במאי יקר, חוגג מאה וחמישים שנות היסטוריה של גוף צבאי השייך לחיל הים פירושו להשוויץ באורות, אך גם להתמודד עם הצללים. יש הטוענים כי אנו לומדים יותר מתבוסה מאשר מנצחון וכי רק מי שמסוגל לאצור את הלקחים שנלמדו מהתבוסות יזכה לניצחון בעתיד. אני מאמין שגם בכך, כאשר אני מתבונן בכל התופעות הקשורות לים ולים.
לאחרונה התעצבנתי על ידי יותר מדי תעמולה, אולי גם בגלל תארים של שדרות וכיכרות ברשות הנמל ליד הים, כאילו לכבוש ולכבוש שטחים ציבוריים, התחלתי לשקף על ידי שאלתי את עצמי כמה שאלות לגבי כמה התנהגויות מקצועיות שהביעו כמה מחברי חברי משרד אדון הנמל - משמר חופים, הנקרא להבטיח בטיחות בים, בנמלים ואשר צריך לבטא את מוסר העבודה עצמו בשירותם של אחרים. חיפוש מתמשך אחר ראיות המראות כי מלחים שונים מאלו שלובשים מדים זהים, לובשים כוכבים והם ימאים מאיטליה או יותר טוב, נותנים את שירותם בחיל הים.
אחד יתנגד אך מה ההבדל אם הם גם זהים מבחינה אסתטית לחיל הים?
שיקולים אלה, רחוקים מלהכפיש את העבודה המועילה של מרכיבי הגוף הרבים, אני רואה לגיטימי במיוחד ברגע הפוליטי-כלכלי בו איטליה כולה מחפשת יעילות, קיצוץ בעלויות עקב כפל פונקציות. קל לחדשות להיות מלא במילים מחמיאות כלפי מי שעוזר וזה לא נידון, אך בהערכת היתרונות צריך לזכור תמיד גם את החסר בנושאים שאסור לשכוח.
כולנו שמחים לראות שמדגישים את העבודה שנעשתה היטב, אבל אני תוהה מדוע באותה צורה לא מענישים ורודפים אחרי עבודה גרועה או חוסר טיפול בעבודה. להזכירנו זאת קרובי משפחתם וקרוביהם של 32 הקורבנות של קוסטה קונקורדיה ב- 13 בינואר 2012, משבעת ההרוגים בעקבות התאונה של ג'ולי נירו שהפילה את מגדל הפיקוח בנמל גנואה, שקיללה 7 במאי 2014 , או האש בים הפתוח שפרצה על סיפון ספינה יוונית "האוקיינוס האטלנטי הרגיל" ב- 29 בדצמבר 2014, שהדגישה מגבלה מסוימת בהבטחת בטיחות בים ואשר תוקנה על ידי התערבות באמצעים ימיים וכלי טיס מתאימים, שניהם של חיל הים וחיל האוויר.
במקרה של קונקורדיה, אפשר לתהות מדוע אם במרכז התפעול של משמר חופי הנמל-גווארדיה היה נתון למסלול הרדאר של הספינה, הם לא מנעו את המפורסם קשת.
מדוע רשות הנמלים, שמטרתה בטיחות בים, אינה נלחמת בכוח לקידוד האיסור על נוהג זה של קידה תחת החוף ברמה הרגולטורית?
מדוע, למרות הצורך להגן על הבטיחות בנמלים, היה במשרד הראשי הנמל - משמר החופים תחנה מבצעית הממוקמת במצב מסוכן מאוד בנמל הגנואי, עמדה שתרמה לאסון?
אם לרגל 150 שנה לגוף, זכרו אירועים אלה ונפתח עליהם תהליך קונסטרוקטיבי של הרהור וחזרה להתנהגות אתית של עבודתו, מכבד באמת את האזרחים ומשאיר בצד שאיפות של השפעות פוליטיות ליתרון. העצמאות של עצמו ממוסד שאליו משתייך, בוודאי יועיל יותר למערכת המדינה כולה. זה יהיה שימושי מכיוון שהעלויות היו רציונליות בפועל, זה ימנע מלראות כלי רכב ימיים בלתי מובנים המועמדים לרכיב שנקרא במקום להפעלת offshore, ולכפל באופן בלתי מוצדק את הפונקציות והעלויות המיוחסות לכלי רכב ימיים. חיל הים.
בקיצור, חשיבה ביקורתית מביאה אותנו להרהר האם לא טוב יותר לטובת כל זה שנחזור לעבודה ללא יותר מדי רעש, בענווה לשירותם של אחרים. קבלה להיות מרכיב מהותי, ולכן ממוסגרת בחיל הים המורכב והמורכב הרבה יותר. ביטול השאיפה של עשיית פוליטיקה באמצעות הקמת מערכת לובי חזקה ורוחבית המסוגלת להחניק כל חשיבה ביקורתית והתנגדות לאלה שמתכננים משמר חופים עצמאי ממשרד הביטחון. השאיפה הזו באה לידי ביטוי גם מבחינה אסתטית אם הולכים לראות את האתר המחודש של משמר החופים, שאחרי 30 ביוני 2015, בדף הבית החדש, לעומת הקודם, ראה את כל ההתייחסויות נעלמות.
חזותי וקישור לכוח השייכים המזוין. כך שהנוסים יותר ואולי הטכניים ביותר, יבחינו גם כי בכתובת האתר עוברים שומרי החוף תחת התחום gov.it (www.guardiacostiera.gov.it) מה שבוודאי הופך את החיפוש שלהם באינטרנט לאינטואיטיבי ומהיר יותר מבחינת שמישות המשתמשים, שבעבר יכלו פשוט להקליד www.guardiacostiera.it. זה אולי נראה כמו ניואנס, בין השאר זה כן, אבל בו טמון האישור של הרגשה עצמאית ומנותקת מחיל הים, שנראה שזה לא דבר קטן, לאור הלחץ שבו הם מתעקשים להתנתק. בקיצור, סבא וסבתא שלנו היו אומרים (מי מרוויח?).
אני משאיר את הניכויים המתאימים לך, לבמאי ולקוראים הקשובים בעיתון שלך. מצידי אוסיף שאם היינו מקפידים על תפיסת הביטחון וההגנה הלאומית, במקרה של ניתוק, לא יהיה למשרד הביטחון ולא למערכת הפנים רלוונטיות רבה לנקוט צעדים נגד משמר החופים, שיהווה כוח משטרה נוסף. אולם בהנחיית משרד התשתיות והתחבורה. אם זה לא נורמלי, הייתי רוצה לדעת מה זה?
חגיגת מאה וחמישים שנות שירות מכובד היא גם זו, המשקפת את ההיסטוריה של האדם והתמודדות עם הטעויות של האדם במקום להציג רק את ההצלחות.
