עורכת יקרה, אני כותבת לך לאחר שראיתי, כיוון שישנו שינה, את הפרק של לה אינה ביום חמישי, 28 באפריל. לא מתחשק לי לומר שהתוכנית כולה הייתה דוגמא לטלוויזיה גרועה, ובדרך אגב, לא היה הגיוני לכתוב למגזין שלו, שעוסק בנושאים רבים אחרים, אולי מעט אחריו קהל גדול. אני כותב לך כי למרבה המזל, בתקופה לא נוחה עבור הרבה איטלקים, שודר דוח של מר לואיג'י פלצה, אני לא חושב שהוא עיתונאי, על בזבוז הכסף הציבורי המיוחס לעמדתו העליונה של חיל הים. אם אתה רוצה לפרסם אותו, אני מתחייב להביע כמה מחשבות בחינם בשידור השירות.
השירות שכפי שנודע היה צריך לחשוף מי יודע איזו אמת נסתרת היה למעשה עוד דוגמא לטלוויזיה הגרועה ביותר שאליה דעת הקהל האיטלקית היא לעתים קרובות קורבן לא מודע.
הכותב היה רוצה לתאר את הפסולת שהוצב על ידי חיל הים בידי צמרתו, המוצגת כערוץ, סמכותי ולא סמכותי, הנוטה לחיים הטובים.
מה ניכר לדעתי במקום זאת?
גישתו הדתית של פלזזה במימוש השירות אשר בעין טכנית וקשובה הושגה על ידי קיצוץ שוב ושוב של הראיון ותגובת בן השיח כדי להראות לציבור בדיוק כפי שכותב השירות הגדיר לעצמו . אינך רוצה לתת למרואיין את האפשרות להסביר, אלא להפך, אתה חותך אותה בזהירות כדי שתוכל לאשר את התזה שלך (הדעות הקדומות). הטכניקה מורכבת מכמה מדדים והיא מועשרת במונחים שרוצים להדגים בדיוק את זה, מי שמתראיין, מתקשה גם אם זה לא. עובדה זו מודגמת על ידי העובדה שכאשר המראיין מראה סדרת מסמכים התומכים בעבודת הגמר שלו, שהמרואיין ניסה לומר שהם לא היו שלמים מכיוון שלא היו חסרים את הגזרות שלו עימם התקשר למשרדיו כדי לשוחח מחדש על מחיר ההתערבויות, בהתחשב בכך המחיר שנשאל על ידי פינקנטיירי נראה כמו טירוף, פלזאזה ממליץ באומנות את היצירה ומציע כי הייתה התנגדות נמרצת מצד הצוות שהשתתף בראיון, אני חושב, עד הניסיון לחסום את הירי. ופלזה הטובה שמדיוג'נס מודרניים מסינופה המודרנית, שאותה היה רוצה להציע, כלומר בחיפוש הסבלני אחר האמת עם הפנס הקטן, הופכת במקום, לפתע, לשופט חירש ובלתי ניתן לערעור. מאמצי האדמירל וצוותו, לעניות דעתי, אשמים רק בכך שהעבירו שיעור נהדר בדמוקרטיה, והסכימו לענות על שאלותיו של מר פלצה, לא נראה מועיל.
כמובן שאיני יכול רק לדמיין את מצוקת מצוקתו של האדמירל דה ג'ורג'י שיודע, כמשרת המדינה, את חובתו למסור לאזרחים את ההוצאות המיוחסות לו ושהוא היה מצווה, אך תמיד בתפקידי המשימה שלו ושלו תַפְקִיד. האם אין זה מוטל על רמטכ"ל הכוח המזוין לוודא כי המכשיר הצבאי (במקרה זה הספינות) תמיד יעיל ומתאים למשימות שהוטלו עליו? " כמובן שהם דמויות חשובות. המראיין, שנתמך על ידי העדות, שטרם אומתה, של קצין אחר, ארנסטו ננסיוני, שלדעתי הוא מהנדס חיל הים בדימוס, וכאשר הוא משמש כמנהל שירות הכיוון של חימוש ימי, כיוון טכני התומך בהחלטות ובחירות מהמטען המקסימלי של הכוח המזוין, מאשים אותו כי עשה לבזבז, בגחמה, לטענת המאשימים, 45 מיליון אירו עבור שינוי של כמה סביבות על הסיפון. ההסבר שסיפק האדמירל דה ג'ורג'י שניסה להבהיר כי בקשתו של פינקנטיירי מייצגת שלב ראשוני ראשון במשא ומתן שבמקום זאת הסתיים בהוצאה נמוכה בהרבה, נראה לי חסר ערך. 14 מיליון אירו, ויתרון להתאמת הפריגטות FREMM (Multi Mission Frigates) לצרכים המבצעיים החדשים שאליה נקרא חיל הים.
אני תוהה, אך אם השינויים הנדרשים הללו הפכו את הפריגטות החדשות לזרועות וחסכו מאיתנו לראות אוניות חדשות אך כבר ישנות בלידה, אנו לא צריכים להיות אסירי תודה על התערבות זו ועל הדריכות שנעשתה לבניית אוניות טובות, שעשויות להיות אטרקטיביות לשוק הזר?
ברצוני גם להביע, בהסתמך על הזיכרונות שאחר כך חלפו מהשירות הצבאי שבוצע בצי, שהתיעוד הפנימי בין משרדים למחלקות אמור להיות מיועד לשימוש בלעדי במשרד, בדיוק משום שהוא מייצג חילופי דעות ומידע שמוצאים את פרסוםו. רק עם התיעוד הרשמי שיוצא בחתימת הפסגה או של הרשות האחראית. נראה לי שהאדמירל הסביר כי המסמך המציג את פלצה היה "פתק", שהוא, תמיד, מהזיכרונות של אותה תקופה אם משהו לא השתנה, מסמך פנימי מסוים, שמשרד או מחלקה מכין כדי להודיע לרשות נעלה ומטרתו לקבל החלטה של הרשות עצמה המבטאת אותה עם צו שנכתב ביד ובעט אדום, כמו שהיה המסורת.
