי הכנסת הכסף הזה לזרוק לתוך מה שנקרא שדרוג Ariete (2 כוחות סוס ארבעים שנה אחרי ה-Leo-8 הראשון, קפיצת מדרגה אמיתית!) על צלחת Leo-1.500A2, לא רק שיכולנו להגדיל משמעותית את הכמות שהוזמנה, אלא שאנחנו יכול היה כנראה לנהל משא ומתן על נתיב מועדף למשלוחים, ומעל הכל לנהל משא ומתן על תנאים נוחים יותר לתעשייה האיטלקית בפרויקט הטנק הגרמני העתידי (כפי שנעשה עם U-212s). זה באמת היה מושך את העניין של הכוחות המזוינים ושל התעשייה האיטלקית על ידי הכללתה בפרויקט אוונגרד. עם הסערה זה נעשה: הדוגמה (המוסרית) לא חסרה.
אני יודע היטב שלא סיפרתי לך שום דבר חדש, להיפך, אבל בכנות, אחרי כל החוויות הרות אסון שעבר (המון כסף עבור מערכות מיושנות ולא מספיקות מבחינה מספרית), עוד צעד כל כך לא הגיוני, חסר מחשבה, ויותר מכך תחת בעיני כולם, במאה העשרים ואחת, באמת קיוויתי לא לראות את זה.
כדי לאזן מחדש חלקית, או אם נרצה "להמתיק את הגלולה", בתחילת ספטמבר, כידוע, הגיעה הידיעה הבלתי צפויה על ההצעה הגרמנית לאיטליה, שוודיה וספרד לאחד כוחות, כמובן. בהנהגה גרמנית, לבניית העגלה הפאן-אירופית החדשה. הפרויקט הזה יתבצע כנראה על חשבון התוכנית הצרפתית-גרמנית הקודמת, תוכנית שהגרמנים ברמה לא רשמית כבר נתנו לתסכול וחוסר שביעות הרצון שלהם לסנן במשך זמן מה, בגלל הקושי להעביר תוכנית כלשהי. ב"קונדומיניום" עם הצרפתים.
החלטה זו ושינוי כמובן, שעדיין יש לאמת בקונקרטיות שלה ולהיות נתון לאימות לאורך זמן (כמו גם "הפיכות לאחור" צרפתיות-גרמניות, הכל במפתח פוליטי), יהיו דרך הגיונית ורצויה עבור איטליה , לאור הניסיון הידוע והיכולת הבלתי מעורערת של התעשייה הגרמנית בתחום השריון הכבד, והולך (אם יאושר) לכיוון התקווה אליה התייחסתי לעיל.
התפתחות בלתי צפויה זו, אפילו יותר מכך, אינה משנה את ההערכה לגבי בזבוז משמעותי של משאבים ב"החייאה" המפוקפקת של טלה, משימה בלתי אפשרית בעליל (ממש כמו מיותר, בהתחשב בזמנים המשוערים), לפחות עבור התעשייה האיטלקית, כך נראה. כיוון מחדש של המשאבים שנזרקו להחייאה חסרת תועלת זו, הקצאתם בחלקם לחלקים נוספים של Leo2A8 וחלקם בהשקעות כדי להציב את איטליה בעמדה של "שותפה ברמה הראשונה" לעגלה הפאן-אירופית העתידית הזו, הייתה תואר של כבוד למנהל החימוש ושר הביטחון: חסכון לנו את הבזבוז הזה לרעת הביטחון בכללותו.
בכנות
AG
קורא יקר, אני חולק את הספקות שלך. אשמח לשמוע את דעתו של השר על נקודות אלו ועוד רבות אחרות. המנהל הארצי של חימוש הוא חייל וככזה חייב להמשיך ולארגן חתונה עם תאנים מיובשות (ושמפניה בשירותים?) מבלי לעלות על גדותיו בהערכה פוליטי להפליא: "כמה שווה עורם של חיילים איטלקים?".
מאחר רשמית "איטליה היא רפובליקה דמוקרטית" (ושבמשך הרבה, הרבה מאוד חודשים העברנו שוב ושוב בקשה לראיון), אני בטוח שבמוקדם או במאוחר נראה את השאלות שלנו מסופקות. מהשר הזה או הבא (הממוצע ההיסטורי של ממשלות איטליה, למרות שהן תמיד חולמות על תקופות "מילניום", הוא - ל 162 שנים - שנה וכמה חודשים...).
אנדריאה Cucco
צילום: הצבא האיטלקי
