גם השנה טקס חגי חג המולד עומד להתקיים, בין ברכות ומאחל לעולם הנוצרי ולא רק נפגש מתחת לעץ או ליד הצריף השמימי להשלים טקס קולקטיבי שבתורו שוקע את הווייתו ל טקסי אבות הקשורים למוות ושמש ללידתו מחדש. הטקס הוא ההנצחה לחג המולד, שכן טקס הוא ההנצחה של אירועים היסטוריים בהם מעורבים מדינות המשפיעות מאוד על רוח הקהילה.
אם כבר מדברים על זיכרון קולקטיבי, 2017 תביא לידי ביטוי את כל הזיכרונות האיטלקיים הקשורים למאה המאה של קפורטו, אם כי אירוע זה הרשים חותם בל יימחה בהיסטוריה הלאומית, זה נחשב כבלתי מספיק כדי לדבר על חגיגה, ולו רק מכיוון שההיסטוריה העניקה לדורות הבאים סימן ידוע לשמצה על האירועים שהתרחשו בין 24 ל 30 באוקטובר 1917.
נכתב כי באיטליה המולדת נפטרה ב- 8 בספטמבר 1943, לא מוזר להאמין שההלוויה האמיתית נחגגה 26 שנים קודם לכן בנסיגה האסטרטגית בין איזונזו לפיאבה. וודאות מזוהמת שכזו מכיוון שקאפורטו לא היה רק תבוסה צבאית, היא לא ייצגה רק את הצעד האחורי של צבא שנלחם במלחמת כיבוש, אלא הוא סימן את חותמת החותם הגנטי של האיטלקים, ילדי ריזורגימנטו הבלתי גמורים, וחשף לנצח. על בשרם של כל אחד המאפיינים הייחודיים והאתנוגנטיים המתקבלים משילוב של התפטרות ועצמה, פחדנות ואומץ, מהירות בסימולציה מסתירה ומחוספסת. כן, מכיוון שהמולדת לא הייתה מאוחדת בתעלות שהלכו ללא הפרעה מהאדמלו לקרסו, האיטלקים החדשים לא למדו להבין זה את זה כשהוחלט לערום אותם בעשרות אלפים בין ונטו לפריולי, העם האיטלקי "עשה את עצמו" בקאפורטו, כשכל אחד הציג את מה שזרם לטובתו, דם מעורב, המורכב מאינדיבידואליזם וויתורים, דחפים נועזים ועמדות פחדניות, תמיד מוכן לחפש באחרים את הסיבות למעט הקטנות שלו.
שנת 2017 תחזיר כל כך הרבה היסטוריה אחרי מאה שנים וחשוב ששעיית החורף הזו של האומה תיבחן מבפנים, בקאפורטו, הכוכב האיטלקי נוגע בנקודה הנמוכה ביותר של הפרבולה שלה ובאותה חבטה יש לחפש התשובה לרעות האנדמיות של עם הפכפך ולא עקבי, קשה לשלוט, בלתי אפשרי להקים קהילה אורגנית.
ברור שהניתוח לא יכול להיות מוגבל להכרה גרידא, אלא זקוק לעיבוד מחדש, כך שניתן יהיה למצוא פיתרון לרוע, אחרי הכל אחרי קפורטו היה הפיאבה, אם כי זה היה סמל ולא עיקרון כללי.
התבוסה, התהפוכות, ועדות החקירה שלאחר המוות, הטיהורים והוונדטות הרוחביות, שבוצעו הרבה מעבר ל -1917, היו הביטוי האלים של הטרוגניות שהמלחמה הגדולה הייתה אמורה למגר, אך במציאות לא הועילה אלא לחשוף.
בפיאה התגובה של נוגדנים למחלה כרונית היא שגופה של איטליה באה לידי ביטוי באופן גורף בעמקי הקובריד הנוכחי, ולכן במאתיים זו צריך לבחון מצפון קולקטיבי שמוביל אותנו לאחד טקסים המסוגלים לחילוף מטבוליזם באופן סופי. סכסוכים פנימיים של העבר, מודעים לעובדה שאיטליה היא מולדת המסוגלת לקפיצות גדולות, אך בשלות עמוקות ואנדמיות.
בינתיים חג המולד שמח וששנת 2017 זו יכולה להציע לנו, לאחר מאה שנה, את האפשרות להתבונן במציאות ההיסטוריה שלנו בוודאי שנכתבה בעט ה"קפורטו ".
חתם: ל'הום הנה
(צילום: הגנה מקוונת)
