מנהל יקר, מזה זמן מה אני רואה את עצמי מתבונן בקפידה בנושאים צבאיים לאומיים ובדינמיקה המובילה המתרחשת בה.
אני לוקח את הרמז שלי מהידיעה כי חיילינו נשלחו ללטביה ואני תוהה, לא בלי מטרד, מה יעשו הכוחות האיטלקיים בלטביה. אני בספק אם החיצוניים שהצבא שלנו מאפשר לשר ההגנה וראש מטה ההגנה, גנרל הכוחות האלפיים, קלאודיו גרציאנו, לצבור נקודות בפורום נאט"ו ובעיני ארצות הברית. הם הצליחו לשכנע כי רנצי המסכן ישלח את החיילים ללטביה בתירוץ כי נאט"ו יתמוך בכך באיטליה על האגף הדרומי. אך הם יודעים היטב שלא. לנאט"ו על האגף הדרומי בכלל לא אכפת.
בינתיים מספר החיילים היוצאים לחו"ל ומגדיל את יוקרתם הולך וגדל. רנזי, מבלי להניד עפעף, תומך בכל דבר, אולי, רע, על ידי היועץ הצבאי שלו, עם זאת, הוא חבר וחייל נאמן של הגנרל גרציאנו, מאז שהיה עוזרו עד זמן קצר לפני שהלך לפאלאזו צ'יג'י. יהיה מעניין לשאול כיצד מוטלות על המשימות האלה שהייתי קורא לפוליטיקאים, בהתחשב בכך שהטכנאים הללו עובדים לצד פוליטיקאים בדרגה גבוהה ואלה היועצים לעניינים שאינם ידועים או רחוקים לפוליטיקאים עצמם. בהחלט הצבא משגשג בכסף שהוא לוקח מכל המשימות הללו.
חבל שרוסיה לא אוהבת את זה כיוון שהיא רואה בכך תמרון נאט"ו אגרסיבי. חבל גם כי באיטליה עם רוסיה יש מערכות יחסים כה חשובות, שאולי יש להעריך טוב יותר, לשקלל אותן ולנקוט ברגלי עופרת טוב יותר. אפילו נפוליטנו, שמבחינת הפרו-אמריקניזם הוא דבר אחרון, ידע את כל זה ותמיד אמר שהוא לא טועה לראות ברוסיה אויב.
מה שבטוח הוא שהגנרל קלאודיו גרציאנו, ראש ההגנה, מפיק מכל אלה רווח מבחינת הנראות והכוח באותו הקשר נאט"ו בו הוא מקווה להיכנס במלואו עם הבחירות הבאות לנשיא הוועדה הצבאית. בהחלט לא ניתן לומר כי הגנרל גרטיאן אינו ראוי לכך אך מוטב אם יתרונות אלה לא נובעים מפריסת כוחות לפחות מפוקפקת. זה בהחלט אנושי לכוון גבוה יותר ויותר, כמו בוודאי הגנרל גרציאנו, שאולי, לא מרוצה מההגעה לצמרת הכוחות הצבאיים האיטלקיים, היה רוצה עכשיו ללכת לנאט"ו, כפי שעשו לפניו שני אדמירלים איטלקים.
אני גם לא אתפלא שבעת תקופה כמו שלנו שאיש לא מקבל את מעבר הזמן הבלתי נפרד ובסגנון שמפנה את מקומם לעוקבים הבאים, גם הגנרל מקווה להארכה לרמטכ"ל, כדי להיות בפיקוד ביום הבחירות שהם נערכים, בטח לאחר תום המנדט בפיקוד על הכוחות המזוינים
מישהו יכול להתנגד באומר מה הבעיה. האם אתה רוצה שהשר לא ייתן לו הארכה, ישכנע את רנצי שהוא ממילא ייעץ לעצמו עם הגנרל מסיילו שרק יכול לתת חוות דעת חיובית ?! למעשה, כמה משתפי פעולה קרובים מציינים בבדיחות כי, בייחוד מכיוון שהיועץ הכללי דואג לצורתו הפיזית של ראש הממשלה, שהולך לשחק ספורט בבוקר בחדר כושר של הצבא, האמון בין השניים הפך לכזה שיהווה משאב חשוב להציע כל מיני הצעות אסטרטגיות בנוגע להגנה לאומית או גיאופוליטיקה להגיע למתיאו נציונלה.
אך לטביה רחוקה כל כך מאיטליה שלנו, עד שהספק לגיטימי, וזה בלתי נמנע לתהות אם חיילינו נשלחים ללטביה לצורך אינטרסים לאומיים או לצורך אינטרסים מפלגתיים.
זה הספק שמגיע ושעבורו מעניין לדעת את הסיבות של האלופים הגדולים שלנו.
ג'ובאני גרימלדי
(פתיחת תמונה: USMC / הצילום הבא: פלאצו צ'יגי, הנשיא רנזי בזמן ריצה בהוואנה)
