הבדיקה ההשוואתית של מערכות הנשק של שלושת הכוחות המזוינים שלנו מגלה חוסר איזון חמור. בעוד שלחיל האוויר ולצי יש בעיקר חימוש מודרני ולעיתים קרובות גם מהטובים ביותר הקיימים בנאט"ו, הצבא, לעומת זאת, מצויד בצורה גרועה ובכמה גזרות מחזיק בהשוואה שאינני אומר עם צבא ארה"ב, אבל לפחות עם צבאות המעצמות האירופיות העיקריות.
בטכנולוגיה המתקדמת הם: טילי נ"מ ארוכי טווח (SAMP-T), רכיב המסוק, נשק קל, משאיות לוגיסטיות, אוטובוסים כבדים, כמה מערכות ארטילריה (MLRS ו-Pzh-2000).
גרבי פערים עם זאת מדגיש את הרכיב המשוריין, כאשר המיכליות והברסגליירי מופחתים כמעט ברגל, בהתחשב ב- יעילות ירודה וביצועים גרועים של מדיה מקוונת (אריטה ודרדו). המוני קבוצות הארטילריה חמושים בתותח FH70, בשירות 50 שנה וכעת רק באיטליה (ובאוקראינה), שלא לדבר על האוביצר 105/14 שאומץ ב-1956. גם הארטילריה חסרה מזל"טים שעושים ניסים במלחמה בין רוסיה לאוקראינה.
גאונות היא נָטוּל של יכולת להתגבר על שדות מוקשים נרחבים. ארטילריה נגד מטוסים עזבו של כלי רכב מונעים המסוגלים להגן על עמודים של כלי רכב נעים מפני התקפות אוויר בגובה נמוך (הסטינגר הם מעטים אין להם של מערכות התרעה ותצפית אלקטרוניות). אפילו נשק נגד דרונים הַסתָרָה ואלה בשירות הם רק ברמה ניסיונית.
מסת חיל הרגלים והפרשים עולה למעלה כלי רכב קלים לא מוגנים וחמושים (Lince, Puma ו-BV-206) לשימוש בהקשרי לוחמה קונבנציונלית בעוצמה גבוהה ובעימות עם כוחות שריון. עדיין חיל הרגלים והפרשים נטולי מל"טים ותחמושת משוטטת.
פערים אלו בחימוש נובעים בעיקרם מכך כספים מועטים שהוקצו לצבא בעשור האחרון, שבו חיל הים וחיל האוויר שיחקו את חלק הארי בהקצאות התקציב.
לפיכך אני מפנה שאלות אלה לראש ההגנה: מדוע הטייסים טסים על מטוסי F-35 וטייפונים והמלחים מתמרנים על פריגטות FREMM, נושאות מטוסים של קאבור וצוללות U-212, כולן המערכות החדישות ביותר, בעוד שמכליות וברסאגליירי נעות במקום זאת על טנקים הנמנים על הגרוע ביותר בארסנל של בעלות הברית? למה אי השוויון הזה לרעת הצבא? מה הם מתכוונים לעשות כדי לתקן את הליקויים הללו באופן מיידי מבלי להמתין לתוכניות לשיפור הרכבים בשירות הכרוכות בזמנים ארוכים מאוד ובתוצאות לא ודאות?
FC
קורא יקר, תודה על תרומתך המחשבה. אני רוצה לענות בזמן ההמתנה לפוליטיקה, בפעם המי יודע כמה, לא או לא רוצה לעשות את שלה.
שבין כוחות מזוינים בודדים - חשוב להדגיש - זו לא תחרות, זו מלחמה בין העניים! מכאן נובע שמי שמקבל חצי מנת מרק נראה למי שמהדק את החגורה כ"נבוב" והחצי קרקר שמוצא את עצמו בידו (ששולם אולי כמו ארוחה שלמה) כ"מצב אמנות" מנחם. .
אני לא רוצה להיכנס כאן ליתרונות החימוש או מערכות הנשק הבודדות, אני משאיר את החלק הזה לתחומי מחקר אחרים, אולם יותר מקורא אחד ששמע אותם מוגדרים כ"אוונגרד" ירים גבה...
האם התקווה נמצאת בראש ההגנה? כמובן! אבל אני חושש שכל עוד זה נקרא "פוליטי" (ושום דבר אחר!!!) העיכוב של ארבע שנים בהתחייבות של ממשלות רבות (היא נקבעה ל-2024, עכשיו 2028) להשגת 2% הוצאות המוקדשות להגנה - החלטה מיושמת "באופן פרדוקסלי" (?) עקב המלחמה באוקראינה - נצטרך להשלים עם הייסורים המקומיים והדקדנס הבינלאומי המתמשך (קרא "השפלה").
כאן אין ממשלה להחליף בפעם המי יודע כמה, צריך לשפץ מדינה שלמה!
אנדריאה Cucco
צילום: ארה"ב DoD
