"יום אחד צעקתך ושאגתי היום קולו הרם של האל עלינו".
Colle di Sant'Elia הוא כיום בית קברות, לא בגלל שהוא ממוקם מול הקבר הקדוש הצבאי של רדיפוליה, אלא בגלל שהוא קורבן של רלטיביזם אימננטי, מנוון של החברה הפוסט-מודרנית. תיירים באוגוסט צורחים בין עצי הזקיף של ההיסטוריה ועם הפטפוטים שלהם חסרי הבושה הם הופכים את הסביבה לבית קברות עוד יותר. לא מות הגופות הוא זה שהופך את המקום הזה לבית קברות, אלא מותם של רעיונות, סוף המוסר המשותף הקבור בניכור מהמציאות.
בין אבנים אלה לשיחים אלה התרחש מאבק האדם נגד האדם, אך יחד עם זאת ההתנגשות בין המדינות, התנגשות שבניתוח המלחמה 14 '- 18 של המאה העשרים לא ניתנת להפחתה להשפעת המתחים. אינטרסים חברתיים, תעשייתיים או מסחריים, אך יש לראות זאת, בשל אכזריותו, כהד למאבק בין רוחות העמים המובנים כאלמנטים אתיים שמהם נולדות קהילות אנושיות וכתוצאה מכך גם עימותן כואב.
הקשיחות של הסכסוך היא אפוא תולדה של הכוח המוליד של חברות אנושיות וככזה יש לקבל ולנהל את זה כדי למנוע אותו להתפוצץ בצורה משבשת, כפי שקורה כאשר מתרחשים סכסוכים גדולים, תמיד בהיסטוריה תוצאה של חוסר היכולת האנושית לשלוט ברוח העולם.
כשחוזרים לתקופתנו ניתן לראות שאין יותר מה לשלוט, מכיוון ששום רוח-העולם ההיא, שהנפיקה את מלחמת העולם הראשונה, לא נותרה בחיים, הוכחה לכך היא שכחה מוחלטת של שרידי העבר המפוארים, של המקומות של עימות ומוות, אפילו של שמות של אלה שהקריבו את טובת החיים העליונה. האדישות כלפי טוב-הרגשה כלפי עידן בו האתיקה עדיין הצליחה להנחות את בחירותיהם של גברים היא השתקפותה של חברה עכשווית שחולה מבורות ובשיטוט לתפיסות העולם ההדוניסטיות, של מעמד פוליטי לא בטוח וממוחלש ו אולי בעולם שאינו מסוגל להביט במצבו.
אל תבינו לא נכון את המילים הללו, ציד האדם אחר האדם שאנו מכנים מלחמה, שכן נושא הסבל אינו רצוי ואף אינו ניתן לחלוקה, אולם כאשר הוא מתרחש אין טעם לפנות את גבכם אליו, ממש כשם שאין טעם לחפות על אני זוכר את אירועי המלחמה של העבר בתקווה לשווא שאדישות זו יכולה לספור כטקס אפוטרופאי המסוגל למחוק את אחד הביטויים הקיצוניים של רוח העמים.
גבעת סנטאליה ומדרגות המקדש הללו, לאחר מאה שנה, ממשיכות להיות באמצע, אתמול בין הצוואות הנמצאות במאבק, היום בין זיכרון לשכחה, מי יודע אם יהיה בחברה המיוסרת וחסרת המנוחה הזו מה הצמד גאווה שמסוגל להוציא את המצפון מהקהות המלבשת הכל והיום הקריב לשווא את הקרבנות העבר שנקברו יותר ויותר תחת כובד האדישות.