המאמץ השווא שלקחתי בשירות, על ידי אדמירל דה ג'ורג'י כדי לגרום למראיין להבין שההעתק שהוא מציג והחזיק היה פשוט לא שלם מכיוון שלא היו חסרים את הגזרות הללו, במקום להציג את העותק שאנחנו רואים הצוות רצה להראות במהלך אותו ניסיון הפרעה מסורבל ואיתו הביע האדמירל את אכזבתו מההוצאות והורה על הליך המשא ומתן. עם זאת, ניסיון להפריע כי פלצה התאסף היטב כדי לנסות להראות במקום זאת שהאדמירל היה בקושי, שבמציאות לא מובן, בנימה ובתוכן התשובות שלו.
ברור להראות שהייתה אופוזיציה וניגודיות מחזקת את תחושת הקושי שבה, בראשו של פלצה, היה צריך להתמודד עם אדמירל דה ג'ורג'י עם האשמותיו, קושי שבו, לעומת זאת, אדמירל דה ג'ורגי כנראה לא חש בכך והעובדה שהסכים לראיון על ידי תשובה מיידית על כל השאלות מוכיחה זאת.
דבר אחד לעשות צחוק מהשירותים וממולאים ברכילות על ידי ערבוב של מידע שונה, שרובם נובע מתיקונים אנונימיים, מחופשים לחקירה עיתונאית, אבל משהו אחר ועשיית עיתונאות רצינית על ידי ראיון של אדם בנאמנות ורוצה להבין ולכן ליידע את הציבור כיצד הוא אתה באמת הולך.
הניסיון להיות חסר פניות אמור להיות הכלל, ככל הנראה מתעלמים ממנו. ברור שהצבועים אינם עיתון ו"הם עושים את זה למען הסחר שלהם ", כדברי פלזזה עצמו, אבל צריך שיהיה ברור לציבור שמה שהם רואים אינו מידע אלא רק מופע המותאם למטרה.
מישהו תוהה מי מועיל לכל זה? אין ספק שלא מי שאינו נוח בנוכחות קבלת ההחלטות של מנהיג שלא נרתע מלקבל החלטות ואתה יודע, שמקבל החלטות, בלי יותר מדי אורתודוכסיות צוותיות, לא נוח, במיוחד אם אז האדם הזה בסביבת פקיעתו הטבעית של המשימה שלו היה בראש ובראשונה או שהוא יכול היה להמשיך בתפקידים מוסדיים יוקרתיים אחרים גם בגלל שהוא זכה להערכה רבה על ידי פוליטיקאים ממשלתיים. את זה אני לומד מכרוניקים אחרונים.
אז, אבל זה רק שיקול אישי, קל לפרק את האמינות הזו על ידי השלכת מעט בוץ על האדם ומי אכפת לו אם זכותם של העם האיטלקי לקבל מידע מושמעת על ידי השלכת כל מה בארוחה לאנשים עם טכניקת רכילות הכי גרוע. הכל מבוסס על תיק אנונימי, אנו מוציאים כמה מתמונות מהקשר, כמו זו המוצגת עם כוס הפרוסקו בלוח המחוונים, כשהיה בפיקוד על הכוחות הגבוהים בשנת 2006. זה אני יכול לאשר באופן אישי כי בזה לפעמים היה לי חבר על נושאת המטוסים גריבלדי שהודיעו לי על הפעילויות שהם מבצעים, וסיפרו לי בדיוק על התוצאה הטובה שהושגה וכי בסוף התרגיל הזה אפילו אדמירל דה ג'ורג'י קלח עם מפקד הזמן על התוצאה המצוינת שהושגה (מסורת ימי בכל ימי הים) ובמקום זאת מדווחים, מפורקים על-פי טקסט, כדי להראות שהאדמירל הוא בראש ואוהב החיים הטובים.
מה נותר? הוא בהחלט נשאר חייל מוערך על ידי מי שמכיר אותו ולא על ידי מי שרואה בו לא נוח ולא מיושר, אפשר לומר, ממורמר מאוד ממה שקורה אחרי 45 שנות קריירה מכובדת וכל כך הרבה תוצאות שהושגו עבור הכוחות המזוינים, לא פחות מכך של החוק הימי שיאפשר לחיל הים לשרוד, ואישי, כמו פרס צבא השנה היוקרתי שהוענק בשנת 2007 ועדה צבאית-טכנית בינלאומית באמריקה על מה שעשה בראשות המשימה Leonte בשנת 2006, אך ברור מאליו, מדובר באמריקאים שאינם איטלקים, ומצד אחד המסמכים הרשמיים, שפלזזה לא רצה להציג, אך בהם יכול היה הציבור להבין שהאדמירל פעל בהתאם לחוק ולמען תועלת של מלחים רבים. מלחים, שאז, באותן ספינות יצטרכו לבלות אפילו 6 חודשים בים ברציפות, הרחק מאיטליה ואשר בהחלט יודו לו על השיפורים אותם ביקש פינקנטיירי במחיר ישר יותר.
זה לא משנה לצבועים.
ד"ר ג'ובאני דה רוברטיס
(מלח פשוט ששירת את המדינה על הספינה ויטוריו ונטו בשנת 1997, בפיקודו של סרן ווסלו דאז ג'וזפה דה ג'ורג'י ותומך באדמירלים נלהבים וכנים ומנהיגי מדינה)
