יום טוב. אני קורא, תמיד בהנאה, הגנה מקוונת. אני לוקח את החופש להציע תרומה קטנה מאוד, אני מקווה שזה יהיה שימושי.
מאז ה-24 בפברואר, כל כלי התקשורת מדברים על אוקראינה, רוסיה ופעולות צבאיות. העיתונים המסורתיים, אבל גם כל תוכניות השיחות מוצפות באלפי ואלפי דעות, שמזכירות את גלגל השיניים של מומחי הבריאות בזמנו (לא בעבר) של קוביד-19.
המאפיין המשותף לכל ההתערבויות הללו הוא הפליאה האמיתית של מומחים מערביים לראות מלחמת וינטג' ב'סגנון ישן'.
לא אכנס לשיפוט הטקטי-אסטרטגי של פעולות צבאיות, אני רק רוצה להתמקד בהיבט שאיש, גם היום, לא התמודד איתו: תפיסת המלחמה הרוסית שהבשילה מאז 1999.
לאחר קריסת ברית המועצות, ההנהגה הרוסית נאלצה להתמודד עם בעיה אסטרטגית בעלת חשיבות עצומה, סכום המשאבים (הדמוגרפיים והכלכליים) של ברית המועצות כבר לא היה זמין והמערב החל להתקדם מזרחה עם הכלי הצבאי שלו. כאילו לא די בכך, הפריפריה הקווקזית תמיד הייתה שאלה פתוחה.
לא היו לרוסיה את המשאבים לגבש בו-זמנית מכשיר צבאי קונבנציונלי מודרני ובו זמנית לשמור ולחדש את הארסנל הגרעיני, עלתה השאלה הלניניסטית ההיסטורית: מה לעשות?
מה לעשות?
במובנים מסוימים, לרוסיה היה מזל, המתקפה האיסלאמיסטית ב-XNUMX בספטמבר מיקדה את תשומת הלב האמריקאית באיום מצד בן לאדן וקבוצות קשורות. זה אפשר למוסקבה לנוע בזריזות רבה יותר מכיוון שהיא כבר לא נחשבת לאיום אסטרטגי, לאחר שהוקצתה מחדש על ידי וושינגטון, "תוספת" אזורית.
חוסר הלחץ האמריקאי, לעומת זאת, לא פתר את הבעיה כיצד לנהל את התכנון מחדש של הכוחות המזוינים, משימה שהייתה צריכה לקחת בחשבון שלושה מרכיבים: 1) דמוגרפיה 2) כלכלה 3) גיאוגרפיה. כל המרכיבים שלא שיחקו לטובת, אבל אפשר היה לשפר אותם עם הזמן.
אנחנו מגיעים ל-T-14 ארמטה. כשהטנק נחשף רשמית, גורמים בפנטגון אמרו שצבא ארה"ב כבר לא החזיק בראש בכלי רכב משוריינים. אמירה מעניינת בהחלט, אבל הדבר המעניין ביותר היה ההחלטה של ממשלת רוסיה להאט את ייצורו ולייצר כמות מוגבלת ולהמשיך לשמור על עיקר כוחות השריון על הדגמים הישנים המתוקנים והמודרניים.
במערב זה כמובן נקרא במפתח כלכלי: כלומר, לרוסיה לא היה כסף לשים את דגם ה-T-14 Armata באינטרנט, לאור עלותו הגבוהה, במספרים הרצויים.
הערכה הוגנת? כן ולא. כן, אם הכל מבוסס על כסף, לא, אם זה מבוסס על החזון האסטרטגי שלאחר ה-6 באוגוסט 1945.
בראיון עם אוליבר סטון מתווה הנשיא פוטין את חזונו וזהו חזון מאוד פרגמטי, שאפשר לסכם אותו כך: יש להוציא כסף היכן שהוא באמת עושה את ההבדל, לא לפזר באלף זרמים. בקיצור, מלחמות עולמיות עתידיות יתחילו או יסתיימו בכל מקרה בשימוש בנשק גרעיני, חימוש האמנה הוא לגרעיני כמו שריון אבירי ימי הביניים הוא לכלי נשק, יפים מאוד, צעקניים, יקרים מאוד, אבל חסרי תועלת מהותיים.
מכאן הנימוק הכלכלי של טנק T-14 ארמטה שעולה X ובשדה הקרב יש משך זמן מוגבל שכן הוא נשאר אובייקט 'ניתן לנטרול'. שאלה האם זה נוח להוציא הרבה כסף? או שעדיף עם הדמות X שיהיו 5 או 6 טנקים מהדור הישן יותר, מודרניים, אך דורשים פחות תחזוקה ובסופו של דבר עושים את אותה עבודת תמיכה כמו ה-T14 Armata, שכן בשדה הקרב את ההבדל יעשה הגרעין. טקטיקת ראשי נפץ?
מבצעים צבאיים באוקראינה דילגו משום שהנחת היסוד הפוליטית והחברתית הייתה שגויה: 'קבלה' אוקראינית של המחשבה הרוסית ו'אחווה' מהותית בין שני העמים. השקפה שגויה. למעשה, מוסקבה הייתה מוכנה יותר ל'מצעד' צבאי מאשר למלחמה. טעות פוליטית, אבל שלחלוטין לא משנה את המסגרת האסטרטגית: נטרול אוקראינה, שחשבו שנעשה בעלות 1 ובמקום זה יהיה צורך להוציא הרבה יותר, 2,3,4,5 או אולי יותר, אבל זה לא רלוונטי מנקודת מבט אסטרטגית. התוצאה נחוצה והתוצאה תהיה.
במלחמה יש רק כלל אחד: לנצח. הפרת כלל זה מובילה לתוצאות כמו וייטנאם, עיראק או אפגניסטן.
פעם הנשיא פוטין, במהלך פגישה עם עובדי מפעל החימוש, ציטט אדם מהעבר: "עדיף ללכת רחוק מדי מאשר לא מספיק רחוק" (יוסף ויסריונוביץ' Džugašvili aka סטלין).
המלחמה הזו או המבצע הצבאי המיוחד, מה שלא תעדיפו, יכולים להסתיים רק בשתי דרכים: מוסקבה תנצח בכך שתשיג את מה שהיא רוצה ולא מה שהמערב מדמיין, או שהיא תתחיל עוד מלחמת עולם. המערב יודע את זה, אבל מעמיד פנים ששום דבר לא קרה, בלי האומץ להודיע לדעת הציבור שהמחר עשוי להיות כפול, אבל עדיין כואב, כלומר, במקרה הראשון, רק אבק רדיואקטיבי, או, במקרה השני, נאלץ להודות ש-1989 הייתה רק פרק אחד בהיסטוריה הרבה יותר גדולה ומורכבת, שהיא מתמשכת ורחוקה מלהסתיים.
מסקנה: הכוחות המזוינים הרוסים הקונבנציונליים תוכננו לתרחיש של מלחמה גרעינית ורק לאחר מכן הונחה האבקה הגרעינית, בעלת אופי קונבנציונלי, שבה הדיפרנציאל הטכנולוגי מאבד באופן טבעי מערכו המבצעי.
באוקראינה, התחלנו עם התרחיש הקונבנציונלי, אבל אנחנו עתידים להגיע לתרחיש הגרעיני אם וושינגון מאמין שהוא יכול להפוך את האדמות הללו לבוץ אפגני שני.
ג'ורג'יו רסקה קצ'יארי
צילום: הפדרציה הרוסית
